הולדת היורודאנס

בנובמבר 1989 קרתה מהפכה בגרמניה. כן, גם חומת ברלין נפלה אבל אנחנו לא מדברים על זה. מה שקרה הוא שהקטע הזה של טכנוטרוניק כבש את פסגת מצעד הפזמונים, ומהפכת היורודאנס החלה. כל מה שקרה אחר כך הוא צל דהוי של הפצצה הזאת שהגיע מבלגיה, אבל כור ההיתוך האמיתי שלה היה בגרמניה.

אבל בואו נתחיל עם כמה צעדים קדימה. מה עושים כשאתה ראפר אבל אתה לא שחור? הסרט המדבר הראשון נקרא "זמר הג'אז" ועסק ביהודי בן של חזן שצבע את הפנים שלו כדי להיות "שחור". ב-1990 כל מה שהיית צריך זה לחפש דוגמן שיעשה ליפ-סינק ויקרא לעצמו בשם MC שקר כלשהוא.

הקטע הזה נולד בטעות כי קודמו שהיה גרסת כיסוי מחונטרשת ללהיט של טכנוטרוניק, הפך בטעות ללהיט בגרמניה בלי שיש לו אפילו קליפ, אז לא יכלו לגלות את "התרמית" שהראפר הוא בסך הכל wigga מברלין. כן, wigga שהיה מרקדני הברייקדאנס המובילים בגרמניה ותקליטן היפ-הופ מפורסם, אבל כזה שלא עובר מסך…

ברור לנו שהסיפור הזה לא לגמרי מדויק. הביצוע של דה ריל מקוי ל"פאמפ אפ דה ג'ם" הצליח אמנם לפני טכנוטרוניק בגרמניה אבל הצלחת המצעדים של ריל מקוי היתה רק בעקבות ההצלחה של טכנוטרוניק. ככל שהקטע המקורי הצליח, כך הקאבר הצליח והגיע בשיא למקום ה-16 המצעד (כשטכנוטרוניק מגיעים למקום ה-2). באותה התקופה הקטע של להוציא גרסאות כיסוי מקומיות היה באופנה. גם "נשיקה צרפתית" הצליח בגרמניה כך. גם קפטן הוליווד הצליח עם הלהיט של 24/7 וכו'.

אגב ראפר הצללים של דה ריל מקוי, זה שהיה חלוץ היפ-הופ בגרמניה, עבר בסופו של דבר את המסך והפך לפנים של ההרכב – אבל זה אחרי שהם חתמו על דיל עם חברת התקליטים Hansa שהורתה להם לשנות את הסגנון שלהם מהיפ-האוס ליורודאנס ולהוסיף זמרת משל היו קאלצ'ר ביט כי זה מה שהיה אז במודה. ואז גם סגנון הראפ של הראפר, שמעתה נקרא O-Jay, השתנה. לשם השוואה קודם הם היו ב-ZYX ואו-ג'יי נקרא Jay Rapper. זה מה שנקרא "מיתוג מחדש".

טכנוטרוניק היו הלהיט הגדול של הדאנס בסוף 1989 וככל שהתקדמו לכיוון 1990 כך הם הפכו לעוד יותר גדולים תוך שבשלב כלשהוא הם גם חוצים את האוקיינוס לארה"ב. הדרך שלהם לצאת מבלגיה היתה כאמור באמצעות קאבר של דה ריל מקוי, שעזר לקטע המקורי להצליח מעל ומעבר בגרמניה. אבל זה לא נגמר שם.

בינואר 1990 הוציא קומיקאי בשם "וורנר" גרסת כיסוי בגרמנית לקטע "פאמפ אפ דה ג'ם", שהפך באורח פלא למקום ראשון במצעד הגרמני למשך 3 שבועות. האם זה כי הקאבר היה כל כך מוצלח? לא. מסתבר ש"וורנר" היה דמות מצויירת פופולרית בגרמניה, למעשה סדרת הקומיקס הכי מצליחה אי פעם בגרמניה. החל מ-1978 ולאורך השנים יצאו ספרונים שהפכו לרבי מכר וב-1990 הודיעו שעיבוד של הקומיקס יהפוך להיות סרט באורח מלא. האנשים היו בטוחים שהסינגל הזה שיצא הוא של אותו וורנר והתחילו לקנות את הסינגל בהמוניהם.

היוצר של הקומיקס זעם על תעלול היח"צ הזה והוציא צו מניעה שכופה על הקומיקאי וורנר לשנות את שמו. וורנר החליף את שמו ל"werner wichtig" ואז מצא את עצמו א' יורד בפופולריות, ב' מנסה לשחזר את ההצלחה שלו וכושל, ג' קומיקאים צרפתיים לוקחים את הרעיון של לכסות להיט דאנס עכשווי ולרכב על הצלחתו וכובשים את צרפת ביג טיים (ולא רק סמול טיים), ד' מסתבר שב-1992 הוא מת. לא לפני שהוציא לקראת מונדיאל 90' גרסת כיסוי נוספת לטכנוטרוניק, לשיר "Get Up", שבה שר על מרדונה (שהפך במשך המונדיאל לאויב הגדול של האומה הגרמנית. ב1986 הוא ניצח אותה אך ב1990 היא ניצחה אותו בסופו של דבר אותו בגמר וזכתה בגביע)

אבל כל זה פיקנטריה נחמדה. גרסאות כיסוי גרמניות לטכנוטרוניק היו דבר שבשגרה, מפני שטכנוטרוניק עצמם שהיו בלגים ראו בשוק הגרמני כר פורה להצלחה בז'אנר ההיפ-האוס.

הלייבל הגרמני BCM היה פורץ דרך בכך שהיה הראשון לייבא לגרמניה את ההיפ-הופ ואת ההאוס, וגם את בן הכלאיים שלהם – ההיפ-האוס שהקדים את היורודאנס. להרחיב עליהם אולי בהזדמנות אחרת אבל חשוב לציין שני מפיקים שעבדו שם ב-1989: ינס ליסאט ורמון זנקר. ליסאט וזנקר עמדו מאחורי להיט הטכנו המיינסטרימי הראשון אי פעם, "Who Is Elvis"

בינתיים. ינס ליסאט הפך ברבות הימים לאחד מהתקליטנים המובילים בגרמניה כלומר, אגדה בסדר גודל של סוון ואת' בפרנקפורט. יינס ליסאט היה בקלן ודיסלדורף שזה כמו התל אביב נגד ירושלים של גרמניה – שני גושי ערים על נהר הריין שבאופן מסורתי התחרו, ובפרט בתקופת הטכנו. ב-1989 היה לו בן טיפוחים שנקרא MC Bones, וולפריד בקר. בקר הוא זה שעמד מאחורי הלהיט הזה של הראפרית דייזי די שהוא קלאסיקה מטורפת מהתקופה של לפני קופסת הלהיטים. מי שהפיק את הקטע הזה הוא לא אחרי מג'ו בוגארט מטכנוטרוניק.

מאוחר יותר באותה השנה יצא קאבר של דייזי די ביחד עם MC Bones ללהיט הבא של טכנוטרוניק "The Beat Is Technotronic" והקשר של טכנוטרוניק לסצנת הדאנס הגרמנית הפך אפילו יותר ברור. דייזי די בהמשך שיתפה פעולה עם u96, עוד בית הפקה שהיה פעיל בזמנו בלייבל BCM תחת השם Boytronic. עולם קטן.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

המיתולוגיה כמדע קדום

אם חשבתם שדת ואבולוציה הם ניגודים, טעיתם. דת ואבולוציה הם אמא ובת, כשלא ברור מי האמא ומי הבת, מי הביצה ומי התרנגולת. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל גם לאדם הקדמון, לניאנדרטלים, להומו הביליס – היתה דת. גם הם היו חכמים, בדרכם. האמת היא שהדת נולדה עוד לפני השפה, מסיבה אחת פשוטה: דת היא ניסוי וטעיה, ללקט ולבדוק אם מה שמצאת הוא רעל או לא, לצוד ולראות אם מי שנלחמת בו אינו ארסי.

במשך ההתנסות הזאת מתו המון "שאהידים" על מזבח הדת הזאת. שאהידים שנרמסו ונטרפו, הוכשו והורעלו, נחנקו וחלו. סביב ההתנסויות האלה נולדו סיפורים, בתחילה אפילו לא מילוליים. בתחילה רק תובנתיים: נחש, לדוגמה, הוא ארסי. מה זה אומר עליו? לא משנה, זה אומר בעיקר ש"נחש – לא". ומאז ועד היום נחש מתואר בתור "לא".

המיתולוגיה היא פילוסופיה פרימיטיבית. היא מתחילה מהתבוננות על העולם. על הצרכים הבסיסיים של האדם. במקרה הזה אוכל. התובנות הגיעו אחרי עשרות אלפי שנים של התבוננות בחי ובצומח סביבם, כשקדמונינו בונים סכמות קמאיות של קיום הידועות כיום בשמן "פירמידת המזון" ו"שרשרת המזון". ככל שאתה נמוך יותר בשרשרת המזון כך אתה נחות יותר ונחוץ יותר וכן להיפך, ככל שאתה גבוה יותר בשרשרת המזון ובפירמידת המזון כך אתה פחות נחוץ, יותר אצילי.

בפוסטים האחרונים אנו עוסקים ב"פולחן השרץ" ובמרכז דיוננו שני הדברים שנמצאים במקומות הנחותים יותר בשרשרת המזון: השרצים והעשבים. הגענו למסקנה שמה שמקשר ביניהם הוא הצואה. חי אוכל עשבים ופולט אותם בצורה של קקי, שרץ אוכל אותם ופולט אותם בצורה של צוף, שמאביק ומפרה וממשיך את השרשרת הזאת של היצירה, מצומח לחי ומחי לצומח וחוזר חלילה. ההפריה היא שם המשחק, והסמל של הפוריות הפך למושא הערצתם של קדמונינו – המין בהקשר של החי, הנטיעה בהקשר של הצומח.

כל אוצר המילים נבנה על בסיס דברים הקשורים אליה, ונובעים ממנה: בכל היבטי החיים. נאמר כך, אפילו ההברכה וההרכבה שהם מושגי יסוד בבוטניקה, קיבלו קונוטציה מינית כשדובר על התנוחות של יחסי המין מצד אחד, ושל הלידה מצד שני. כי זה תפקידו של אוצר המילים שלנו, להיות רב משמעי. והערוצים הרב משמעיים העיקריים מתחלקים לשלושה סוגים של הפריה: צומח וחי שמייצגים את הפיזי, ותודעה שמייצגת את המטאפיזי. הי, אפילו מונח היסוד התאולוגי שנקרא "עץ הדעת" מדבר על פוריות, שנאמר "וידע האדם את אשתו".

התודעה עצמה היא פירמידה, והרמה הבסיסית בה היא כאמור מיתולוגיה. רמה אחת מעליה הוא הפולחן. הפולחן הוא פולחן של צמחים כי הוא פולחן של פוריות, והצמחים מסמלים את הפוריות, הפקת הפרי. בדרגה השניה יש פולחן של פוריות של שרצים, שמשריצים המון ולדות. לרוב ברביה אל זיווגית, לא מינית. בדרגה הכי תחתונה יש את הפולחן של יחסי המין. שם כבר מספר הולדות וההבטחה לשרידותם המיידית הולכת וקטנה.

אנו נוטים להתייחס אל הדתות הקדמוניות כאל דתות פריון אבל שוכחים שפוריות היא לא העניין. העניין הוא פוריות של התודעה. הבנת דבר מתוך דבר מתוך דבר, כמו ייחור של ענף, שיוחר על ענף שיוחר על גזע. המטרה הסופית היא כמובן אותה נקודת הג'י, והג'י הוא כמובן הגנוסיס GNOSIS.

הגישה הקדמונית לאבולוציה היתה כזו ששמה את הדומם במקום הכי נמוך, מעליו את הצומח, מעליו את החי, ומעליו את החי הנבון וכן הלאה, עד למעלה הכי נבונה שקיימת שהיא אלוהים ונושאי דברו. ביניהם נמצאים כל צורות הביניים של בין דומם לצומח, בין צומח לחי – בשלב זה קדמונינו לא מכירים את מה שנקרא על-ממלכות, ולכן מבחינתם כל מה שלא נראה לעין אינו חי, כל מה שצומח מהאדמה הוא צומח ולכן פטריות הן צומח וחיידקים הם דומם ומטה מזה. כל התנהגות שנובעת מדברים שאינם נראים היא כח אלוהי, ולכן גם אם אתה נמצא במקום הכי נמוך בפירמידה, יש בך יסוד אלוהי. אתה מגיע יש מאין.

מהנקודה הזאת והלאה אני חושב שאני יכול להתחיל לספר על ההבדל בין פולחן השור לבין פולחן החמור כפי שהבטחתי בעבר. אני חושב שאני יכול להתחיל לספר על חרקים ארסיים, שמי שנמצא מעליהם בשרשרת המזון הופך בעצמו לארסי, או לעמיד ארס ולכן לנשגב. על כל הדברים האלה שמחוללים אצלנו את התפיסה על משני תודעה והקשר של כל אלה לדת. אבל בגלל שכבר כתבתי הרבה בפוסט הזה – חכו בבקשה לפוסט הבא. כאן בעתיד הנראה לעין. תודה!

בתמונה: הפילוסוף היהודי הנודע ברוך שימפנזה, הידוע בשמו "האדם החושב"
  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

Kick Ass

החמור נקרא Ass מפני שהוא רועה, ועושה קקי מבית הרעי, מפי הטבעת. מהמקום שבו עושים קקי, שהוא גם אותו המקום שאיתו מבצעים "משכב בהמה", ומי מייצג את הבהמיות יותר מן החמור?

סת היה אימפוטנט. בגרסה אחרת סת היה לא פורה. בגרסה אחרת הוא היה מסורס. בגרסה עוד יותר אחרת הוא לא היה מסורס וכן היה פורה, אבל פשוט היה הומוסקסואל ולא נמשך לנשים. ולכן כשנפתיס, אשתו, היתה מתוסכלת מחוסר ההתענינות שלו בה, היא התחפשה לאיזיס, אחותה, ונשכבה למרגלות מיטתו של אוסיריס, שלא שם לב לתרמית ושכב איתה, וממשכב זה נולד אל החניטה המצרי – אנוביס. גילה זאת סת, התעצבן והחליט לנקום באוסיריס. איך? הלך ואנס את בנו של אוסיריס, הורוס הצעיר.

בגרסה אחרת, העונש שסת נתן לאוסיריס היה קשה יותר וארוך יותר. הוא רדף אותו, סגר עליו ואז רצח אותו. איך? הוא כלא אותו בתיבת גומא, אטם אותה טוב טוב ואז נעל אותה. ליתר בטחון הוא גם זרק אותה לנילוס, כדי שגם אם יקרה מקרה ואוסיריס יגלה יכולות של הודיני, הוא יגלה אחר כך שאין לו לאן לברוח כי מסביב הכל מים ומים. וכך אוסיריס מת.

התיבה המשיכה לשוט במורד הנילוס עד שהגיעה רחוק רחוק אל ממלכה נידחת. איזיס, אשתו האוהבת של אוסיריס הלכה לחפש את התיבה וכך הגיעה במסעה בסופו של דבר לממלכה הזאת. שם הפכה לאומנת של הנסיך. הנסיך חלה בשלב כלשהוא ואיזיס הקימה אותו לתחיה, ובתמורה קיבלה את התיבה עם גופתו של אוסיריס בתוכה. בהפליגה חזרה למצרים, היא נכנסה להריון מאוסיריס המת וילדה ילד שגם הוא נקרא הורוס. את התיבה היא החביאה בחול.

ראה סת שאיזיס השיבה את אוסיריס וילדה גם את בנו, וביקש להרוג אותו. אוסיריס הרי כבר מת. איזיס בנתה לבנה תיבת גומא והסתירה אותו בסוף, ושמרה עליו מרחוק כדי להגן עליו מפני החיות הרעות שוכנות הנילוס כמו ההיפופוטם לדוגמה, שהיה שליחו של סת וניסה להיות הזרוע הארוכה שלו בחיסול זרעו של אוסיריס. סת לא הצליח להרוג את הילד והוא גדל להיות אויבו המר ונוקם מותו של אביו.

הערוץ השני של סת במלחמתו נגד אוסיריס היה שבחשאי הוא הצליח למצוא את גופתו של אוסיריס (בחשאי, כלומר בעזרת השטאזי שלו, חיות הלילה. חזיר הבר והתן). בזעמו הוא החליט לבתר את אוסיריס לנתחיו. כל נתח הוא טמן במקום אחר כדי שגם אם איך שהוא ימצאו אותו ויחברו את כל הנתחים כפאזל, לא יצליחו להפיח בו מחדש רוח חיים – מה שבסופו של דבר קרה. אבל סת לא לקח בחשבון שאיזיס, אשתו של אוסיריס שאהבה אותו אהבה עזה, היא אלת החיים. איזיס הלכה ומצאה את כל חלקי הגופה של אוסיריס, בעזרתה האדיבה של נפתיס, האלה המגינה על המתים. כעת משהפאזל הושלם, היא השיבה אותו לחיים בהצלחה. כדי להגן עליו שלחה אותו למשול בעולם המתים, ומאז ועד היום הוא מכהן כאל השאול.

אגב, הפאזל לא באמת הושלם. איזיס לא מצאה את איבר מינו של אוסיריס (זה שהכניס אותה כאמור להריון באקט הנקרופיליה דלעיל). האיבר נבלע על ידי שפמנון. מה עשתה? בראה לו זין חדש!

מה אנו למדים מכאן?

  1. הסיפור הזה מזכיר לכם את החלפת לאה ברחל? הסיפור של משה בתיבה? פילגש בגבעה? רות ובועז? החייאת הנער על ידי אלישע? בקיצור, כל שבר סיפור מיתולוגי בתנ"ך? כל הכבוד. זה הרעיון.
  2. השטאזי של סת היו מפלצות הים וחיות הלילה? עכשיו אתם מבינים מדוע ה"לוייתן", נחש הבריח והעקלתון או בקיצור נחש המים – נחשב לחיה דמונית ביהדות. עכשיו את מבינים למה "בהמות", ההיפופוטם היא חיה דמונית. עכשיו יותר מכל אתם מבינים למה הכלב והחזיר הם החיות הכי משוקצות ביהדות, ואסור לגדל אותם (בבא קמא ע"ט עמוד ב') – הן הגרסאות המבויתות של התן וחזיר הבר.
  3. סת היה מסורס? "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'". סת היה לא פורה? הפרד, הממזר של החמור (סמלו של סת), לא פורה, "לא יבוא ממזר בקהל ה'". סת היה הומוסקסואל? "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה".

הסוסים והחמורים ידועים במבנה החברתי שלהם במסגרתו יש זכר אלפא אחד שחולש על כל הרמון הנקבות, ומאידך יש תופעה מאוד רחבה של מה שנקרא "עדרי רווקים", כל הזכרים האחרים שלא זכו בנקבות רועים ביחד, וביניהם לעיתים נפוץ הנוהג של הומוסקסואליות שבא לספק את צרכיהם המיניים. לכן משכב זכר בא בדרך כלל בנשימה אחת עם משכב בהמה, מפני שהבהמות החרמניות הולכות ושוכבות עם כל מה שיכול לתת להן פורקן מיני. בין אם מדובר על חמורים, ובין עם מדובר על הפקודים האחרים שבשטאזי של סת, הכלבים שידועים בתור חרמנים לא קטנים שתוקעים בכל חור ברעבונם.

באשר ליצר המיני משול הרסן של "המשטרה החשאית" של מצרים, שאוהבים לעשות תועבות מיניות הן בחשאי והן בפרהסיה, כותב יחזקאל בפרק כ"ג: "ותרבה את תזנותיה לזכר את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים, ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם". יש כאן רפרנס לא רק לעוצמת זירמת הזרע של הסוסים החרמנים, יש כאן גם את פועל הזכרון בכתיב חסר, כדי לרמוז שהזנונים המדוברים הם לא סתם זנות, אלא זנות עם זכר.

אם ההתנהגות של החמור אופיינית באופן כללי לבהמה, למה דווקא חמור נקרא Ass? כי הטוטם של סת הוא החמור, וסת היה הומוסקסואל. ובאופן כללי החמור בתנ"ך הוא סמל לפריצות מינית, וספציפית לפריצות מינית במצרים, ו"מעשה ארץ מצרים" הוא גילויי ערווה למיניהם.

כשאני מציין את ה"רעי" ואת "בית הרעי" כחור התחת, אני רומז כפי שרמזתי כבר מפורשות בפוסט הקודם, שיש קשר האטימולוגי בין בהמות רועות לבין בהמות שעושות הרבה קקי בשטח. הסיבה: בהמות רועות, אוכלות עשב, בעשב יש הרבה תאית, הגוף לא מעכל תאית בצורה אפקטיבית ולכן פולט אותה. פרות וכבשים הן חיות מעלות גירה ולכן קל להן יותר לעכל את התאית. לעומת זאת סוסים וחמורים אינם מעלים גירה, ולכן קשה להם, והם פיתחו אסטרטגיה אחרת לעכל את האוכל שלהם. בכל מקרה, קקי נקרא "רעי", ופלוץ נקרא בלשון נקיה "אד רעי", או שמא זהו צריוף מקרים שהעיר שבה היה פולחן לעשתורת נקראה "עשתרות באדרעי".

ובעניין זה גם חזיר שהיא בהמה מפריסת פרסה כמו הצאן והבקר, לא יכול לעכל תאית, בדומה לחמורים ולסוסים. מה עשה החזיר? האסטרטגיה שלו לאכול היתה שהוא לא רק צמחוני אלא אוכל כל, וכך הוא לא רעב.

ומה לגבי הארנבת? גם היא אוכלת עשבים ולא מצליחה לעכל אותם. מה האסטרטגיה שלה? ובכן, הפתעה: לאכול את הקקי של עצמה, כי הוא בר-עיכול יותר מעיסת העשב שהיה לפני שעוכל. כן וגם כלב, שבמקורות היהודיים נקרא "בהמה מזיקה" לכל דבר. הגמרא בבבא קמא ע"ט היא מקור נהדר לסוגיית נזקי בהמה.

האם ההתנהגות המתוארת של הבהמה אופיינית רק לבהמה? הרי כל החיות עושות קקי דרך הרקטום? ובכן, יש חיות שמפרישות את הפסולת שלהן מנקבים אחרים (כמו לדוגמא, הקאה). כמו לדוגמא, באמצעות קיא. הי, כל הרעיון של העלאת גרה הוא פליטה של אוכל מעוכל שלא באמצעות התחת. אגב, כשאנחנו בני האדם נתקלים בחיות שאוכלות קקי, אנחנו מרבים לפלוט את תוכן הקיבה שלנו באמצעות נקב אחר שאינו בית הרע

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

רעי

סת הוא האנטי-גיבור של המיתולוגיה המצרית. סת הוא אל הסערה, סופת החול המדברית. הוא מזוהה עם המדבר ועם החי בו. הערוד. שמסמן את הטריטוריה שלו על ידי ערמות גללים גדולות.

פלשת לטריטוריה של הערוד וחצית את הרוביקון, את נהר הביוב, את הר הקקי? הערוד יבעט בך וינשוך אותך. אבל נשיכה של ערוד היא לא סתם נשיכה, היא נשיכה "מכל הלב". הערוד ידוע כחיה אלימה במיוחד כשזה קשור לרכושנות, בעיקר רכושנות על טריטוריה ובנות זוג. בכלל, כל מה שקשור לחמוריים קשור לאלימות ולקינק. נשיכות וכוחניות – הן בקרב על הטריטוריה והן ביחסי המין.

הטבע הפראי של הערוד, הפרא, חמור הבר, חמוריים בכלל – לא נסתר מעיני חכמינו, שראו באלימות המתפרצת ובחייתיות אופי רע, נחות, בהמי. ואיזו חיה מייצגת את הבהמיות יותר מן החמור? אדם שנכנע ליצריו החייתיים שקשורים לחומרניות, רכושנות ומין, סומל על ידי חמור – שאגב, היה אדום כמו סת, כמו אדמת המדבר, כמו יין שתחת השפעתו אנשים מאבדים את העכבות והופכים לאלימים ושטופי זימה במיוחד. או בקיצור: אם אתה סחי ולא שותה יין, אתה מלאך, ואם אתה כן, אז אתה רק בן אדם. ואתם יודעים מה? אם אתה סחי ולא שותה יין, אתה בן אדם. ואם אתה כן, אז אתה חמור.

"אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים" (שבת קי"ב עמ' ב')

לעומת זאת הגמרא בפסחים מדברת על "עם הארץ", שזה היה הכינוי הנפוץ למה שאנו מכנים כיום "ערסים", רפי שכל בהמיים שאוהבים לאנוס ולהתקוטט. הגמרא קושרת כבדרך אגב בין תאוות הזימה של עמי הארצות לבין תאוות האלימות ו"נשיכת החמור" שלהם כדי להקיש בין השניים.

"תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם. תניא היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים" (פסחים מ"ט עמוד ב')

אחרי שמצרים אוחדה לה יחדיו, המצרים נתקלו בבעיה חמורה שהיא בעיה קלאסית בקרב המיתולוגיות הקדומות: האל עומד למות וצריך להוריש לאחד מבניו את כתר המלכות, אבל מי זה יהיה? אל הסערה היה האל של מצרים התחתונה, ואל השמש היה האל של מצרים התחתונה. האיחוד גרם לשני האלים האבות, רע ואתום להתאחד ו"למות". ואז התפתח קרב ירושה בין שני הבנים, אוסיריס וסת.

אוסיריס קיבל את הכתר, וסת קינא בו והחליט לרצוח אותו. הבן של אוסיריס, הורוס, החליט לנקום את מותו של אביו וכך סת הפך להיות הארכי-נבל. והחיה שייצגה אותו הפכה להיות משוקצת, עד לרמה שכשההיקסוס כבשו את מצרים, וחיפשו מקבילה לאל הסערה שלהם, הבעל, הם לקחו דווקא את סת, והמצרים האתניים שנאו אותו אפילו יותר.

כשהמצרים ביקשו לתאר את הכנענים, הם תיארו חמורים. כשהמצרים ניסו לתאר את הדת של הכנענים כלומר של מעריצי השור, הם תיארו אותם לא כמעריציו של הבעל, אלא דווקא כמעריציו של סת-החמור. מאן דאמר שסובר שפולחן הבעל הפוליתאיסטי הוסב לפולחן יהוה המונותאיסטי, יתרץ את "עלילת החמור" הידועה של המצרים כנגד אלוהי ישראל, כהמשך הפולמוס הזה כנגד החמור.

(ד"א. אם אתם שמים לב לדמיון בין המיתוס על המריבה בין סת לאוסיריס, לבין המיתוס על המריבה בין קין להבל, והאח שלהם "שת". אתם לא לבד! וגם אם אתם שמים לב לדמיון בין זה לבין המריבה על הבכורה בין יעקב ועשו, או על המריבה על המלוכה בין יהודה ליוסף)

שאלתם: אבל החמורים אינם אדומים? אכן, חמור הוא לא אדום, חמור הוא חום בהיר. כמו חלודה, כמו חומצה גופרתית שבשמרים של היין – או לחלופין באדמת החמרה העשירה במחצבי נחושת בהררי שעיר ואדום ולחופי הים האדום. למה בכל זאת אדום? הסתכלו על התמונה הנפוצה של חמור בתרבות.

גם השור אדום. בהמה היא באופן כללי אדומה, בגלל אופיה החומרי ובגלל הקישור בין ההתנהגות שלה לבין ההשפעה של היין. שנאמר "ודם ענב תשתה חמר". כשאדם זועם הפרצוף שלו נהיה אדום בהמה היא בראש ובראשונה חיה שרותחת מזעם אמוק. אבל ביחד עם הרתיעה הזאת היחס לבהמה ביהדות הוא יחס אמביוולנטי יש גם הערכה למוסר העבודה שלה ולכוח שלה. בגדול עם ישראל מתואר במקורות כבהמה שאם לא קושרים אותה כראוי היא מתפרעת ובורחת, ואז עושה נזק. כי יש לה המון כח, והמון תאווה לקשיות עורף ואיבוד שליטה. ופשוט צריך להחזיק אותה קצר. "במוסרות" של מוסר. מחקר יפה על סמל החמור בתרבות ניתן למצוא בספרם של שביט וריינהרץ, "חמוריות".

ההגדרה התנ"כית לבהמה היא "מלחך עשב", כלומר מי שהתזונה שלו מבוססת על "רעיה", כלומר, תזונה שמבוססת על תאית וסיבים תזונתיים, שלא מתעכלים בגוף ומופרשים ברובם בצואה. או יותר נכון במה שנקרא בעברית "רעי". מה שמשותף לכל הבהמות הוא שכולן "מפריסות פרסה". אבל מה ההבדל בין השור לבין החמור? התשובה: השור הוא מעלה גרה. כלומר, מסוגל לעכל את התאית בצורה אפקטיבית יותר. האם זה מה שיציל את השור מלעשות הרבה קקי? לא, אם שם המשחק כיום הוא המלחמה בנפיחות של בהמות הפולטות גזי חממה לאטמוספירה.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

המחסן

כשאומרים וורהאוס לאמריקאים זה אומר ישר שיקגו. אבל לבריטים זה אומר משהו אחר. מועדון בלידס שהוקם ב-1979, וחברת תקליטים שהתלוותה אליו. לידס באותה תקופה זה אומר: מרק אלמונד ודייב בול מקימים את סופט סל, חברת התקליטים Some Bizarre קמה ומוציאה אוספים של להקות לא מוכרות כמו דפש מוד, חברת התקליטים של וורהאוס מוציאה את הסינגל "Let The Music Play" וגורמת לו לחצות את האוקיינוס בדרך להצלחה עולמית, Mike Wiand שייסד את הלייבל והמועדון מנהל את להקת הבית, וישס פינק, ומשדך להם את דייב בול מסופט סל. ואחרי ההצלחה הראשונה של סופט סל, "Tainted Love", דייב בול הופך להיות כוכב פופ במשרה מלאה ווויאנד משדך לוישס פינק את טוני מנספילד מלהקת ניו מיוזיק, עוד הצלחה מקומית גדולה. וכך נולד הלהיט הזה – cccan't you see.

הוורהאוס שיחק תפקיד חשוב במהפכה הלהט"בית בלונדון לא רק בגלל המקום החשוב ששיחק מארק אלמונד, אלא מפני שבשנות התשעים הוא אירח ליין בשם Vague שהפך להיות נושא הדגל של ההארד האוס ושל הדיסקו-האוס, שהפך בסוף שנות התשעים לבון-טון. מספיק לחשוב על טוני דה ויט בגלובל אנדרגראונד הראשון בתל אביב, על הליין המצליח ביותר בתל אביב בשנות האלפיים FFF או על קטעי מיניסטרי אוף סאונד בסגנון פאטס אנד סמול וספילר כדי להבין את האפקט. מצ"ב הלהיט הגדול של הוואג ב-1995, מאת הרזידנטים של הליין TWA (הרמיקס של רולו שהיה להיט בקופסת הלהיטים, 300% פיור דאנס)

בסוף שנות השמונים, הסצנה של לידס כללה אז להקות שניגנו מוסיקה שנחשבת כיום אינדי-פופ (שוגייזינג, ג'נגל פופ, c86 וכו'). עוף זר בוורהאוס היו להקת הבריידוול טקסיז שמשכו יותר לכיוון הבאגי, הלהקות של מנצ'סטר. הם גם היו הלהקה הראשונה שלא ממנצ'סטר שיצאה לסיבוב ההופעות של פאקטורי רקורדס באירופה. גם הם כמו הפי מאנדייז היו חוליגנים, וגם הם הלכו מכות על הבמה. גם הם היו מסטולים עד התחת, וגם הם הפכו לאחת מהלהקות השכוחות של התפר של סוף האייטיז תחילת הניינטיז, שרק ענקי טכנו מאוחרים יותר כמו LFO יצילו מתהומות הנשיה. ובכן, קלאסיקה לפניכם!

ומהוורהאוס בלידס, אל הבליץ בלונדון. המשותף לשניהם הוא שבראשית 1980 הלהקה הזאת, "שוק" היתה הלהקה הכי בולטת שהופיעה שם דרך קבע. ולא רק שם, אלא לצד מיטב הלהקות דאז שהובילו את הזרם שנקרא "ניו רומנטיקס": אולטרהווקס, ויזאז', ספנדאו בלט, גרי ניומן, אדם והנמלים וכו'. המשותף לכולם? כולם היו קבועים בבליץ, שלמעשה אירח את הליין המשפיע ביותר באותה התקופה שאורגן על ידי חברי להקת ויזאז' סטיב סטריינג' וראסטי איגן.

השניים נחשבים כמי שהביאו את המוסיקה האלקטרונית לבריטניה, והיו הראשונים לנגן מוסיקה כמו זו של ילו מג'יק אורקסטרה וקראפטוורק במסיבות שלו. הם גם אלה שהנהיגו את קוד הלבוש המיוחד של הניו רומנטיקס, ובאופן לא מפתיע מי שעיצב את התלבושות המיוחדות של חברי להקת שוק הוא אותו הסטייליסט שעומד מאחורי ההופעה של דוראן דוראן. ראסטי איגן אגב (שהפיק את השיר והלהקה) היה חבר בלהקה של גלן מטלוק מהסקס פיסטולס אחרי שהוא פירק את להקת האם שלו, ה"ריץ' קידס". שניהם ביחד עם מיג' יור שאחר כך היה סולן אולטרווקס, עוד להקה מהניו רומנטיקס וחברים קבועים בין "ילדי הבליץ".

הריץ' קידס הם להקה מיתולוגית בסדר הגודל של "ביג אין ג'פאן", הסופרגרופ מליברפול, שהיתה הלהקה הראשונה של מי שהפכו אחר כך למנהיגי להקות משל עצמם: הלייטנינגס סידס, אקו והבנימן, KLF, פרנקי גואוס טו הוליווד, סוזי והבנשיז וכו' וכו'. עליהם אולי בפעם אחרת.

ובעניין הבאגי והקשר הסמוי בין מנצ'סטר, ליברפול ולונדון. השיר הזה נשמע כמו מנצ'סטר 1987, למרות שהוא נעשה על ידי בלגי – ז'אן מארק לדרמן. אבל הבלגי הזה הוא אחד מהחוטים המקשרים בין הגל החדש של בלגיה למנצ'סטר. כמו אחת, אניק הונורה, זאת שמייחסים לה את הרומן עם איאן קרטיס שבגלל רגשות האשם ממנו הוא התאבד. אז היתה לה חברת תקליטים בשם Les Disques du Crépuscule, שם לדרמן הוציא את אלבומיו.

ב-1983 כשלדרמן שהה בלונדון ניגן עם מאט ג'ונסון מלהקת דה דה, ועם פרנק טובי מפאד גאדג'ט. בערך באותה התקופה הוא הקים עוד להקה בשם "החזאים" עם חבר להקת טוקסידומון. זה הלהיט הכי גדול שלהם

הזכרנו את הרמיקס של LFO כהרכב טכנו ש"הציל" הרכבי באגי נשכחים. אז עוד דוגמה. היחיד שיכול לתת לפול אוקנפולד פייט בפופולריזציה של הדאנס בקרב הרוקיסטים של המאדצ'סטר הוא אנדי וות'רול, שבאופן אקטואלי גם עבד עם אוקנפולד ביחד על הרמיקס ל"הללויה" של ההפי מאנדייז, ותקלט בליינים של אוקנפולד במועדון השום. אחר כך הוא לקח לכיוון אחר, הרבה יותר פסיכדלי, למרות שגם לאוקנפולד ב-1995 לא היה חסר פסיכדלי אם קוראים לגואה של פרפקטו גם "פסיכדלי". זה בכל אופן הרמיקס הכי מוצלח של וות'רול לדעתי. טוב יותר מכל סייברס אוף פרדייס שאחריו.

וות'רול כמובן הפיק את סקרימדליקה של פריימל סקרים. היו לו כמובן רמיקסים לעוד תופעות מאדצ'סטר כמו ניו אורדר, ג'יימס וכו'. והוא גם הקים את הלייבל boy's own שהפך אחרי שעזב ל- junior boy's own. אני מניח על שם ההרכב המשותף לו ולבעלים הנותר של הלייבל, פיט הלר – בוקה ג'וניורס (הרבה הרכבים קראו לעצמם על שם כדורגל באותה התקופה: סיינט אטיין כמובן, מרדונה, ון באסטן ועוד)

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks