ענקות (כמו גם גמדות ובאופן כללי עיוותים פיזיים – freak of nature) נחשבה קללה בתרבויות הקדומות. היא בדרך כלל באה כעונש או כחלק ממה שהיינו קוראים לו קארמה, לאנשים שהיו בלתי מוסריים ולכן אלוהים העניש אותם, או לאנשים שמלכתחילה קוללו בידי אלוהים. אתה שם לב שבכל המיתולוגיות כשמתארים ענקים, מתארים או אנשים נחותים מוסרית, או אנשים בעלי קללה קדומה (כך כדוגמה את הקיקלופים). במקורות היהודיים ספציפית יש כמה תיאורים כאלה של ענקים: הנפילים בימי המבול שהיו רעים וחטאים והרפאים שהיו צאצאי כנען. בבראשית רבה (ל"ז ה') מתוארים באופן כללי בני חם ככאלה.
במיתולוגיה הנורדית יש תפקיד לענקים וגמדים בגישה אל ידע עילאי. לפי המיתוס אודין יצר באמצעות רוק האלים את החכמה, שהואנשה באמצעות יצור עילאי שנרצח ומדמו הכינו משקה משכר שבאמצעות שתיה ממנו ניתן להשיג את הידע הזה. הרוצחים היו גמדים, הנוקמים היו ענקים, שהחליטו להצפין את הגישה לידע במקום סודי. רק אודין היה מסוגל לגלות איפה המקום הזה ובסופו של דבר לגנוב אותו. מי שרוצה להשיג את הידע העילאי הזה הוא מי שבסופו של דבר נעזר באודין שכביכול מטפטף עליו מהמשקה. לפי האתנובוטנאים, המשקה הזה מופק באמצעות פטריית אמנית הזבובים ששימשה לטענת החוקרים גם לרקיחת ה״סומה״ ההודית, ובסקנדינביה להשגת ברזרק. המעניין הוא שלפי ג׳ון מרקו אלגרו, המתואר בתנ״ך נכתב בהשפעה של צריכת משקה זהה (לטענתו המשקה הזה עמד במרכזה של ״סעודת האדון״).
לפי התזה הזו הרעיון ב״ענקים״ ו״גמדים״, אינו אלא תופעת לוואי של סימום מהמשקה הזה שגורם לעיוות תפיסתי (size distorion). הגמדים מואנשים במיתולוגיה הנורדית כפטריות. או יותר נכון כאנשים זעירים שגרים בבתים קטנטנים עם גגות רעפים אדומים. הפטריות עצמן הן כביכול ישויות פלא שהשורש העמוק שלהן נמצא בשאול, כלומר בעולם התת קרקעי במשמעות החיובית, הכתונית שלו. ספציפית תפיסה כזו שמקורה של החכמה הוא במעמקי האדמה נמצאת גם בתנ״ך: הנחשים, הנפילים והרפאים כולם שוכני השאול – הם היו מומחים בחרשות מתכת, ולמדו את המלאכות מהמלאכים (או יותר נכון מעזזאל ובני האלוהים). ספציפית במיתוס המתואר לעיל, אודין התגלם בצורת נחש כשמילט את המשקה שצריכה שלו העניקה גישה לידע העילאי (״תמד השירה״)
Culture Agent 
להשאיר תגובה