-
אני קורא כעת את הספר "עתיד ללא גברים" שיצא לאחרונה בהוצאת כתר, ונמצא בפרק שעוסק בהכרחיות המין. בריאן סייקס, שכתב את הספר, מצטט מחקרים של ויליאם דונלד המילטון בנוגע לרביה ולאלטרואיזם. המסקנה שהגיע אליה המילטון, הוא מספר, היא שרביה זיווגית (הלא היא, רביה בדרך המין) עדיפה על פני רביה אי-זיווגית (הלא היא: שיבוט) מפני שהיא
-
מסתבר שתעשיית הפורנו ברשת אחראית לקידום לא מעט טכנולוגיות שאנחנו משתמשים בהן באופן יומיומי ברשת, טוענים היסטוריונים של הטכנולוגיה. חלקם קידומים פסיביים כמו הגנה מפני ספאם ואתרים זדוניים, אבל חלקם הגדול דווקא אקטיביים: וידאו בסטרימינג, מסחר אלקטרוני ושימוש בכרטיסי אשראי וכו'. סביר שמבחינה פילוסופית זה אומר שהרע משרת את הטוב.
-
להקת אתניקס היא אחת הלהקות הפופולאריות והוותיקות ביותר בישראל. מנהיגה זאב נחמה ועמיתו תמיר קליסקי בורכו ביכולת נדירה ליצור להיטים מרקידים ובראשם "תותים", השיר האהוב ביותר על אהוד ברק. כך זכו לכבוש את תואר להקת השנה חמש פעמים ברציפות, יותר מכל להקה אחרת בישראל. אולם, האם מדובר רק בשירים קליטים ותו לא, או שמא יש
-
נראה כאילו שאני עומד על גבול הבריטפופ בהתקדמות הלינארית שלי אל תוך שנות התשעים, או יותר נכון רגע לפני שהבאגי התפצל אליו ואל הביג-ביט. אני נתקע ב-1993, כשהבאגי עוד השתמש במקצבי ההיפ-הופ ולכמיקל בראדרס עוד קראו הדאסט בראדרס (וטום רולנדס היה המתופף של להקת אריאל). 17 שירים על כ-74 דקות (עדכון: מסתבר שזה 84 דקות
-
79% מהנשאלים בסקר שערך ה-BBC מסכימים באופן זה או אחר עם הקביעה שגישה לאינטרנט היא זכות יסודית לאדם. הסקר שעסק בגישתם של אנשים ממקומות שונים בעולם להגבלות שונות של גלישה הקיף 27,000 איש מ-26 מדינות. הגבלות נעות בין הגנה על הפרט מחד לבין צנזורה מאידך. השאלה היא כמובן מה הגבול שעובר ביניהן? הדוגלים בכך שאין
-
כל עיסוק בהיסטוריה מעורר שאלות פילוסופיות, אבל נראה שאין תחום שמהווה תיבת פנדורה של סוגיות מורכבות והרות גורל כמו הרפואה. הסיבה לכך היא העובדה שמדובר כאן בשאלה של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. הרפואה משפרת את איכות חייו של האדם ומאריכה את תוחלת חייו, היא מרחיקה את המוות, והשאלה הראשונה שתשאל היא כמובן האם טוב לחיות?
-
כשבאתי לכתוב ביקורת על "הזכות להיות אדיוט" (עיבוד של תיאטרון מיקרו ל"הרולד ומוד" של קולין היגינס) חשבתי איך להסביר את סוד הקסם של ההצגה הזאת בלי לקלקל? שזה כבר סימן טוב… הדמות של מוד, ניצולת שואה בערוב ימיה, אישה המשקיפה על החיים מהצד עם הרבה הומור עצמי ובכלל, מזכירה לנו, במיוחד לאנשים רגילים ופשוטים, את
-
כאשר שופנהאואר אומר שאנשים "יופתעו להיווכח בסוף ימיהם כי הדבר שהניחו לו לחמוק מבין ידיהם, בלא הנאה, היה חייהם וכך מי שהלך שולל אחר התקווה, מחולל ישר אל זרועות המוות", הוא מתכוון לכך שהחיים הם לא הדבר האמיתי משום שהם נתפסים, הדבר האמיתי הוא דווקא הבלתי-נתפס שהוא התכלית למעשה. האדם משתוקק אל האינסוף, הוא תמיד
-
אין לי דוגמה טובה לפרלמנטרית שנראית טוב מספיק כדי שתהיה שווה ריאליטי בישראל למרות שנראה לי שגילה גמליאל היא חומר קלאסי לריאליטי. בכל אופן, הבמאי של "הישרדות" האמריקאית מתכנן דוקודרמה על חייה של סגנית הנשיאה האופציונלית, והדבר הזה נראה לי תקדים מ-2 סיבות: א. היא מתאבדת מבחינה פוליטית כשהיא הופכת את הפוליטיקה לשואוביז ; ב.
-
כש-951 שלחו לי מייל ועניתי להם מיד בתשובה מינימליסטית, הם שאלו אותי אם זאת הודעה אוטומטית או שאני איתם. עניתי להם שאני תמיד איתם, הייתי איתם ואני עדיין. תמיד איתם, כי אני חושב שהם נמצאים ברמה אחת מעל לכל הפּישרים האחרים שעושים מוסיקה מגניבה – באלבומים הקודמים שלהם, וגם באלבום החדש שיוצא כעת, "בטונאז'". אני
by Negus of Pop
Culture Agent 