עז כנמר

ככה אנחנו אוהבים את המשיחים שלנו. סובלים, מיוסרים, מודרים, על סף תבוסה ובושה. ואז מתקאמבקים כמו גדולים. זוהי הביאה השניה של טייגר וודס.

ואגב בושה. אפשר לראות דבר מעניין בתנ"ך. שלושה משיחים שהודרו נקשרו עם עבודת הבעל, ושמם הוסב משם הבעל ל"בושת". המשותף לשלושת המשיחים הללו הוא שכולם מזרע רחל: גדעון משבט מנשה ושאול משבט בנימין, שבנו נקרא איש-בושת וקילל את בנו יהונתן על שבחר בבן ישי "לבושתך ולבושת ערוות אמך".

שניהם נקראו על שם ריבם עם הבעל, ירובעל ומריבעל. שניהם נלחמו בעמק יזרעאל, שנקרא בתנ"ך "בקעת מגידו". המלך השלישי שנלחם "בבקעת מגידון" היה אחאב משבט אפרים שגם לו היה רומן עם הבעל וגם הוא מת (כמו שאול) אך ניצח (כמו גדעון).

העובדה שגם אחרי שנפצע עדיין נלחם בכוחותיו האחרונים והוביל את ישראל לנצחון נזקפה לזכותו והוא נחשב כאבטיפוס למשיח בן יוסף ומי שזכה למספד (זכריה י"ב) בדיוק כפי שיאשיהו שנחשב כאבטיפוס למשיח בן דוד זכה למספד על ידי ירמיהו. וגם הוא מת, אבל לא בבקעה אלא ב"הר מגידון".

הר מגידו הוא הר תבור הידוע גם בשמו "רמות יששכר". והסיבה שאני מזכיר זאת היא מפני שדיברנו על בושת. אבימלך בן גדעון נהרג בידי אישה וזה נחשב לו כבושה, הוא תבע מנערו להרוג אותו בדיוק כפי ששאול תבע מנערו להרוג אותו. הוא תבע כדי שלא יאמרו שהוא מת בצורה מבישה כמו עוד אדם שנלחם והפסיד בעמק יזרעאל, סיסרא. במקום זה הוא רצה למות בצורה הירואית, כמו ששאול ימות.

אפשר לשים לב שכל האויבים נגדם נלחמו המלכים מתוארים בתנ"ך כיושבי עמקים. מדיין, עמלק ובני קדם, הארמים. לעומת זאת המלכים מתוארים כיושבים על ההר – שומרון, שכם והגבעה. האויבים מתוארים כבעלי רכב ברזל, אחאב הוא היחיד שגם לו היה רכב ברזל אך במותו מצוין שהדם שלו שטף את רכב הברזל ואת הטיפות שנזלו ממנו ליקקו הכלבים, בדיוק כפי שגיבורי גדעון נבחרו, על פי הצורה בה שתו מים. צורה משפילה.

מה אני מנסה לומר? הבושה, ההשפלה, היא דרך היסורים של המשיח. חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהנראטיב שלו. הקאמבק שלו הוא המלכתו המחודשת. טייגר וודס אינו אלא משיח פופ נוסף.

בתנ"ך הרבה מהמשיחים מתוארים בצמידות עם זונות: יהודה זנה עם כלתו תמר, שמשון התאהב באישה זונה מעזה, יפתח הגלעדי היה "בן אישה זונה". במסכת ראש השנה כ"ה עמוד ב' שקולים שני אלה – יפתח ושמשון ביחד עם ירובעל, כמשה, אהרון ושמואל. כדי לומר ש"כל משיח לדורו": "'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו', שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן (שמשון) בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים". אז בפעם הבאה שתקראו על הבילויים האינסופיים של טייגר וודס עם זונות, תזכרו למה הוא המשיח

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

Just Do It!

כשאלוהים סיים לברוא את העולם, כתוב "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"

אנו רואים שלוש פעמים שהפועל ע.ש.ה כתוב בהקשר של הבריאה ובהקשר של השבת. במלאכת בניית המקדש כתוב 39 פעם "ויעש", 39 פעמים שנעשתה "מלאכת מחשבת". בשל כך קיימים גם ל"ט אבות מלאכה, שהן מלאכות שהוקצו בשבת. ההקצאה הזאת, ההבדלה בין קודש לחול היא משהו שאלוהים ובעקבותיו הממסד הדתי ציווה להפריד ולהפלות.

למה? אני טוען שמדובר בהתגוננות. בתסביך פרנקנשטיין של אלוהים, או יותר נכון של הממסד ש"המציא את אלוהים", שמפחד מקימת הגולם על יוצרו, מרגע שניתנה גם לו, האדם, האפשרות "לעשות" ולברוא עולם משל עצמו. או בקיצור, להשתמש בטכנולוגיה. על עניין הסמכותנות כן או לא דיברנו כאן הרבה, וגם על תסביך פרנקנשטיין. נעבור הלאה.

הפועל הזה של "לעשות", "to do the do", או פשוט "Doo". מסתבר חוזר פעמים רבות מספור בתרבות הפופולרית. למעשה, מייקל ג'קסון כינה את עצמו "דוד דודו" Uncle Doo Doo. אפשר גם לומא שהמילה דוד בעצמה היא רפרנס ל"דודו", או לדוד המלך. שיר השירים עוסק בדוד. דוד הוא למעשה אהוב, גם דוד נקרא כך משום שמשמעות שמו היא "אהוב". שלמה נקרא ידידיה מפני שהיה אהוב ה', או הידיד שלו. הידידות היא קיום הרעות. חושי הארכי, שבגד באבשלום וגרם למפלתו מכונה בתנ"ך "רע דוד". דוד הוא כמובן המשיח. בפועל Do, בפועל "לעשות" יש את האמלנט הזה של הגאולה.

גם דודו טופז נקרא דוד, ולא סתם דוד אלא דודו. הטופז היא על שם אבן הלשם שייצגה את דן, המייצג את חרבו של המשיח, שנאמר "יהי דן נחש על דרך שפיפן עלי אורח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור". מי שבנו את כלי המשכן היו בצלאל בן אורי משבט יהודה, ואהליאב בן אחיסמך משבט דן. הם השלימו אחד את השני ושניהם נקראים חכמי לב, "וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צוה ה'". שניהם "עשו".

דן ויהודה שניהם נמשלו גם לגור אריה. בטרמינולוגיה המשיחית יהודה מסומל כצד ימין, ומנוגד לדן שמסומל כצד שמאל. גם יוסף מסומל כצד ימין, ומנוגד לדן שמסומל כצד שמאל. בשתי הברכות שלהם נאמרה המילה "עלי", פעמיים. "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה על שור".

ספר בראשית כ"ט-ל' מציג סיפור עסקה, בין יעקב ללבן ובין רחל ללאה. יעקב אהב את רחל. לבן עשה איתו עסקה שלא עמד בה. הוא השיא לו את לאה, ואז יעקב עבד ברחל שבע שנים נוספות. בסך הכל 14, בגימטריה דוד. ועדיין, אחרי שנשא את לאה, "ויאהב גם את רחל מלאה". ראה ה' ששנואה לאה, ופתח את רחמה. הוא נתן לה 4 בנים, ואז מסופר הסיפור הבא: ראובן מצא דודאים, רחל קנאה באחותה, גם כי היו לה בנים וגם כי היו לה דודאים. היא ביקשה את הדודאים ואז לאה אומרת לה: "את לא מתביישת? גם לקחת את יעקב ועכשיו את רוצה גם את הדודאים?". רחל מציעה דיל: תני לי את הדודאים, אני אתן לך את יעקב.

לאה מקבלת את יעקב ויולדת עוד 3 ילדים. אבל לפני זה היא עושה דבר שדורש תשומת לב: היא נותנת את בלהה ליעקב ונולדים לו 2 בנים. הבכור מביניהם הוא דן, שנחשב מהבחינה הזאת כבכור רחל, האשה האהובה. לאה רואה, ועושה קונטרה. נותנת את זלפה ונולדים לה גם שני בנים, הבכור הוא גד.

רק אחרי כן נולד יוסף, בכור רחל האמיתי. וכך בעצם הבכורה ניטלת מדן וניתנת ליוסף. בינתיים אנו רואים שראובן מודח מהבכורה כי הוא הולך לנכס לעצמו את דן, כשהוא שוכב עם בלהה. ובלי קשר, הבכורה שלו שסומלה בדודאים ניתנה לרחל, כמו שהבכורה של עשו שסומלה בנזיד העדשים ניתנה ליעקב.

מיד אחרי שראובן שוכב עם בלהה, אנו רואים שגם שמעון ולוי מודחים בזה אחר זה מהבכורה, בגלל שרצחו את באי שכם למען דינה אחותם (שהיתה כאמור הנספח הכי אחרון לחמולה של לאה). הבכורה עכשיו עוברת ליהודה. שכרונולוגית נולד לפני דן ולפני יוסף, אך רק בשל שיבוש פתיל ההיסטוריה של לבן יצא לאוויר העולם לפניהם. יהודה הוא גם מי שיבקש למכור את יוסף, ראובן יבקש להציל אותו ולהשיב אותו אל אביו.

בנכסו של ראובן את בלהה אליו הוא למעשה ניכס אליו את שני בניה, וניסה על פניו להפוך ל"בכור האמיתי". כשראובן פרש חסותו על יוסף, הוא ניסה גם כן להראות מי הבכור האמיתי. אבל הוא נושל. במעשה זה הוא בעצם הופך לאנדרדוג. הוא מחליט לחצות את הכביש, ולשתף פעולה עם בני רחל. כשיוסף רוצה שבנימין יירד למצרים, ראובן מציע ליעקב להעמיד את "שני בניו" כערובה לבטחון בנימין. יעקב חושש. ראובן הופך מראש לשועלים, בני לאה שלא אמורים לרשת את כס הבכורה, לזנב לאריות. האריה האמיתי הוא הרי דן, לא יהודה.

במדבר אנו רואים שבני גד ובני ראובן רוצים להתיישב בעמק הירדן. ראובן פורש חסותו לא רק על בכור השפחה של רחל אלא גם על בכור שפחת לאה. ביחד איתם אנו רואים את מנשה, בכורו של יוסף. אלא שמנשה, כמו ראובן, גם הוא הודח מבכורתו. יעקב עצמו סיכל את ידיו על מנת שאפרים ייחשב כבכורו של יוסף, כאילו כדי לסכל את התוכנית המשיחית. בתקופת יאשיהו יהודה סיפח את אפרים, חצי המנשה ובנימין ומכנה אותם "שארית ישראל" – כאילו כדי אשרר את חתימתו על כך שהוא הבכור האמיתי, ויורש את יוסף. בדברי הימים א' ה' מתואר ראובן "כי הוא הבכור, ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכרה. כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכרה ליוסף".

ספר שופטים משלים את הפאזל. בני ישראל שואלים מי יעלה אל הכנעני להלחם בו, וה' אומר "יהודה יעלה. הנה נתתי את הארץ בידו". יהודה מצליח להוריש את הכנעני. ה' נותן לו את העבודה הקלה, להוריש את ההר "כי לא להוריש את ישבי העמק כי רכב ברזל להם". למי הוא נותן להוריש את העמק? למי שלא מצליח. מנשה ואפרים מתוארים כמי שלא הצליחו (את מישור החוף והשפלה), אלא רק לשים את יושביו למס, "ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו". גם דן התקשה בעמק איילון, ולא רק התקשה אלא נדחק להר. היחידים שהצליחו לעשות משהו בעניין האמורי הם בני יוסף שגם כן לא הורישו אותו לגמרי, אלא רק שמו אותו למס.

דן עצמו יגנוב בספר שופטים את התרפים (המגונים) מאפרים, וייקח אותם אל קצה הארץ. יהודה לעומתו יגנוב את ארון ה' (המבורך) מאפרים (שילה) וייקח אותו לירושלים. גבול בנימין. אלא שגם את בנימין הוא ידיח, מאוחר יותר הוא יעלה שוב בגורל כשייבחר להלחם בבניו בפרשת פילגש בגבעה.

ספר שופטים מנסה להראות איך שיוסף הדיח את דן מכס המשיחיות ויהודה הדיח את יוסף. לעומת זאת ירמיהו מתנבא בפרק כ"ד על שני דודאי תאנים. "הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע". אנו רואים שהדודאים אינם אלא ריבוי של המילה "דוד". כמו שביג לבובסקי קרא לעצמו, "Dude".

ירמיהו מנסה לומר שהדוד הטוב ישוב לארצו, והדוד הרע יינתן לזעווה. הדוד הרע הם אלה שנשארו בירושלים ("מלך יהודה ושריו"), הדוד הטוב הם אלה שגלו לבבל ("גלות יהודה") ועליו הוא אומר "כי ישובו אלי בכל לבם". בפרק ל"א ירמיהו לעומת זאת מתנבא "ושבו בנים לגבולם". הבנים המדוברים הם דווקא הבנים של רחל. לא של לאה. כלומר, מלכות יהודה היא הדוד הרע, וגלות יהודה היא הדוד הטוב, כלומר הטוב הוא המצב שיהודה יורד מגדולתו, שמסמל את גאולתם של בני רחל.

גם מרדכי "היהודי", זה שמציין את תשועת היהודים בגולה ובעזרא כתוב שעלה לארץ בשיבת ציון, מכונה בתנ"ך דוד. ירמיהו מנסה להראות שהגאולה האמיתית תגיע כש"הדודאים" שלאה נתנה לרחל בעבור יעקב, יוחזרו לרחל. שהגאולה האמיתית תבוא כשהבכורה תשוב לראובן, אשר ממנה הודח כשהלך לשכב באוהלה של אמו של דן. דהיינו, בשני המקרים, כשהבכורה לא תהיה ליהודה, אלא דווקא לבכורים האמיתיים: ראובן קודם כל, יוסף אחר כך, ודן הכי בסוף.

דוד קרא לעצמו גם "Uncle Luke" הלא הוא לוק קמפבל, SkyyWalker, מנהיג להקת 2 Live Crew. בסינגל מאלבום הבכורה שלו "I Wanna Rock" הוא שאל את המושג "Doo Doo Brown".

באלבום הבכורה של להקתו הוא עשה גרסת כיסוי לשיר "Doo Wah Diddy" שבראשית שנות השישים בביצוע של מנפרד מאן הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי.

בדודו השתמש מי שבאמת השפיע על דאפט פאנק ועל אפטאון פאנק סיי הללויה. כבר ב- 1982.

שימו לב שגם באפטאון פאנק הבס-אקפלה הוא "דו דו דו דו". זה לא בא יש מאין.


  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

סגנון חופשי

אז מסתבר ש"טראנס אירופה אקספרס" לא היה רק אבן הפינה של ההיפ-הופ הניו יורקי, אצל אפריקה במבטה. אלא גם של אחיו הסורר, המיאמי בייס. כמובן שאפריקה במבטה בכל זאת השפיע על MC ADE. הוא יצא שלוש שנים לפניו. המפיק של הקטע, איימוס לארקין, היה מפיק בחברת התקליטים Sunnyview שכאמור פעלה במקביל גם בניו יורק. שם מן הסתם הוא הכיר בעל פה את כל הקטלוג של "טומי בוי".

טראנס אירופה אקספרס היה גם בשימוש מסיבי בקטע הזה (קטע נוסף של טומי בוי, כמו אפריקה במבטה) שהיה מאש-אפ בינו לבין הקטע של קאט סטיבנס שפתח את Choice של דני טנגליה – עוד אחד מהלינקים המפתיעים והבסיסיים בין הסצנה של ניו יורק לסצנה של מיאמי.

הקטע של Special Request נקרא "דרדסי הסלסה". הדרדסים היו נושא של עוד קלאסיקת מיאמי בייס מוקדמת, שכמו שתשימו לב מסמפלת גם את "When I hear music". הקטע הזה וכן הקטע של MC ADE הופיעו שניהם בלייבל נוסף חשוב למיאמי בייס, 4 Sight. והיה אחת מההשקעות הראשונות של לוק קמפבל מ2 לייב קרו.

מסתבר שסטיבי בי, כוכב הפריסטייל הגדול (שבארץ התפרסם בבלדה Because I Love You) עשה מיאמי בייס בסוף שנות השמונים ואת הקטע הזה הוא הוציא כ"דיס" נגד MC ADE שבגללו לטענתו 4 Sight דחו דמואים שלו.

אנו מדברים על פריסטייל. אז נקשור בין הרישא לסיפא. כאמור, ללייבל Sunnyview היה מקום חשוב בהתפתחות ז'אנר הפריסטייל הן במיאמי והן בניו יורק. הוא למעשה קישר בין הסצנות של הערים. איימוס לארקין הנ"ל הפיק את אחד מהלהיטים הראשונים של הפריסטייל, "Funky Little Beat" של הזמרת קוני. ללייבל היה קודם לכן להיט גדול יותר של הזמרת דבי דב, "When I hear music", שאותו הפיק פריטי טוני. מסתבר שהז'אנר פריסטייל נקרא על שמו של פריטי טוני, שלפני שפעל בשם זה הוציא תחת השם "פריסטייל". Sunnyview שמו את ידיהם על הקטעים שלו, וזה היה הקטע הראשון שלו שהופיע בלייבל ועל שמו כאמור נקרא הז'אנר.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

המהפכה

בדיסקו בארה"ב יש כמה לייבלים חשובים שתרמו להתפתחות הז'אנר. ביניהם קזבלנקה (דונה סאמר, הוילג' פיפל, סרון וכו'), RSO (הבי ג'יז, הפסקולים של שגעון המוסיקה, גריז, תהילה וכו') ו-TK (קייסי אנד דה סאנשיין באנד, ג'ורג וגוון מקריי, טי-קונקשן, טימי תומאס וכו').

TK היה הלייבל הבולט בפלורידה, והשורשים של כל המוסיקה שהגיעה מהדרום עוברים דרכו. בין אם מדובר במיאמי בייס, ברייקס, היפ-הופ, דירטי סאות' או אלקטרו. למען האמת שלושת אלה עוברים לא בהכרח דרכו אלא דרך מייסד הלייבל שאחרי אי אלו דברים שקרו ללייבל החליט לפתוח לייבל נוסף בשם Sunnyview. שם קרו כל הדברים. כמובן, הרבה קשרים בין שני הלייבלים חוץ מהמייסד, כולל כמה מהאמנים שבזמנו עשו דיסקו ואז אלקטרו. נדון בהם.

מי שכתב עבור הלייבל שלל להיטים היה קלארנס ריד. בין השאר לקייסי ולהקת השמש העולה, ג'ורג' מקריי ואשתו גוון מקריי, ג'ימי בו הורן וכו'. אבל היה לו גם אלטר אגו. והאלטר אגו הזה מסתבר שמציץ גם היום אלינו מאחורי 100% בערך משירי הראפ – גם שלוש שנים אחרי שמת. בלופליי היה הראפר הראשון שנהג לנבל את הפה שלו בלי הכרה, בכוונה. ולצליל אלקטרו. בפלורידה מי שהלך בעקבותיו לדוגמה היה לותר קמפבל מ2 לייב קרו, שהיו הראשונים להכניס למצעד קטע ראפ כזה. ומאז הכל היסטוריה (ובגללם אתם רואים על כל אלבום היום מדבקה שחורה של parental advisory. פרטים כאן)

על בלופליי שהלך לעולמו לפני כמה שנים (2016) היה לפני כמה שנים סרט דוקומנטרי עטור פרסים. בתור מי שתקופה של אמריקה השמרנית הוצנע והוחרם, מפתיע היה לראות אפילו את הבילבורד מפרסם כתבה עליו. אבל בתקופה שסנופ דוג ואייס טי נחשבים ככוכבי פופ לכל דבר, ומוקירים אותו, הכל אפשרי.

קינג ספורטי היה עוזר הפקה של קוקסון דוד בסטודיו וואן המפורסם בג'מייקה. אחר כך היה די ג'יי בסאונד סיסטם של קוקסון דוד. הוא גם מפורסם בתור מי שכתב את השיר "בפאלו סולדר" של בוב מארלי. בסוף שנות השבעים הוא היגר למיאמי, וב-1979 הוציא ב-TK מין קטע אסיד דיסקו נחמד בשם "Get On Down"

ב-1974 הוא פתח לייבל בעצמו תחת השם Konkudo, ושם הפיק את המוסיקה שלו. עד 1979 הוא הופץ על ידי TK שכאמור "סיפחו" לעצמם את להיטיו המצליחים יותר. ומאז הפיץ עצמו עצמאית. בתחילת שנות השמונים הוא גילה את האלקטרו, וב-1982 החליט לבצע גרסת כיסוי לעצמו עם זמר בשם קוני קייס. הקטע הפך לקלאסיקה שנחרשה במועדוני ניו יורק ושיקגו בראשית האייטיז. ולבסוף הופיע ברטרוספקטיבה Disco Not Disco של ג'ואי ניגרו.

בתקופה של ה"דיסקו דמולישן" כשהיתה אווירה ציבורית רעה בארה"ב נגד הדיסקו, הלייבלים הגדולים של הדיסקו נחלשו וחלק מהם אף פשטו רגל. אחד מהם הוא TK, שנמכר בסופו של דבר. כאמור, הלך הבעלים של הלייבל והחליט להקים מהכסף שקיבל לייבל חדש, הפעם של אלקטרו פאנק, שנקרא Sunnyview. באווירה של ראשית ההיפ-הופ. בין האמנים שהוא פרסם היו כמה שבאמת נחשבו חלוצים בתחום – ובהם ההרכב הזה. מי שמזהה את הדגימה, אז מדובר ב- rhythm is a dancer כמובן.

מאחר שבין השותפים שלו היו כמה ניו יורקרים, וגם נוקלאוס היו מברוקלין, וההיפ-הופ התפתח שם, והיו שם הרבה היספאנים, וגם בפלורידה. אפשר להבין מה גרם לפריסטייל להתפתח גם כן בלייבל הזה

ואז, הקשר האיטלקי. סרג'ו קוזה היה די ג'יי איטלקי שהקים בארה"ב את חברת התקליטים אימרג'נסי שרוב מה שעשתה בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים היתה לייבא את ה"בשורה" האיטלקית לארה"ב, כלומר לייבא קטעי איטלו במאסות ולתדלק תקליטנים כמו טי סקוט ולארי לוואן בקטעים שהסאונד שלהם אחר כך ישפיע על דורות של מוסיקאים. תכל'ס, האיטלקים היו אלה שהמציאו את ההאוס. בין הקטעים שהלייבל הזה הוציא היה דווקא תגלית אמריקאית – שאנון. הקטע שלה נחשב לזה שייסד את הז'אנר שנקרא "פריסטייל"

אחת מהלהקות של חברת התקליטים emergency נקראה פיירפליי Firefly (קראו כאן), להקה איטלקית שכבשה את מצעד הדאנס האמריקאי ב-1979 והיתה למעשה להקת הדיסקו האיטלקית הראשונה ש"עשתה את זה" בארה"ב. המח מאחורי פיירפליי נקרא "סאנגי", מאוריציו סנגינטו. והוא הפיק את הקטע הבא, שיצא גם הוא בחברת emergency. ואכן היה קלאסיקה באנדרגראונד של ניו יורק. רק שכולם מעדיפים להניח שההאוס הומצא בשיקגו. הקטע הזה יצא ב-1982!

האיטלו דיסקו התפתח על פניו באיטליה אבל כפי שראינו מדויק יותר לומר שהוא התפתח על ידי איטלקים שהחליטו לממש את חלומותיהם בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות ולעשות את זה בגדול. הדוגמא הכי ייצוגית לדבר הזה היא של ז'אק פרד פטרוס.

פטרוס אכן התחיל במילאנו כיבואן של דיסקו, אבל מרגע שהעסקים הצליחו הוא עבר לניו יורק. ביחד עם שני מפיקים איטלקיים שיהפכו אחר כך לשם דבר – מאורו מלוואסי וצ'לסו ואלי – הם הקימו חברת תקליטים בשם Goody Music ופחות או יותר השיקו קריירות של דיוות ענק לעתיד כגון ג'וסלין בראון, לותר ואנדרוס ועוד, ששימשו זמרי רקע בהפקות שלהם (עוד על גודי מיוזיק ופטרוס קראו כאן)

אחר כך עניינים הסתבכו, קשיים כלכליים, בסופו של דבר פטרוס גם נרצח. מאפיה וכו'. זה לא משנה. הדברים האלה באים ביחד. פטרוס הואשם בהעלמת מס, שזו היתה האשמה קלאסית של אנשי הלילה בניו יורק ובכלל. לא באתי להתמקד בזה ולא להאשים מישהו כזה או אחר ברדיפת מכשפות, למרות שגם הנראטיב הזה קיים, כאילו שלממסד יש משהו כנגד תרבות המועדונים.

כל מה שבאתי להגיד זה שאיטלקים עמדו בראש חיי הלילה בניו יורק. איטלקים אסלים, לא בני מהגרים כמו ניקי סיאנו, או מי שלא יהיה. ובגלל שזה ניו יורק אז הם גם לא עשו איטלו דיסקו פרופר, אלא מה שנקרא כיום פוסט-דיסקו, ובאותם הימים "בוגי" ו"ברייקדאנס".

הקטע הזה לא נחשב שיא ההצלחה המסחרית של פטרוס, היו לו גדולות בהרבה. אבל מייצג בעיני את הרוח הניו יורקית של אותה התקופה, הברייקדאנס שחצה באותה העת את האוקיינוס האטלנטי. זו לכל הפחות היתה התרומה האיטלקית שלו.

אחד מהאמנים שהתחילו את דרכם בתור זמרי רקע בגודי מיוזיק, דרך אגב, הוא מיק מרפי מלהקת "דה סיסטם". עוד אבן דרך באלקטרו ובברייקדאנס, שהרי הם הובילו את הפסקול של סרט הברייקדאנס Beat Street. השם הגדול ביותר מאותו הפסקול היה ארתור בייקר, האבא ואמא של הברייקדאנס, שהפיק בזמנו מכל הבא ליד החל מאפריקה במבטה וכלה ב-IOU. כאן קלאסיקה מהפסקול הזה.

הברייקדאנס היה תופעה בינלאומית בפריצה שלו ב-1983. כאן כתבתי על האימפקט של סרטי הברייקדאנס ובעיקר "ביט סטריט" במזרח גרמניה, ככלי נגד הקומוניזם. ועל האימפקט במערב גרמניה ככלי מחאה של בני המהגרים. ובכלל על מהפכת התדמית של המוסיקה השחורה בגרמניה. בעקבות הברייקדאנס.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

תור הזהב הספרדי

ספרד של אחרי מלחמת האזרחים ושל אחרי מלחמת העולם השניה היתה מדינה משוסעת. והשלטון של פרנקו שהיה אמור לשקם אותה, לא בדיוק עשה את זה. מה שהוא כן עשה זה להנחיל שלטון דיקטטורי וחצי פשיסטי, שבהיותו ניטרלי ולא נוטה לצד זה או אחר במלחמה הקרה היה חף מההשפעות התרבותיות של אי אלו מהצדדים. לפחות עד שארה"ב הבינה את העניין והתחילה להדק את הקשרים עם המדינה המבודדת. בצורה זו התפתחו התיירות והתעשיה בספרד, ובאופן לא מפתיע גם ההתמערבות שלה. כיום אנו פוגשים את זה גם בצורה שבה אנו חווים את איביזה, אבל באופן מפתיע גם בתנועה תרבותית שלמה שקמה בעקבות ההתמערבות הזו, וביתר שאת בעקבות הדמוקרטיזציה של ספרד אחרי מותו של פרנקו – "לה מובידה מדריליניה".

האפקט העיקרי של התנועה הזאת היה שבירת מוסכמות חברתיות והדוניזם שנחשב מגונה בתקופה השמרנית. ספרד היא כיום מרכז תעשיית הפורנו, הדראג, שינויי מין בלה בלה בלה. אבל בד בבד ספרד הפכה לשם דבר במוסיקה התעשייתית והאלקטרונית בכלל, שדנה באופן פילוסופי ביחסים שבין סמכותנות וקידמה.

אפתח בלהקה הכי מפורסמת מהתקופה, והכי מצליחה במבט לאחור: מקאנו. מסתבר שמקאנו באינדסטריאל ובגל החדש קיימת גם באמסטרדם. שימו לב, זו להקה אחרת. מקאנו הספרדים היו להקת סינתפופ ששילבה במוסיקה שלה גם את הסגנונות הלטיניים הקלאסיים: פלמנקו, בוסה נובה, סלסה, רומבה וכו'. הלהקה הצליחה במימדים היסטוריים באמריקה הלטינית ובצרפת שם מכרו מאחד מהסינגלים שלהם חצי מיליון עותקים (בשיר שעוסק ביחסים לסביים…)

השיר שאני שם כאן הוא לא של מקאנו, אבל כתב אותו מנהיג הלהקה ב-1983. השיר נחשב לאחת מקלאסיקות הסינתפופ הגדולות בספרד ואמריקה הלטינית (שם הוא התפרסם בקאבר של להקת בנות אחרת, בסגנון בננהרמה).

הנה השיר שפתח את האלבום המצליח ביותר של מקאנו מ-1986. שמכר למעלה ממיליון עותקים בעולם הלטיני (שזה נחשב מולטי מיליונים בעולם האמריקאי). והיה למעלה משנה וחצי בטופ 10 הספרדי.

ובעניין פופ ספרדי. בטח ידעתם שלא ג'ארוויס קוקר וג'וני מאר המציאו את הבריטפופ. אלא הספרדים ב-1982. תסלחו לי שזה לא הארדקור אלקטרוני, אלא רק משהו פרווה. אך עדיין עם מכונת תופים וסינתיסייזר. ניו אורדר זה בספרדית נואבו אורדן.

הספרדים גם נחשבים כחלוצי איטלו דיסקו. השיר הזה היה מקום ראשון במצעד בספרד 1982. אזול י נגרו נחשבים לחלוצי-על בהנחלת המוסיקה האלקטרונית במיינסטרים הספרדי. שני האלבומים הראשונים שלהם היו אלבומי זהב שם. שני שירים של הלהקה ליוו את "הטור דה פראנס" של ספרד והפכו גם ללהיטים עולמיים, כלומר לא רק באירופה אלא גם ביפן, אוסטרליה ואפילו ארה"ב.

הטור דה פראנס הוא כמובן הרפרנס לפטיש של קראפטוורק לאופניים. האופניים סימלו את כלי התחבורה המכאני שמסוגל להביא אדם למהירות-על בשניות. מירוץ האופניים באופן כללי הוא משל מצוין כשאתם מנסים להסביר לאנשים למה מעידות במירוץ לא מסמלות את סוף המירוץ וש"שבע ייפול צדיק וקם" ובסוף יזכה בחולצה הצהובה. משל מירוץ האופניים כמובן הוא משל למירוץ המיסטי של האנושות אל פסגת התודעה. השיר הזה ליווה את "וואלטה א אספניה" 1983, והיה מאוחר יותר שיר השנה 1983 בספרד, וברדיו לוס 40 שמשדר בסינדיקציה לכל אמריקה הלטינית

ואגב קראפטווק. אז קראפטוורק הספרדים הם להקת אל אויאדור דרו, שאלבום הבכורה שלהם כלל את המניפסט הבא: "הגזע האנושי ייעלם. יותר מזה, הכרחי להשמיד אותו על מנת לעבור למצב מכני. במצב כזה, חירות הפרט תיעלם ואת מקומה תירש חירות הכלל. לא יהיו אז בעיות, מפני שכל האנשים-מכונות יתוכנתו כראוי, וכולנו נהיה מאושרים" (El Aviador Dro, 1979)

הסינגל שקדם לאותו האלבום נקרא "התוכנית הספירלית". במילות השיר הלהקה מקשרת בין המכונה לספירלה. אני טוען שמה שהיא מנסה לספר הוא הטיעון ההיסטוריציסטי שעל פיו ההיסטוריה בנויה בצורה ספירלית, של עליות ומורדות, והכח שמניע אותה הוא הטכנולוגיה. מילות השיר: "פגשתי במכונה, חתיכה חדשה של מתכת. ועתה הבנתי שחקקתי את הספירלה, התוכנית הספירלית. טיילנו בכל העיר, במכונית האווירית התאגידית, העיר נראית יפה מלמעלה, הארנו מעל לספירלה, התוכנית הספירלית. רקדנו בסינקרוטק, בתוכנית מיוחדת שלא תוכנתה, עם אולטרסאונד בנפילה חופשית, את יפה מאוד הערב וספירלה מקשטת לך את המצח, התוכנית הספירלית"

ללהקת Aviador DRO המדוברת היה לייבל שלם שנקרא DRO, אבל זה לא היה בהכרח על שם הטייס דרו הפוטוריסטי אלא ראשי תיבות של Discos Radiactivos Organizados, מוסיקה רדיואקטיבית בע"מ. הלייבל היה השגריר הראשי של האינדי במדריד, והיה לו גם לייבל-בת שהוקדש לדאנס ונקרא Neon Danza. אחת מלהקות הדגל של הלייבל הזה היתה להקת ווקודר שביצעה בספרדית, באנגלית ובצרפתית.

יוצאי להקת Aviador DRO הקימו הרכב אינדסטריאל משפיע בשם "אספלנדור גאומטריקו", הומאז' לחיבור מאת אבי הפוטוריזם מרינטי. השם אויאדור דרו גם הוא הומאז' ליצירה של הפוטוריסטים, ספציפית מי שכתב את המניפסט למוסיקאים הפוטוריסטים פרנצ'סקו בלילה פרטלה, שבהשראתו כתב לואיג'י רוסולו את "אמנות הרעש" ובנה את כלי הנגינה שלו שעשה "קונצ'רטו רעש". זה הסינגל הראשון שיצא בלייבל DRO. כשההרכב עדיין כלל את חברי אספלנדור גאומטריקו. שיר שמדבר על שואה אטומית שתברא את העולם מחדש.

דיברנו על ההשפעה של קראפטוורק. אחד מהלהיטים שלהם מתקופת האלבום השני, 1983, הוא רפרנס ברור לקטע של קראפטוורק "קומפיוטר לאב", "אהבה ממוחשבת". אז לסינגל של הספרדים קוראים "אהבה מתועשת".

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks