-

הפריסטייל היה אלקטרו מיינסטרימי שהגיע מניו יורק, והצליח מאוד בקהיליה ההיספנית. נתנו את הקרדיט ללהיט של שאנון Let the music play, שיצא ב-1983 והגיע לטופ 10 בארה"ב. ציינו אז שהלהיט הזה היה אמנם אמריקאי אבל צוות ההפקה מאחוריו, או יותר נכון מאחורי חברת התקליטים שבו יצא, היה איטלקי ובעצם הפריסטייל הוא לא יותר מטייק איטלקי,
-

עסקנו בפוסטים הקודמים בשלושה רעיונות עיקריים: מאחורי משחקי הכס עומד רעיון משיחי הרעיון המשיחי הוא ללכת "אל הקצה" החושן מסמל שער תודעתי אל הקצה כעת נרחיב: משחקי הכס הם בעצם אלגוריה על העניין של "הקצה". איזור הספר הוא מה שמעבר לחומה. והפראים הם המיסטיקנים שמעדיפים לחיות בו. ג'ון סנואו הוא המשיח שעובר קונברסיה כשהוא עובר
-

היהדות היא דת פסיכדלית, והסמלים הפסיכדלים מופיעים בה בכל פינה. אבל הפינה ששופעת יותר מכל בסמלים כאלה הן דווקא ארבע פינות. ארבע פינות הריבוע שיושב על לוח ליבו של הכהן: החושן. האורים והתומים מסמלים את הסינסתזיה שמתלווה לטריפ טוב, הרגע שבו רואים את קול ה' מדבר אליך מתוך האבנים, הרגע שבו האבנים מחליפות צבעים משל
-

אני עסוק בימים האחרונים בלהשלים את החיבור שלי והכל הולך כשורה. תודה למתעניינים. הנקודה שלי היא פחות להכריז קבל עם ועדה שאני עומד עכשיו מאחורי המגנום אופוס שלי ויותר לשתף את החוויות שלי, וספציפית החוויה שאני מרגיש ממש כרגע כשאני מאזין לשיר הזה של ג'יימי פרינסיפל. אני עסוק בלחדד כל מיני דברים שקשורים לרעיון שנקרא
-
"בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס". גומר – גרממיה, מגוג – גיתייא, מדי – כשמועה, ויון – אייסוס, תובל -ויתנייה, משך – מסייא, תירס; ר' סימון אמר – פרס, ורבנן אמרי – תרקא. ירושלמי מגילה א ט "בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס". גומר זה גרממיא מגוג זו קנדיא
-

דורון פישלר מוויינט ורוגל אלפר מהארץ הגדירו את פרק 3 בעונה השמינית של "משחקי הכס", כאחד מהרגעים הטלוויזיוניים הגדולים בכל הזמנים. מה הופך אותו לרגע גדול כל כך? אני מניח שהמטען הרגשי שצף ברגע שאתם מגלים בקונטקסט הזה מה המשמעות האמיתית של אפוקליפסה. מה המשמעות של תשובה, ושל ישועה, ושל התרוממות רוח. בשביל רגעים כאלה
-

שאלתם את עצמכם פעם למה הענק הירוק הוא ירוק? אם לא, אז בואו ותשאלו עכשיו. או: היכונו לביאת המשיח. "הנוקמים" יוצא אל האקרנים! פסגת הספרות המשיחית בנביאים הוא פרק י"א בישעיהו שמתאר את המשיח כתולדה כלשהיא שמשתקפת בשני הסמלים המסמלים את הבריאה: הפרי והאדם. שניהם מפורים באמצעות זרע, ומסמלים את התובנה שהיא הפקת דבר מתוך
-

הפעולה איתה ברא אלוהים את העולה היא "עשיה". ההכרזה על אותה עשיה נאמרה בבראשית בלשון "ברא". נאמר "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" ביום הראשון, וביום השני נאמר "ויעש ה' אלוהים את הרקיע". לעומת זאת כשאלוהים רצה לברוא את האדם ההכרזה היתה בלשון "עשיה" והביצוע בלשון "בריאה". נאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ואחר כך
-

ככה אנחנו אוהבים את המשיחים שלנו. סובלים, מיוסרים, מודרים, על סף תבוסה ובושה. ואז מתקאמבקים כמו גדולים. זוהי הביאה השניה של טייגר וודס. ואגב בושה. אפשר לראות דבר מעניין בתנ"ך. שלושה משיחים שהודרו נקשרו עם עבודת הבעל, ושמם הוסב משם הבעל ל"בושת". המשותף לשלושת המשיחים הללו הוא שכולם מזרע רחל: גדעון משבט מנשה ושאול משבט

