פריחת החרוב הזכר מדיפה ריח המזכיר זרע אנוש, משום ששניהם מכילים פוליאמין זהה המכונה קדוורין (Cadaverine). מקור השם קדוורין הוא בריח האופייני לגוויות (Cadaver באנגלית פירושו גווייה), המתקבל מהתפרקות חומצות האמינו בתאים המתים. בפרחי החרוב, נוצר הקדוורין מפירוק של חומצת האמינו ליזין (Lysine). תכונה זו מהווה אדפטציה יעילה המושכת אליו מאביקים, הנמשכים לריח של גוויות. […]
בדברים ח׳ מפורטים שבעת המינים שנתברכה בהם הארץ – חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית שמן ודבש. ונשאלת השאלה מהו זית שמן ודבש? על המן כתוב בספר במדבר י"א שטעמו "כטעם לשד [1] השמן" אך בספר שמות ט"ז כתוב "וטעמו כצפיחת בדבש". התנ"ך או שלא סגור מה טעמו של המן, או לחלופין הוא מנסה לרמוז […]
בתחילת המאה העשרים רווחה בעולם המערבי תופעה תרבותית שנקראה "middlebrow culture", תרבות לציבור המשכיל. אם האינטלקטואלים הם גבוהי מצח, והבורים הם נמוכי מצח (ומן הסתם הכוונה לקופי אדם שקופסת המח שלהם קטנה מאוד), אז האיש הממוצע, הסקרן אבל זה שאין לו מספיק זמן או יכולת להתעניין בנושאים בצורה פנורמית, הוא הממוצע ביניהם. באותה התקופה אנשי […]
"לקחי ההיסטוריה" של ויל ואריאל דוראנט נכתב במקור בשנות השישים. מאז זרמו הרבה מים בירדן והעולם של אז לא נראה כמו העולם של היום. הרלוונטיות של הספר לשנות השישים גם ניכרת מפני שהוא נוקט יתר על המידה בגישה הפונקציונליסטית, ועל פיה כל דבר שקיים משרת מטרה כלשהיא בהתנהלות התקינה של החברה. גם אנומליות הן פונקציה, […]
מסתמן שהתיאורים של נבואות בתנ"ך אינם אלא דיווחים על שימוש בצמח הדודא הרפואי, מתוקף היותו צמח מרפא פולחני ביהדות הקדומה. מאחר שבימי קדם הוא היה בשימוש נפוץ לצרכי טשטוש או הרדמה ברפואה, התיאור של זכריה (ד' א') "וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאשר יעור האיש משנתו" נשמע מובן, ומציית לתופעות הפיזיולוגיות המאפיינות מנת יתר של […]