-
שבוע הגיע אז הנה עוד מיקסטייפ. קצת נראה לי שהוא נתקע באמצע, אבל פתאום שמתי שכבר עברה כמעט שעה אז אמרתי די ושתגמרו בחוץ מצידי, עם הלשון משתרבבת לשבוע הבא. אני עדיין נשאר נמוך למרות שהתחלתי בקטע האוסי, אבל ככה זה. אני אפילו לא ממקסס את זה, אז סתם אין טעם להשחיל קטעים קלאביים. בדיעבד
-
ההצגה "מסיבת יום הולדת", בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ, נותנת פרשנות מעניינת למחזה הידוע של הרולד פינטר ומצד שני, כמו המגמה הרווחת ביום, האלימות הפעם היא גם נגד המחזאי… ובקיצור, רגע לפני שהיא יורדת (נותרו עוד פעמיים בלבד, אחת מהן ממש הערב) אל תפספסו מחזה שלא אגזים אם אגדיר אותו חובה לכל חובבי פינטר.
-
עבר שבוע ואני בעניין של לעשות מזה מסורת, גם כי זה נחמד וגם כי גיליתי שיש בי יצר שרוצה להמליץ, או לשתף, או סתם לקבל פידבק. אז ערכתי עוד מיקסטייפ ב-8tracks ואני מעלה אותו כאן ביחד עם תיאורון קצר: ראוי לציין, הפעם מדובר משום מה בסט קודר ומלנכולי, למרות שהשמש זורחת בחוץ ולא חורף. למה?
-
בהמשך לפוסט הקודם, אני מעבד דיון שהתפתח במקום כלשהוא ברשת למאמר שכולל היבטים שונים על הכרחיותו ותועלתו של המאגר הביומטרי. הדיון התפתח באותו המקום בעקבות תמיהה שלי על פעילות נמרצת נגד חוק המאגר הביומטרי דווקא על ידי חסידי המידע הפתוח. זה נראה לי אז, ועדיין נראה, כסתירה. אנשי המידע הפתוח אמורים לתמוך בקיומו של המאגר
-
זה אמנם עניין של השקפה, אבל מפליא אותי לראות אנשים שעדיין מעדיפים לעצום עיניים ולחשוב שהם יכולים להלחם בטכנולוגיה, להאמין שערכי העולם הישן עדיין תופסים בסדר היום החדש שהיא מנחילה ולאחוז בדבקות במושג החמקמק הזה שנקרא פרטיות. המושג הזה לא אמיתי, תמיד היה בגדר אשליה, תמיד היה דבר שהאנושות לא חפצה בו וככל שהטכנולוגיה מוטמעת
-
גם כי נחה עלי ההשראה, גם כי חשבתי שכדאי לחדש מעט, וגם כי באופן כללי אין ל"בלוג" ההאזנה השוטפת שלי שבו אני זורק את כל מה שאני אוהב באופן אקראי ושומע ייצוג בבלוג הזה. החלטתי לערוך מיקסטייפ שכולל כמה שירים שאהבתי לאחרונה, או לפחות האזנתי להם, ושיתפתי עם כמה שירים נוספים שחשבתי שמתאימים לבוא ביניהם.
-
ספר השירה הראשון של אסף לב, "ויקרא במדבר דברים" יורה לכל הכיוונים ולעיתים גם פוגע! ביקורת שירה היא תמיד אינקומנסורבילית. בכל ספר שירה צריך לדעת לברור את המוץ מהתבן, אבל אפשר להרגיש בוסריות שהולך לצאת ממנה משהו טוב. הספר והמשורר, אסף לב הם כאלה: לב הוא פסיכותרפיסט, משפטן זכויות אדם, איש תיאטרון ומשורר עם פוטנציאל.
-
והיום: חריטות במסגרת הקורס בתולדות הפילוסופיה / אפיסטמולוגיה. תהיה שעלתה לי ואשמח לפתרון ולדיון פתוח כולל התשובה "לא הבנת". הנדון: בעיית הסיבתיות של יוּם. המכשול: אני נכנס למקום שיום רצה לצאת ממנו, המטאפיזיקה. הבעיה: קשה לי להבין מה גרם לו להיות פסקני כל כך בסוגיה ולהוציא את המטאפיזיקה ואת הדיבור על "אלוהים" מהמשוואה. ניסיתי לזרום
-
בהופעה של האחים לבנת יש משהו קצת שונה, הגאז' הוא פורה ואוונגרדי, הרוק אלטרנטיבי, הכלים מתחלפים בקצב והידע מרשים, אבל הכל קורה ביידיש, כאן מתחת לעינינו. בישראל של 2009 יידיש הוא המחתרת האמיתית ; מלבד כל הדימויים הסוטים והמשמיצנים על היידיש שמלעיטים אותנו בהם, יידיש זה גם תרבות, בעיקר תרבות, שירה, ספרות, תיאטרון וכיו"ב. מנדלי
by Negus of Pop
Culture Agent 