-
ספר דברי הימים מוסר כמה שושלות מקבילות וסותרות של בני יהודה, ומבלבל בין כלב בן יפונה ובין כלב בן חצרון, עד שהוא נותן את התחושה ששני האנשים חד הם. דברי הימים מעמעם את זהות אבות שושלת בית דוד, ולא נותן תשובה חד משמעית אם היא מזרע כלב, או מזרעו של רם. או ספציפית מזרעו של
-
אתחיל ב-ב'. אלה החסרונות. כשאתה נשוי והולך עם טבעת נישואין, אתה מאבד את חיי החברה ונתקל ביחס חשדני מצד אנשים שלא רואים בעין יפה את היותך לבבי. אבל היתרונות עדיין שם: דלתות נפתחות בפניך כי פתאום אתה "רציני". אסיים ב-א', חברה שבה הנורמה היא להיות חשדן כלפי אנשים שנמצאים במערכת יחסים מחייבת, היא חברה מקולקלת.
-
שישים שניות על אינוס רעיונות מאוחרים על הפילוסופיה העתיקה. אני משוכנע באמת ובתמים שחכמינו הקדמונים ידעו אותם באופן אינטואטיבי אך לא ידעו לנסח אותם בצורה פורמלית, כפי שחכמינו המאוחרים עשו. המאגיה אותה אנו מכירים כיום, אצל מקובלים ובאבות, היא פיתוח של "החכמה ההרמטית", שהיא בעצמה היתוך של הפילוסופיה הניאופלטונית עם המסורת המאגית המצרית. אבל להציג
-
רעיון "אהבת האחר" הוא רעיון סטואי שאומר שבכל אחד יש ניצוץ אלוהי המאחד את האנושות (ואחדות אנושית משמעותה קוסמופוליטיקה). הוא התגלגל ליהדות "חביב אדם שנברא בצלם" ולטענת פרשנים כגון רבי עקיבא גם מקורו בתורה, "ואהבת לרעך כמוך". הגישה הסטואית הזו מתוארת אצל חז"ל כמידת החסידות. רבי עקיבא מתאר את מי שחסיד כמי שנוקט ב"שלי שלך,
-
המוסיקה האלקטרונית שאנו מכירים כיום היא תולדה של מה שקרה בסצנת הדיסקו של מינכן באמצע שנות השבעים, שוב, מפני שתרבות המועדונים בניו יורק היתה ונשארה תרבות של אאוטסיידרים ולא של אינסיידרים. של "הם" ולא של "אנחנו". הרגע שבו הומצא ה"מינכן סאונד", הוא הרגע שבו הדיסקו קיבל חיים חדשים בדמות הפוכה לכל מה שייצגה. כעת הוא
-
הדימויים "עפר" ו"טל" משקפים את העקרון הספירלי של ההיסטוריה בתנ"ך. לפי העקרון הספירלי ההיסטוריה היא מחזורית, אך כל מחזור הוא נדבך נוסף בדרך אל "נקודת האומגה", נקודת יעד היסטורית שבה העולם יהיה מתוקן ו"החטא הקדמון" יכופר. מבחינת המדע כמובן המושגים הדתיים עברו חילון, כך שנקודת האומגה היא "המצב הטבעי" והחטא הקדמון הוביל למצב שדורש פתרון
-
המתח בין כהנים ונביאים ניכר בראש ובראשונה בתפקידו של המקדש. יש בין הנביאים לכהנים מחלוקת באשר למיקומו של המשכן במחנה ישראל, ובאשר לפעולות עצמן שביצעו במשכן. הכהנים טוענים שאוהל מועד היה מקום פולחני שנמצא במרכז המחנה, הנביאים כהנים שהמשכן היה מקום מחוץ למחנה, שבו בעיקר מחכים לרגע שבו כבוד ה' יכסה בענן את המשכן ויוכלו
-
ביום הכיפורים יש משחק מילים על כופר נפש ועל סמיכה, לשים שתי ידיים ולמרוח משהו ("וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר"). העניין עם הכופר קשור למיתוס על זה שה' לקח את עם ישראל בשבי ודרש בעבורו כופר, וכל מה שעם ישראל עסוק בו מאז הוא לצבור את סכום הפדיון ולשחרר את עצמו. אנו ששמים לב שהחל
-
החוויה בלקרוא את ישראל קנוהל היא כמו לקרוא מגזין מעריצים שגמעתי גליון שנתי שלו. מאוד קולח. הפעם קנוהל כותב ספר על תולדות הרעיון המשיחי באמונה הישראלית החל מהתנ"ך ועד לחורבן בית שני. לטענתו מדובר במתח בין שתי גישות, שנובע סביב השאלה מה הגבול בין אדם לאלוהים. לפי הגישה שמנסה להדגיש את ההבדל, המשיח יהיה בסך
-
"הספר בן מאה הפרקים" היה ספר אפוקליפטי בשפה הגרמנית שהופיע בראשית המאה ה-16. הוא לא היה יוצא דופן משאר הספרות האפוקליפטית של התקופה, מלבד דבר אחד: הוא דיבר על עליונות גזעית של הגזע הגרמני ועל הגורל ההיסטורי שלהם לשלוט על העולם כולו. "לפנים החזיקו הגרמנים בידיהם את העולם כולו והם עתידים לשוב ולעשות כן במשנה
by Negus of Pop
Culture Agent 