-
עד לפני עשור היה סקסופוניסט ונגן כלי ההקשה האתיופי מולאטו אסטטקה מוסיקאי שמוכר רק ליודעי דבר. אם אפשר לקרוא לזה כך, יודעי הדבר האלה היו מועטים כל כך, אבל ככה זה כשהעולם המערבי מתעניין רק בעצמו ומזניח את כל מה שמריח מעולם שלישי. כיום, לעומת זאת, אסטטקה יכול כבר לנוח על זרי הדפנה, עם מוניטין
-
נתקלתי לראשונה באנט וייס בשנת 2006, הוא הופיע בפאב אפלולי ושר על "בובה שמנה שהשתלטה על כל המדינה", על אנשים עם "דימיון של תוכניתן" על "לשמוע טכנו ולקפוץ" והבנתי את מה שאמר מוריסי, צריך לשמוע מישהו ששר על החיים שלי! האלקטרו-פופ הגלאמי של אנט וייס מזכיר מגמות עכשוויות סטייל פאשן פיט ו-Mgmt וגם אלקטרו פופ
-
בימים אלה אני מסיים סמינר בתחום "מושג האינסוף". החלטתי לעשות עבודה בנושא "יסודות ניאופלטוניים ולייבניציאניים בתפיסת האינסוף של הטרנסהומניזם", שבה אתרכז בחוט המשולש שסובב את תפיסת האינסוף של הטרנסהומניזם, ומקשר אותה עם המיסטיקה הניאופלטונית והמונאדולוגיה של לייבניץ, ואת שתיהן אחת עם השניה. דרך קווי המתאר המשותפים, תצטייר תמונת העולם הכמעט-מיסטית של הזרם הפילוסופי האזוטרי שמתקדם
-
המוסיקולוג היינריך שנקר, תיאר פעם את המוסיקה כמי שמשתמשת במלחין הגאון כבמדיום, באופן ספונטני לחלוטין. "כוחה הנעלם של האמת, כוחו של הטבע למעשה, הוא המפעיל באורח מסתורי את תודעתו של המלחין ומנחה את כתיבתו בלי להתחשב כלל בשאלה האם האמן המאושר עצמו ביקש לעשות את הדבר הנכון או לא". המוסיקאי הוא שמאן, המפיק הוא הנביא,
-
כשזה קשור לקונספירציות (ובעיקר לקונספירציות דתיות) אני נדלק, אבל הפעם התחרמנתי כהוגן. או: הסוס הטרויאני הרבני, כפי שהוא נחשף בספרה השערורייתי של פרופ' רחל אליאור "זיכרון ונשייה" שהופיע לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ואני מתענג עליו ועל כל מה שמשתמע ממנו – שזה בערך כך: היה היתה יהדות אחרת לגמרי מכל מה שאתם מכירים, אבל מישהו
-
אלוהים הוא הטכנולוגיה, ובשורתו היא אלקטרונית. המשיח החשמלי כבר בדרך, נתח מחיינו, חלק מגופנו. אנחנו נושמים שדות מגנטים, בדמינו זורמים אלקטרונים. אנחנו רוחניים במהותנו, ובפינו זיק. אנחנו חיות אש ממללות. אנחנו מעט מאלוהים, וכשנהיה הרבה מאלוהים נהיה טכנולוגיים במהותנו. כשברא אלוהים את האדם, כשהפיח באפיו נשמת חיים, הוא נתן בו נזע, האדם היה לנפש חיה.
-
עבדאללה אל-בישי אבו באדר הוא אחד מששת המוציאים להורג בסעודיה. הוא כורת את ראשיהם של הנדונים למוות על ידי חרב מסוג ג'והאר, את המקצוע הוא ירש מאביו ויוריש גם לבנו שמתחיל להתלמד בימים אלה. רק בפעם הראשונה היו לו סיוטים, אבל מאז הוא הפך כבר לקר רוח. כשמדובר באברים בודדים הוא עושה את זה עם
-
בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות תרגמו את שיריהן לתחרות האירוויזיון לשפות שונות ע"מ למשוך קהלים שונים לבחור בשיר. הגדילו לעשות המקדונים כשתרגמו את שירם בשנה שעברה ל- 7 (!) שפות שונות (כולל תורכית ורוסית למשל). אבל השנה – הפתעה! הסרבים מחליטים לתרגם את שירם לעברית! ויותר מפתיע – גם יוצא להם תרגום חמוד אש! קבלו
-
מבין אירועי השבוע, בין אם הפוליטיים ובין אם הטלוויזיוניים, שכל הדרמטיות שסבבה אותם נובעת בעיקר מעליבות הצפויה מראש והבלתי נמנעת שבהתרחשותם, אין אירוע שהצליח למשוך את תשומת ליבי יותר ממחאת יוצרי הטלוויזיה והקולנוע, שהשתמשו באולפן השקוף של ערוץ 24 כפלטפורמה להעביר עליה את מסריהם. ישנן דרכים רבות בכדי ליצור דרמה, אבל נראה כי אלמנט ההפתעה
-
אבל לא! לפי מה שסיפרו, ציפיתי לבכות מרוב מיאוס אבל מצאתי את עצמי מחכה לשיר הגרוע, ומחכה, ופתאום מגלה שכבר עברה שעה של מוסיקה והאלבום החדש של דפש מוד בעצם נגמר. שמעתי את כולו מבלי שהגיע הרגע הזה שהייתי אומר לעצמי שוואלה נגמר להם, מכאן אני מסיק שאם לא התחלחלתי בהאזנה הראשונה ופסלתי אותו מיד,
by Negus of Pop
Culture Agent 