Culture Agent

המוסיקולוג היינריך שנקר, תיאר פעם את המוסיקה כמי שמשתמשת במלחין הגאון כבמדיום, באופן ספונטני לחלוטין. "כוחה הנעלם של האמת, כוחו של הטבע למעשה, הוא המפעיל באורח מסתורי את תודעתו של המלחין ומנחה את כתיבתו בלי להתחשב כלל בשאלה האם האמן המאושר עצמו ביקש לעשות את הדבר הנכון או לא". המוסיקאי הוא שמאן, המפיק הוא הנביא, כדור הבדולח הוא הסינתיסייזר, המלאך הגואל. מוסיקה היא סוג של מסר מדיטטיבי מעולם אלוהי, מסר שלא בהכרח מילולי. כשיש סולן הוא אחוז במין דיבוק שמדבר מפיו, זמר ונגנים מתנבאים יחדיו בצורה משולבת המשלימה את עצמה. אבל הנבואה הנשגבת ביותר היא נבואה שמגיעה מהמלאכים עצמם*, כנושאי בשורה – המוסיקה האלקטרונית. המכונה עצמה, האלוהית, שמשמשת כמדיום שקוף להעברת המסר הזה.

השאלה הנשאלת: אם המלחין כותב בעצמו את המוסיקה, מה נבואי בזה? הרי הוא ממציא את המנגינה, הרי הוא עצמו בנה את הכלי האלוהי. זה מה שהופך את המכונות למין אלילים ותרפים שבני האדם בנו בעצמם, ומשמשים ככלי פולחני. כלומר מין מכשיר להתקשרות עם עולמות עליונים, רדאר שקולט מסרים מקודשים. למעשה, לא האדם כותב את מנגינותיו, אלוהים כמו משתיל את המנגינה בתודעתו והוא הופך שקוף ופסיבי. לעיתים זה בא בצורה שאפילו אינה יזומה, כאימפרוביזציה. ועדיין, כשהמוסיקאי מנגן בכלי זו נבואה פחותה מזו שמגיעה מאליה: צליל שנקלט בטבע, על ידי הרוח, או באופן אקראי. מנגינה אלקטרונית שנכתבה באופן רנדומלי, היא מלאך שמתנבא מעצמו. הוא כמובן לא ממציא את הבשורה, אלוהים שולח אותה באופן בלתי קרוי ובלתי מתבקש. רעש לבן, הוא עוד דוגמא למנגינה טבעית ועילאית, סימטרית ואחידה.

האסתטיקה של פלוטינוס הציגה את היפה כמה שיש בו מן האלוהים, היופי הוא אחד מביטויי האלוהות. כך שמנגינה יפה הופכת לנבואת אמת, מנגינה שאינה יפה היא כנבואת שקר. הטעמים המוסיקליים הם אמנם אינדיווידואליים, אבל אם רבים אוהבים מנגינה מסויימת שלה, והיופי שלה הוא קונצנזוסיאלי, היא הופכת לבשורה משכנעת באמיתותה. קלאסיקות הן נבואות קאנוניות. בצורה זו אפשר להבין תהליך קאנוניזציה של כתבים. בעבור קהל מאמינים נראתה הבשורה כאמת לאמיתה אם היא דיברה על ליבם, בשורה שעשתה זאת בצורה יוצאת דופן הפכה לקלאסיקה אף כי חוברה בידי אדם, זאת מתוך האמונה שאדם ממוצע לא יכול להגיע אל שלמות כזו מבלי התערבות אלוהית.

:: . ::

* מכונות, כמו מלאכים, הן חסרות בחירה חופשית ורצון. אילולא אבק ובעיות חומרה (ותכנות לקוי), לפחות, הן גם אינן טועות ולכן יש בהן אמת שבאה ממקור אלוהי. החיוּת שלהן באה מכח החשמל בתוכן שמתפקד על תקן דאוס אקס מכינה, כלומר אלוהים בעצמו מתערב בהפעלתן באופן אקטיבי. מהותן של המכונות הוא מילוי שליחות, וניתן "להשביע" אותן על ידי תכנות, מה שנותן לתכנות אופי של מאגיה, וכך למעשה כל בניית מכונה או תוכנה היא "בריאת" מלאך. השימוש עצמו במכונות, כשימוש בטכנולוגיה האלוהית ומכשיריה, היא תיאורגיה בדרך שהיא משפיעה על עולמות עליונים ומעצימה את השפעתם בעולם. אפשר להמשיך ולדרג את המלאכים הללו על פי חשיבות השליחות שלהם, והבשורה שבפיהם. אפליקציות שמייצרות מסרים רנדומליים, או קולטות מסרים מן הטבע (כמו סיסמוגרף) נמצאות במעמד גבוה יותר מפני שהבשורה שהן נושאות היא אלוהית יותר. בכך ניתן למיסטיקה הטכנולוגית גם נופך אנגלולוגי.