Culture Agent

בתרבות הפופולרית יש קטע עם החלפה של אותיות, ועם שגיאות כתיב מכוונות. יש גם קטע של השמטת אותיות ניקוד, ויש גם קטע של שיכול אותיות. אני אוהב לתת את הדוגמה של Tekkno במקום Techno, או את הדוגמה של Axl Rose. כמובן שמסתבר שהקטע הזה הוא לא משהו שהתרבות הפופולרית המציאה, הוא הגיע ישירות מן התנ"ך.

רגע. מה?

כשדוד ניגש להלחם עם גוליית, שאול מלביש אותו בקובע נחושת עם ק'. בניגוד לכובע הנחושת שכתוב עם כ' כשמתואר גוליית. דוד מחליט לוותר על כלי המלחמה ולהלחם בידיים חשופות, עם אבנים ומקלות, בגילוי ראש. כדי לקרב את המשיח ולהביא את ההתגלות, האפוקליפסה.

כשהמשיח מתמהמה התקופה הזאת נקראת עקבתא דמשיחא ולא עכבתא, המשיח "מתעקב" ולא "מתעכב". למה השינוי הזה? כשאלוהים מתנחם על כך שברא את האדם לפני המבול הוא מחליט להקצות לו "מאה" ו"עשרים" שנה. כלומר בגימטריה ק' ו-כ'. כובע ועכוב אלה אותן אותיות רק בשיכול אותיות. כשיעקב ברך את בניו של יוסף הוא שיכל את ידיו כדי להפוך את אפרים לבכור במקום מנשה. בדיוק כפי ש"עקב" את אחיו וגנב ממנו את הבכורה.

עיקוב הוא בעברית איחור. יעקב כשמברך את השבטים טוען שיגלה להם את אשר יקרה "באחרית הימים". כשהוא פוגש את רחל לראשונה הוא בוכה. הסיבה שהוא בוכה היא כי הוא יודע מראש שלבן יחליף בינה לבין לאה ובעקבות כך יעכב את הגאולה. אך יעקב ידע שלמרות העיכוב הגאולה תבוא. יעקב יודע את "האחרית".

יש עוד המון דוגמאות למשחקי מילים בתנ"ך של שיכולי אותיות, ושל חילופי אותיות שנועדו לתת לשם משמעות אחרת. אבל בכל מקרה מדובר על מתן משמעות משיחית בעקבות ההחלפה. דוגמא כבר נתנו בעבר עם ירובעל לעומת ירובשת, אשבעל לעומת איש בושת, עכר עוכר ישראל לעומת עכן, שלמעשה נקרא על שמו של הנחש והיי – יש כאן גם חילוף אותיות וגם קישור סמוי עם רעילותו של הנחש.

כעת… הנחש והעכביש באים בדרך כלל בזוגות בתנ"ך. שניהם ארסיים מאוד. שניהם מטילים ביצים וקנאים מאוד לשמירה על שלמותן. לשניהם יש "עיניים". בין אם על הראש ובין אם בעיטורים על הגוף.

פרק נ"ט בישעיהו מדבר על חברה חסרת צדק, שבה נעשה עוול. הנביא מנסה לדמות את המציאות הזאת באמצעות הריון, "אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה, בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא, הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן". כלומר, כל מה שאתם מייצרים נגוע בחוסר צדק, ברעל – הריון של עכבישים ונחשים: "בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ, הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת, וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה". אבל אל דאגה, יום יבוא והמשיח יבוא וישליט צדק ומשפט "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב". דהיינו, התפקיד של המשיח הוא להשליט צדק. או: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה".

אנו רואים ששמו של יעקב נקרא על שם כמה דברים: הראשון הוא העקב, כלומר מי שאוחז בעקב אחיו הוא כמו עמלק שמזנב את הנחשלים שנשארים מאחור. הדבר השני הוא שקר, "עקב" הוא שקר המנוגד לאמת, רשע שמנוגד לצדק. ובאותה מידה, עקב שכתוב ב-ק' מנוגד לעכב שכתוב ב-כ'. כלומר, כשהמשיח כותב את המילה הזאת עם ק' הוא מסומל כרשע, אבל תפקידו "להפוך את הרע ולהעלות אותו לקדושה", להפוך את הרשע לצדק. תפקידו להחזיר את ה-כ' למקום אותו תפס ה-ק'.

עכביש בארמית נקרא "עכביתא". והאמת שלא צריך את הארמית כדי לראות שהמילה עצמה מכילה את השורש ע.כ.ב, אלא שאם כבר מדברים על משחקי מילים, אז במשלי ל' כ"ח נאמר "שְׂמָמִית – בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ, וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ". הפרשנים לא יודעים מה זו שממית, האם זו לטאה, כלומר נחש עם רגליים? האם זה קוף? (רד"ק) או שמא עכביש? (רש"י)

ואם זה קוף או עכביש, שהמשותף לשניהם הוא כמובן הטיפוס, למה צריך להצפין את המשמעות ולהחליף את המילה הרגילה לתיאור אותו המטפס? התשובה טמונה כמובן שוב בחילופי אותיות. שממית כתובה עם ש' בעוד שהיא אמורה להיות כתובה עם ס', שהרי משמעות שמה הוא "סם". לטאות הינן ארסיות. בערבית הלטאה נקראת "אלסאם אברץ", כלומר "רעל המצורע".

דהיינו, אנו רואים את הקשר בין שממית לבין סם, שינוי תודעתי, רעל שמסוגל לשמש גם כתרופה. מי הנהר היוצאים מהמקדש מתוארים בספר יחזקאל כבעלי סגולות רפואיות "וְעַל-הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל-שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל-עֵץ-מַאֲכָל לֹא-יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא-יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר-כִּי מֵימָיו, מִן-הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים; והיו פִרְיוֹ לְמַאֲכָל, וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה".

לסיכום, האלמנטים הבאים מסומלים בדמותו של ספיידרמן והופכים אותו לגיבור המשיחי האולטימטיבי:

1. נלחם באי צדק, כלומר הופך משהו שלילי לחיובי
2. קיבל כוחות על כתוצאה מעקיצה, כלומר כתוצאה ממשהו שלילי הפיק חיובי
3. מטפס על הקירות ומגיע ל"היכלי מלך". המקום הקלאסי שיש בו היכל בתנ"ך הוא בית המקדש
4. הצבעים שלו הם כחול ואדום. כפי שתיארנו את הצבעים של סופרמן כצבעים שמסמלים סינתזה בין ספירות החסד (כחול) והגבורה (אדום).

שלוש מהפוביות הנפוצות ביותר הן פחד גבהים, פחד מנחשים ופחד מעכבישים. החסד מסמל את אברהם, הגבורה מסמלת את יצחק, ובתנ"ך מתוארת כ"פחד יצחק". הסינתזה ביניהם, מה שממצע ביניהם הוא ה"תפארת" של יעקב, ההתגברות על הפוביה, היכולת לטפס בידיים אל ההרים, היכולת להדבק בנחשים ובעכבישים שמסמלים את הידיעה העליונה, היכולת לשתות את החליטה המרפאה והמשכרת, את שמן המשחה. הביאו את המשיח הפסיכדלי!