טאץ' מי מסמל גם את הקשר בין שני דורות של איטלו האוס, ואת הקשר של איטליה ל-R&B האמריקאי. 49ers הוא הרכב של ג'אנפרנקו בורטולוטי, שהפעיל במקביל גם את קאפלה ואת הלייבל media records. הקטע יצא ב-1990 וסימפל את alisha warren.
הסמפל הזה היה כל כך פופולרי שב-1991 השתמש בו מפיק איטלו נוסף בשם לי מארו, לקטע תחת השם Joy & Joyce כשהוא לוקח את הבית מאלישה וורן ואת הפזמון מהזמרת סידה גארט שבאותה התקופה שיר נוסף שלה הפך ללהיט, "do you want it right now" בביצוע של דגריז אוף מושן וביטי.
ב-1994 לי מארו התפרסם כמי שעמד מאחורי rhythm of the night של קורונה, שהצליח בלייבל DWA של מפיק ההאוס האיטלקי הכי מפורסם באותה התקופה, רוביקס, שעמד מאחורי ההצלחה של דאבל יו לדוגמה (please don't go, 1991). סינגל הפולואו-אפ של קורונה היה חידוש של לי מארו לעצמו, רק שהפעם הוא נקרא במקום "babe, babe" שהיה סמפול מאותו של של אלישה וורן, "baby baby" ובביצוע ווקאלי של הזמרת של קורונה, סנדי צ'יימברס. המוצר המוגמר היה להיט בארץ, מקום ראשון ברשת ג', ופתח את האוסף טופ פופ 95.
סידה גארט מוכרת בעיקר מהשת"פ עם מייקל ג'קסון I just can't stop loving you, ומהשת"פ עם דניס אדוארדס "Don't look any furhter" (קאבר באותה התקופה, 1993 על ידי אם פיפל). אלישה וורן היא במקרה אחותה של מיקה פאריס שנחשבת לאחת מזמרות הנשמה הגדולות שיצאו מבריטניה.
הקטע המקורי של אלישה וורן סומפל עוד ועוד פעמים ואחד מהפייבוריטים האישיים שלי היא קלאסיקת הברייקביט הזו. שזה הרבה יותר מפייבוריט בעיני. לדעתי זה הקטע כמעט הכי מייצג את רוח התקופה הזאת, 1991 בבריטניה. אופוריה, פסנתרים, ברייקביט, high pitched vocals וכו'
Culture Agent 
להשאיר תגובה