Culture Agent

הפריסטייל היה אלקטרו מיינסטרימי שהגיע מניו יורק, והצליח מאוד בקהיליה ההיספנית. נתנו את הקרדיט ללהיט של שאנון Let the music play, שיצא ב-1983 והגיע לטופ 10 בארה"ב. ציינו אז שהלהיט הזה היה אמנם אמריקאי אבל צוות ההפקה מאחוריו, או יותר נכון מאחורי חברת התקליטים שבו יצא, היה איטלקי ובעצם הפריסטייל הוא לא יותר מטייק איטלקי, איטלו דיסקו, על האלקטרו האמריקאי.

אבל סיכוי שדווקא הלהיט הזה שהופיע בפסקול "סיוט ברחוב אלם 2" הוא זה שהפך את הז'אנר למצליח כל כך. מבית היוצר של פטריק אדאמס שעמד בזמנו מאחורי הצלחות מסחריות כבירות בלייבלים prelude ו- salsoul, הניו יורקיים. לדוגמה: הוא גילה את ג'וסלין בראון, עוד לפני ההצלחה של Revanche. רק בעקבות ההצלחה בסאלסול ליהקו אותה ללייבל Goody music (שיש לו השפעה רבה על הנחלת ה"צליל האיטלקי" בניו יורק).

אבל ביחד עם זה שאנו מציינים את האיטלקים כמחוללים של הדיסקו והאלקטרו בניו יורק, אנו יכולים לציין גם את הצרפתים. נשכח מזה שפטריק ז'ובה והווילג' פיפל היו בעצם הפקות של ז'אק מורלי ואנרי בלולו. פרנסואה קבורקיאן הצרפתי הגיע לניו יורק ב-1975 והשתלב די מהר בתעשיה שם הן כתקליטן, הן כמפיק והן ובעיקר כ- A&R של חברת התקליטים המדוברת, Prelude. עם אדאמס הוא שיתף פעולה כשעמד מאחורי הרמיקס ללהיט של להקתו של אדאמס, Musique. בין האמנים שהוא גייס לחברת התקליטים ועמד מאחורי רמיקסים מפורסמים לשיריהם היו להקת D-Train.

סאלסול הוא לייבל אגדי שעומד מאחורי המון קלאסיקות. המון. אבל סיכוי שזה הדבר הכי גדול שהם עשו למוסיקת ההאוס ולסמפל המפורסם "הווא" של בלק בוקס האיטלקים. מ- I don't know anybody else שהחזיר לתודעה את הזמרת מרת'ה ווש. שהפכה אחר כך לדואו מצליח עם אותה ג'וסלין בראון בתור הקלאב דיווה מס' 1. קנדידו היה נגן כלי הקשה קובני, והביצוע שלו היה חידוש לסנטנה שהתפרסם עם השיר בוודסטוק, ובעצמו עיבד קטע של נגן כלי הקשה ניגרי בשם Babatunde Olatunji שנקרא "Jin-Go-Lo-Ba". הקטע יצא ב-1959 וכבר ב-1964 זכה לעיבוד מערבי, כשסרז' גינזברג כיסה אותו.

וכמובן שבקשר ל"טאץ' מי", הוא הפך ללהיט האוס-פופ ברמיקס של שפ פטיבון (בביצוע של קתי דניס שהגיע למקום ה-2 בארה"ב), שהיה רמיקסר מצליח הן בפרלוד והן בסאלסול. וגם עמד מאחורי ההצלחות בתחום ההאוס של פט שופ בויס, מדונה וכו' וכו'.

והדבר הזה משלים לנו מעגל: גם בלקבוקס בסמפל אולי הכי מפורסם שלהם, גם שם פטיבון ברמיקס הכי מפורסם שלו שהיה בסיס ל- Ride on time, וגם סאלסול בקטע הכי מפורסם שלהם. או: קבלו את לוליטה הולוויי!!