-

מסכת סנהדרין בדפים ל"ז-ל"ט היא מקור בלתי נדלה לויכוחים תיאולוגיים בין היהדות והנצרות לסוגיה (כולל הגנוסטיציזם והאריאניזם). השאלה הנשאלת היא מה בין ויכוחים תיאולוגיים לסנהדרין, שכל האגדות האלה יגיעו בדיוק במרכזו של דיון על עדים שעומדים לפניהם? ניתן היה לתרץ את המצאות המדרשים הללו בסוגיה על עדים זוממים בעקבות אסוציאציות חז"ליות, שקשרו בין עדים זוממים
-

ליידיש ולמוסיקה הצוענית יש הרבה מן המשותף, לשניהם אין מולדת או בית יחיד, שניהם נדדו שנים, וחלק מהזמן גם ברחבי אותה טריטוריה. בין המוסיקה הצוענית והמוסיקה היהודית מזרח-אירופית יש הרבה קווי דמיון, גם מבחינת הכלים: אקורדיון, קלרינט, כינור, וגם מבחינת אופי המנגינות. איציק מאנגר, למשל, אחד מגדולי משוררי היידיש, נהג לאסוף מנגינות צועניות ששמע ולכתוב
-

המיתולוגיות למיניהן בנויות על בסיס ריחוק בין האלים לאדם, כל קריאת תגר על הסדר הזה נחשבת כסילוף ההיררכיה ביקום. גדול מכולם הוא חטא ההיבריס, היוהרה האנושית שאינה אלא העזת פנים כנגד סדר הדברים. קרל גוסטב יונג סובר שהמיתולוגיה מבוססת על סיפורי ארכיטיפים, ובכלל זה גם חטא ההיבריס שאינו אלא השתקפות של ארכיטיפ המוות, מין "ממנטו
-

המוסיקה האירית שפרחה בעשורים האחרונים של המאה העשרים, קיבלה דחיפה חזקה בעקבות מופע המחול "Riverdance" שהופיע ב-1994 והפך להצלחה כלל-עולמית. מאוחר יותר נפוץ גם חיקוי שלו, "Lord Of The Dance" שהפך את המוסיקה הקלטית סופית לתופעה. האופי הפשוט של המוסיקה הזו הפך אותה לקלה לעיכול, וקלילה עוד יותר באווירתה הסוחפת. האוזן הישראלית, שנתקלה גם היא
-
המשמעות המקורית של המילה "גר" היא מישהו שגר בשכנות ליהודים ועדיין לא קיבל על עצמו את היהדות. בתקופה שבה היהדות היתה מיסיונרית לא כל האנשים קיבלו עדיין על עצמם את המונותאיזם, והיהודים תהו איך צריך להתנהג עם השכנים הפוליתאיסטים שלהם. התשובה היתה שצריך "להרוג" אותם, והכוונה לא להרוג בפועל אלא פשוט להמשיך ולשכנע אותם עד
-

יהדות הודו, כך לפחות על פי מסורתה, היא אחת מהקהילות העתיקות בעולם, עם היסטוריה שהולכת אחורה לפחות עד לראשית הספירה הנוצרית. במשך השנים הצטרפו אל היהודים הילידיים גם מהגרים מארצות שונות, בעיקר מגורשים ממדינות נוצריות (ספרד) ומוסלמיות (פרס) שחיפשו מעט שקט. עם הקולוניאליזם הבריטי הגיעו מרחבי האימפריה גם יהודים שחיפשו הזדמנות במזרח – ובהם מספר
-
החיים הם רשת חברתית, ברב-שיח אבל גם בחד-שיח. גם כשאתה לבד עם עצמך זו רשת חברתית. ההבדל בין ביחד ללבד הוא כמובן זה שכשאתה לבד אין לך פרטנרים, או שמא כל ההרשאות שאתה מחלק הן פרטיות. אבל מתי אתה באמת לבד? אם אתה נמצא בחדר לבדך וצועק, סביר שאנשים ישמעו אותך מהצד השני של הקיר
-

מדעי הרוח הם תחום בעייתי, משום שלרוב אפשר לדבר רק "עליהם" ולא "אותם". הם עוסקים בתחומים מופשטים מדי ותלויי חוויה, אם רוצים לדבר "אותם" חייבים להכנס להגדרות קשות מדי (שברובן הן בכלל היפותזות) שגם הן ברובן יובנו רק לאנשים שנמצאים בסוד העניינים. לפני שניגשים אליהם חייבים לערוך הקדמה ארוכה שתקל לקרוא בשם למה שלא ניתן
-
השיר "שומקום" של אתניקס עוסק גם הוא בחוויה המיסטית, מילות הפזמון שלו הן: "עוד דקה אגע בנצח, לא אזיל דמעה. כשהכאב יחלוף אני אגיע לעולם הבא". השיר מדבר על גבול הנצח, בין הזמני לעל-זמני. גיבור השיר עומד על סף הנירוונה, וברגע שיגיע אליה הסבל שלו יחלוף מפני שהוא יתחבר אל הנצח. הכאב אם כך הוא

