-
במסכת שבת קט״ו יש משנה שדנה בשאלה אם מצילים כתבי קודש משרפה בשבת או לא, כלומר האם מותר לחלל שבת למען ספרי הקודש. ומבדילים בין התורה והנביאים לכתובים. שדברי הנביאים הם קדושים אבל אצל הכתובים הקדושה היא גבולית, והם נחותים מהותית משאר הספרים. ואם קורין בהם הרי יש ״ביטול בית המדרש״. בהמשך בגמרא דנים בכמה
-
כשמתבוננים בשוני ובדמיון בין תיאורי מות משה בכתבי הקודש של שלושת הדתות ניתן לראות כי בשלושת המסורות עולה סיפור של מאבק עם ישויות עליונות בשאלה אם משה ימות או לא, ובסופו של דבר הישויות מתרצות ונותנות למשה לעלות לגן העדן. מה שמעניין הוא:א. מסתמן שכל המסורות מסתמכות על מדרשים קדומים, ולא ברור מי קדם למי
-
במסורת המיסטית והדתית יש למחזות בחלום ובעיקר לחלומות צלולים בהם אתה יודע שאתה חולם, מעמד נשגב משום שהם עונים להגדרה של הכרה, אבל ברמת תודעה נעלה יותר. כמובן שחיזיון שבו אתה חולם בזמן עירות נחשב אפילו משהו נעלה נשגב יותר, אבל לא כולם מסוגלים להגיע אל זה. חיזיון שבו אתה מגיע לאאורקה נחשב לנבואה. גם
-
האטימולוגיה של המילה צפון היא מהשורש צפן, כלומר משהו שמסתתר אחרי, משהו שהוצפן, משהו שמחוץ לתחום. כשאומרים ״צפון וימין אתה בראתם תבור וחרמון בשמך ירננו״ מתכוונים או להר החרמון והר התבור, שאחד בצפון ואחד בדרום, או להר החרמון והמורדות שלו, כשהחרמון הוא צפון והמורדות שלו הם הגולן. נראית יותר האפשרות השניה. במורדות חיו הרפאים, ההרים
-

בתקופת הרייב השתמשו בטרמינולוגיה משיחית באופן חופשי חופשי. במקרה הזה רוזאלה אומרת במפורש שהדרך לגאולה היא אמונה. אלא בעוד שבאורתודוכסיה האמונה היא בשילוש הקדוש, ברייב מספיק להאמין בכוחה של האהבה, ומי שיאמין יזכה לרשת את מלכות השמיים, שהיא התחושה הטובה בחופשיות (free to feel good) – שזו אגב אותה פרשנות אורתודוכסית, צו האהבה, אך עם
-
בפרק על הומוסקסואלים בספר ״אנשי שוליים בתקופת המקרא״ עומד המחבר על אבחנה חשובה: בעולם העתיק סמל הגבריות נחשב חץ וקשת וסמל הנשיות נחשב פלך, כדי לומר שלכל מין יש את תפקידו, הגבר הלוחם והאישה טוות הבגדים. הוא מביא דוגמאות ממיתולוגיות מסופוטמיות שונות ומהתנ״ך, ומזכיר בין השאר שקשת היא תיאור לאיבר מין זכרי. הייתי מסכים עם
-
בתנ"ך המתכת בעקביות מוזכרת לגנאי חוץ מאם היא קשורה לפולחן ה'. כל מלכי ישראל שהיו להם מרכבות וסוסים גם הם מוזכרים לגנאי. נדמה כאילו הסופר התנ"כי לא רק שמשלים עם העובדה שבני ישראל מפגרים טכנולוגית אחרי אויביהם, אלא זה גם דבר רצוי. לא גזרת גורל, אלא מתת אל. הגויים מגיעים מתרבויות בהן חרשות המתכת נפוצה



