Culture Agent

המתח בין כהנים ונביאים ניכר בראש ובראשונה בתפקידו של המקדש. יש בין הנביאים לכהנים מחלוקת באשר למיקומו של המשכן במחנה ישראל, ובאשר לפעולות עצמן שביצעו במשכן. הכהנים טוענים שאוהל מועד היה מקום פולחני שנמצא במרכז המחנה, הנביאים כהנים שהמשכן היה מקום מחוץ למחנה, שבו בעיקר מחכים לרגע שבו כבוד ה' יכסה בענן את המשכן ויוכלו להתנבא. דהיינו, לפי הנביאים תפקידו של המקדש הוא להיות מקום בו ניתן להתעלות, זו מהותה של עבודת ה' והיא יכולה להיעשות בכל מקום. לפי הכהנים הוא יכול להיות מקום אחד בלבד, שבו מרוכז הפולחן שהוא מהותה של עבודת ה'. כך על פי המחקר המקראי.

נדמה כי המדרשים כבר מהרגע הראשון ניסו ליישב את הסתירה בין הסו-קולד "מסורות" ולקשר בין שתי הסיעות באמצעות דמויות ארכיטיפיות כאליהו ואלישע, שהנהיגו את "בני הנביאים" ונחשבים ככהנים במדרשים.

האיחוד הזה הוא מה שגורם אצלנו לרוויזיה במונח "נביא" ו"כהן", שהיא הצורה שבה הנביאים ביקשו לראות את ההנהגה – אנשים שהפרישו את עצמם כדי להתעלות ורק אחרי שעשו את מלאכתם חוזרים אל החברה, בתור מנחים ואנשי מופת. למעשה, כפי שהיו הנזירים בימי הביניים, זה המודל של הנביא כעולה מהפרשנות הזאת. "פרופטה".

נביא-כהן מייצג לא בהכרח משרת בקודש, כי אם סוג של רופא-אליל, כך ראו אז את המדענים הפילוסופים שעסקו ברפואה עממית. "בעלי השם" המקראיים. כמו שמאנים. חלקם הגדול התגוררו במורדות הירדן (עמק בית שאן ומטה לכיוון ים המלח). חלקם הגדול היו נזירים לא מקומיים. "חכמי אומות העולם" שהפכו במקרא לגרים, למרות שלא היו ישראלים אתניים.

הארכיטיפים ביניהם הם יתרו וקנז. שפה ושם כאמור השתרבבו כנספחים לעם ישראל. בני רכב לדוגמא וכן בני ברזילי הגלעדי "הקוץ" נחשבים ככהנים למרות שבינם לבין שבט לוי אין שום קשר. סביר שהם דמויות מומצאות שנבנו על פי הסטריאוטיפ של הפילוסוף המתבודד בימי כתות מדבר יהודה (או שמא בתקופת טרום מרד החשמונאים), שבנו את הסינתזה בין הפילוסופיה היוונית ליהדות הטרום-פרושית. השערה שלי היא שהם נקראו כהנים כדי להיות קונטרה לכהנים האסלים בירושלים, ושהפרישות שלהם היא שנתנה לפרושים את שמם.

דוד היה גם נווד פילוסוף שכזה, מקורב לכהנים-נביאים כגון אחימלך, ו"בניו" היו בעצמם כהנים (מנהיג הנביאים הקרא "אב"). התודעה הפוליטית של הנביאים היתה אנרכיסטית, וכשמישהו מהם הפך למלך ("נמשח" כמו כהן) הם התערמו. זו הסיבה ששמואל נמנע מלהכתיר מלך. שמואל קיבל אות שזה הרגע ל"שינוי קוסמי". לאורך הדרך, נביאים שלא השלימו עם העידן החדש, או לזהות "המלך המשיח" נחשבו כ"מורדים במלכות", כגון שמעי בן גרא.

למעשה, המסורת הנביאית היא אנרכיסטית ורואה בשלטון, כל שכן בהיררכיה הממוסדת של הדת כרע במיעוטו. אם כבר נביא, רק אותו הפרופטה שיחבוש גם את הכתר החילוני ולא רק את הדתי, והמאבק בין הממסד לבין אותו הנביא החוץ-ממסדי נובע בראש ובראשונה מטעמי התבצרות בהגמוניה.

הערה: שמו של יתרו הוא "שועייב" במסורת הדרוזית והערבית, שהוראתו "ענף", גם בעברית "יתר" הוא מלשון קצה, קצוות של ענפי צמחי מרפא. כך גם קוץ מלשון קצה קוצני של שיח מרפא. איני יודע מה מקור השם "מרכבים" ממשפחת המרכבים הקוצניים כגון חוח וברקן אך אני מניח שיש קשר. כלומר, המנהיג צריך להיות "מן הקצה", ממקום רחוק או שמא ממעמד נמוך.

הערה: אנו שמים לב שפולחן המקדש נקשר במתכת, במסורת הכהנית כלי המקדש החשובים יותר היו ממתכת ובצלאל בן אורי היה חרש מתכת מומחה. לפי המסורת הנביאית, עם זאת, הקשר המתכת הוא אחר, וקשור בעיקר לשררה – למלך יש רכב ברזל, הוא נוהג על מרכבת סוסים. המלך הוא האל, כמובן, והוא אמור להיות המנהיג היחיד של העם. בהקשר האלילי יכול להיות אותו האל סבזיוס אם אכן המקור של הנביאים הנודדים הוא תרקי, או הבעל הכנעני (וסביר שהפולחן מוזג במשך הזמן). אך אנו רואים את מרכבות הברזל כמייצגות מקומות שהיו באופן מסורתי ריכוזי נביאים, העמקים, שם חיו הכנענים לפי המדווח. על שמם נקראו בני רכב, הקיני, ברזילי וכו'. וגם הפסוק "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". כלומר, היחידים שמסוגלים להתעלות הם אלה שנמצאים במקום נמוך אך טבעם הוא עילאי.