Culture Agent

במיתולוגיה היוונית היה פרדס שבו ניטע עץ מענף שניתן להרה וזאוס ביום נישואיהם, הפרדס היה המקום היחיד בעולם בו צמח העץ, שפירותיו היו תפוחים מוזהבים שמי שאוכל אותם זוכה לחיי נצח. הפרדס היה ממוקם בפאתי המערב (הנישואים של זאוס והרה היו בין הערביים), והרה נתנה לנימפות בשם ה״הספרידות״ לשמור עליו. אבל אחרי שהיא גילתה שבסתר הן אוכלות ממנו, היא שמה שומר נוסף – הדרקון.

מובן שהסיפור הזה מצלצל מסיפור גן עדן, אלא שביהדות גן העדן ממוקם בפאתי המזרח ובמיתולוגיה הוא ממוקם בפאתי המערב. מסופר שאחת מהמשימות של הרקולס היתה לגנוב תפוחים מהגן הזה. מקובל להניח שתפוחי הזהב האלה הם אתרוגים. ואכן בבראשית רבה יש מי שטוען שפרי עץ הדעת הוא האתרוג.

כשעושים אחד ועוד אחד ניתן להניח שחז״ל שזיהו את ״פרי עץ הדר״ עם האתרוג עשו את זה מפני שבתקופתם ההלניסטים זיהו את תפוחי הזהב האלה עם האתרוג.

האם זה היה באמת אתרוג? כנראה שלא. האתרוגים הגיעו למערב רק במאה הרביעית לפנה״ס בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון. הדיווח הראשון על פירות הדר ובכללם אתרוג הוא תאופרסטוס שהתלווה לאלכסנדר במסעותיו במזרח, והוא כינה אותם ״תפוחים פרסיים״. ומאחר ש״תפוח״ הוא תיאור כללי לפרי שמהודר גם בטעם וגם במראה שלו, וחצי מפירות המאכל המתוקים נקראו תפוחים – סביר להניח יותר, ש״פרי עץ הדר״ היה סוג של פרי שהיום היינו מכנים אותו סוג א׳, כי חצי מהפירות שהיו בנמצא בזמנו היו פירות סוג ב׳ ומטה.