-
האדמיטים היו בני זרם גנוסטי שכינו עצמם על שם האדם הראשון קודם החטא הקדמון, והרעיון העיקרי שלהם היה שהדרך להגאל מהחטא הקדמון היא על ידי השבה של המצב הטבעי של התום שבו שרה הגזע האנושי. הסממן המשני של התום הוא שהתייחסו לעירום לא בצורה שבה אנו מתייחסים אליו כיום, אלא כאל דבר טבעי ורצוי. אז
-
מלחמת גוג ומגוג היא אחת מאירועי אחרית הימים באסכטולוגיה היהודית-נוצרית. ברבות הימים איכשהוא הפכה המלחמה הזאת לאירוע המפורסם ביותר מן האסכטולוגיה עד שלהדיוט לא ברור בכלל מה כוללת האסכטולוגיה, ושהאירוע הזה כלל אינו חלק מאחרית הימים. ומשום כך אין שום סיבה לזרז אותו, או להלביש את השבלונה שלו על אירועים אקטואליים. דעה זו מיוצגת על
-
הגנוסיס מחזיק בהשקפה היסטוריציסטית ועל פיה ההיסטוריה מתחלקת לאבני דרך מוסריות. המצב הבראשיתי הוא מתוקן, אחריו קלקול ושאר ההיסטוריה היא תיקון עד כדי שלמות. האדם כהומו ספיינס הולך לפנות את מקומו לסוג אחר של אדם, נעלה – הן פיזית והן מוסרית, או בעיקר מוסרית. העליונות המוסרית תשליך גם על המצב הגשמי, אך בלעדיה אין ליתרון הגשמי
-
האגדה על 12 השבטים היא פולקלור רומנטי שלקח לכיוון מאוד מסוים בגלל התנועה הציונית. לפי הציונות עם ישראל הוא אתנוס (ולא דת) שהוא חלק מ"המרחב השמי". לשם כך הם יהפכו גם הודים ואפריקאים לשמיים, אם יוכיחו שהם היגרו לפני X שנים למקום מושבם. לפי הרבנות, הממסד האורתודוקסי, יהדות היא דת, ומי שלא מקיים את הדת
-
ספרי הנביאים מעמידים אותנו בפני אתגר. אלוהים שאמור להיות רחום הופך לאל אכזר שמשמיד חצי מהעולם והופך אותו לשממה. מה הופך אותו לאכזרי כל כך באחרית הימים? מדוע יש הכרח להחריב את העולם עד יסוד לקראת הגאולה? התשובה המסורתית היא שמדובר באותו אל מספר דברים וספר ויקרא, מפרשות הקללה. אלא שהפעם הוא נכנס לפעולה. האל
-
הדיון על "גויי הים" מצריך אותנו להניח שחלק מאותם "הפלישתים" התגיירו, והתגרו באחיהם שנותרו עובדי אלילים. על רקע זה גוירו מיתוסים מהעולם הדרום אירופי, פרקטיקות דתיות חדרו אל היהדות, ודיני יחס לגר תפסו מקום משמעותי ב"תורה החברתית". היו הרבה גרים, מעממים שהותרו לבוא בקהל ה', מפני שעממים אחרים נאסרו, למרות שבתנ"ך ישנן עדויות על כך
-
במסכת בכורות ז' עמ' ב' ישנו דיון על האם זרע קרוש של אייל הוא כשר או לא, ומה ההבדל בעצם בינו לבין דבש דבורים? על פניו – דיון מגוחך. בפועל, דוגמא נהדרת לפן האלגורי של הדיון התלמודי. במסכת בכורות דנים במאכלים שמקורם מחיות טהורות וטמאות ועל יוצאי דופן (מאכל כשר שמקורו בחיה טמאה ולהפך. הכלל
-
בכי הוא תגובה רגשית אנושית טבעית ובריאה למצבי עקה. בכי בתגובה למצוקה אישית נתפס כביטוי של חולשה. בכי כתגובה למצוקת הזולת, הוא ביטוי לאמפטיה ורגישות. אחת התכונות החשובות למנהיג היא אמפטיה. היכולת של מנהיג להכיר ולתת ביטוי למשבר של אחד מבני עדתו ולהנכיח אותה בתודעת הכלל, היא ביטוי מנהיגותי מלכד. אלא שמנהיגים מערביים עובדים לפי
-
בגמרא בבא מציעא פ"ד עוסקים אגב מעלליו של רבי אלעזר ברבי שמעון גם במימדי גופו ובמעלותיו הרוחניות – כשעשו לו ניתוח "קיצור קיבה", הוציאו סלים מלאי שומן מבטנו, אך שום דבר שיצא מגופו לא הרקיב, ורימות לא אכלו אותו. בהמשך מפריזים במימדי גופו, ובמימדי גופו של חברו רבי ישמעאל ברבי יוסי, ומדברים הן על גודלן

