-
הפילוסוף האמריקאי פול פיירבנד הגדיר את עצמו "אנרכיסט של המדע", והאשים בספרו "נגד המתודה" את הממסד המדעי בכך שהוא אחראי לאטימת מוחות בדיוק כמו האורתודוכסיה הדתית שגלילאו ערער עליה. כלומר, טען, בעזרת הגדרת שיטות מחקר מסויימות כמקובלות, ואחרות כלא מקובלות, הממסד מונע מהמדע להתפתח משום שהשיטות המקובלות מובילות לעיתים למבוי סתום. המבוי הסתום הזה הוא…
-
מוסיקת הפופ, אם נקרא לה בשם הכללי, כמבוססת על מקצב של ארבעה רבעים, ובפרט מוסיקת הריקודים האלקטרונית מכילה לרוב מחזורים של שמיניות. כל מחזור כולל ערוץ אחד נוסף של קצב, כך שבסופו של דבר המקצב נבנה נדבך על גב נדבך עד שמגיע אל השיא. אם נדמה את זה לספירלה עומדת, הרי שמדובר בתנועות מעגליות שסובבות…
-
בגלל המיקסטייפ הלא קרוא באמצע השבוע או סתם לזכרו של דודו טופז החלטתי להעלות עוד אחד. ובגלל שאני המום ואין לי מילים, פשוט לא אכתוב הרבה. הפעם זה מלנכולי מעט באופן הוגן מאוד ומכבד את האירוע, זולג לכיוון שנות השבעים, אני מעריך שגם פחות אזוטרי ממה שאני רגיל בדרך כלל. 42 דקות, 8 שירים.
-
תקלטתי השבוע אז הכנתי לעצמי סטיפה של שירים על פי המצב רוח שלי באותו הרגע ולכן היה לי קל הפעם להכין רשימה כי בסך הכל שלפתי ממה שהיה שם, קצת לערוך ולתאם והנה זה כאן. מצד שני המהירות הזו גרמה לי להבין שלא שמתי שום שיר שעבר את שנת 2000 ולכן גם אף שיר חדש.…
-
סופ"ש כאן + מיקסטייפ. אני שמח שאני הופך את זה להרגל ואשתדל להתמיד. אני שמח שאני מקבל פידבקים מעודדים, בעיקר מטיבם ותוקפם. אני שמח שזה בעל פה, ולא אכפת לי אם זה יהיה גם בכתב כתגובה כאן. אני שמח שהפעם אני בכיוון של יותר מוסיקה חדשה, אבל נראה לי שזה פונקציה של כמה מוסיקה בתפזורת…
-
האל הלייבניציאני הוא תקליטן כל-יכול, שכל צליל שישבץ במסגרת הסט שלו ייצור מנגינה מושלמת. היכולת שלו כה מושלמת, שלא משנה מה תהיה איכותו של אותו הצליל, ואף אם יהיה קקופוני, הסט עדיין יהיה הרמוני, רציף ומתמשך. כל תקליטן למעשה הוא אלוהים קטן שמנסה לברוא את עולמו, העולם ההרמוני והרציף, הטוב שבעולמות האפשריים. ככל שהסט מוצלח…
-
וודסטוק היה כמו מעמד הר סיני שכזה, כל הופעת רוק למעשה אמורה להיות מעמד הר סיני בזעיר אנפין. במעמד הר סיני לא היו עשרת הדברות, תשכחו מזה. במעמד הר סיני היתה הופעה של להקת רוק, עם כל הפירוטכניקה ושכלולי הסאונד (קּוֹלוֹת / לַּפִּידִים / עָשַן). אלוהים כוכב עליון. אני מתאר לעצמי את אלוהים כמין אקסל…
-
אני קצת מצטער למרות שאני לא יודע בשביל מה. זה לא חטא, אלא סתם פגיעה בפרפקיוניזם הרגיש, וגם ככה מדובר בסך כל ברשימת האזנה ערוכה ולא באיזה סטאז'. אז זה שבעצם מדובר פה יותר על שני סטים מחוברים ופחות באחד ארוך ורציף מדי (נראה ששיר חמש מפצל את הסט לשניים), נשכח מזה. יותר נכון יהיה…
-
שבוע הגיע אז הנה עוד מיקסטייפ. קצת נראה לי שהוא נתקע באמצע, אבל פתאום שמתי שכבר עברה כמעט שעה אז אמרתי די ושתגמרו בחוץ מצידי, עם הלשון משתרבבת לשבוע הבא. אני עדיין נשאר נמוך למרות שהתחלתי בקטע האוסי, אבל ככה זה. אני אפילו לא ממקסס את זה, אז סתם אין טעם להשחיל קטעים קלאביים. בדיעבד…
-
ההצגה "מסיבת יום הולדת", בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ, נותנת פרשנות מעניינת למחזה הידוע של הרולד פינטר ומצד שני, כמו המגמה הרווחת ביום, האלימות הפעם היא גם נגד המחזאי… ובקיצור, רגע לפני שהיא יורדת (נותרו עוד פעמיים בלבד, אחת מהן ממש הערב) אל תפספסו מחזה שלא אגזים אם אגדיר אותו חובה לכל חובבי פינטר.…
by Negus of Pop
Culture Agent 