Culture Agent

לג'מייקה ואתיופיה יש אמנם הרבה מן המשותף ברמה התרבותית, אבל רוב הידיים המושטות באות דווקא מהכיוון הג'מייקני שמעלה את המדינה האפריקאית על נס, כהתגלמות העצמאות השחורה. הצד השני לעומתו, האתיופים שנושאים עיניהם אל הרגאיי כשופרה של ג'מייקה, עושה את זה מטעמים לאומניים, רובם פופוליסטיים. מוסיקת הרגאיי בשפה האמהרית היא לרוב בגדר קוריוז מיינסטרימי ריק מתוכן. גם טדי אפרו, שנודע כאחד מכוכבי הרגאיי האפריקאיים הגדולים מעריץ את היילה סילאסי בנסיבות פוליטיות נטו.

הרגאיי משמש בעיקר ככלי אנטי-ממסדי, באתיופיה בדיוק כמו בג'מייקה. למעשה, הנושאים בהם הוא עוסק נכתבים מעמדה של הערצה למנהיגים ולמסורת האתיופית, אבל הדגש הוא על הגאווה השחורה כנגד המוסר הלבן המושחת, ולא על טיפוח המורשת החבשית. אביסיניה, פונט ואקסום הפכו לססמאות שחוקות ביד מוסיקאים שמחזיקים בגישה נגטיבית. רגאיי אמיתי ברוח אתיופית מסורתית הוא דבר שלא היה קיים – עד לתחייתה של מוסיקת העולם.

Dub Collosus כביכול היו הראשונים לעשות את זה, בעקבותיהם Invisible System. למרות שאם נלך אחורה מעט יותר, נשים לב שכבר באלבומה של ג'יג'י שיצא לפני עשור היו רמזים כאלה. בעיקר בהתחשב בעובדה שביל לאסוול, אחד מהבסיסטים המובילים של הדאב הפיק אותו, וכריס בלאקוול שנחשב לסנדק של הרגאיי בעולם המערבי, הוציא אותו בלייבל שלו Palm Pictures. העובדה היא בכל אופן שהשילוב הזה כבר לא נשמע מפתיע, וטוב שכך. למען האמת נדמה יותר שמדובר במסורת חדשה שמתפתחת מתחת לעינינו, הדאב החבשי.

גוגול בורדלו מומחים בשילוב מוסיקלי חוצה תרבויות. לכן לא מפתיע שאמנם מוסיקה צוענית היא גולת הכותרת שלהם, ורוב חבריה הם ממוצא מזרח-אירופאי, אבל הבסיסט שלה הוא דווקא אתיופי. תומאס גובינה יוצא דופן מבין חברי ההרכב לא רק בשל מוצאו וצבע עורו, אלא גם בשל ההשפעות המוסיקליות שהוא מביא איתו – דאב, פאנק, גוספל. התכונה שלו לעשות סלט מוסיקלי ביחד עם מסע שורשים שהחליט לעשות באלבום הסולו הראשון שלו מניבים את "הסשנים של הכומר יוחנן", אלבום שלם של גרוב אתיופי שממשיך במגמה הנ"ל.

הכומר יוחנן (הידוע בשם Prester John) היה מושא לאגדות רבות בימה"ב ככומר-מלך השולט על ממלכה נוצרית אבודה, השוכנת בין מדינות האסלאם והפגאנים במזרח. העובדה שאתיופיה אכן היתה ממלכה נוצרית שכזו, והקושי להיות איתה בקשר רציף מבעד לחומות המוסלמים ששכנו לחופי הים התיכון, הפכה דווקא אותה למקום מושבו המשוער של אותו יוחנן, שהיה למעין "שגריר" בעולם המערבי הצמא לדעת עוד ועוד על חבש הרחוקה.

ואת התפקיד הזה לוקח הפעם גובינה, שמכנה עצמו כעת Tommy T, ומשלב בין אותן השפעות גרוביות "מערביות" מוכרות עם המוסיקה האתיופית, שאותו עולם מעוניין להכיר בעיקר בעידן של אחרי התגלית של סדרת אוספי Ethiopiques. טֶזֶטָה (Tezeta) הוא סולם אתיופי מסורתי שעוסק לרוב בערגה וגעגועים. במובן זה אפשר להשוות אותו לבלוז שממלא פונקציה דומה ומסתבר שגם לא רחוק מדי ממנו גם במובן המוסיקולוגי. ואכן האסוציאציה הטובה ביותר שניתנת למוסיקת הזו היא שירת נשמה, גוספל הררי, שמתלבש מצוין על אורגני האמונד, מוסיקה חשמלית וחצוצרות.

ג'יג'י כאמור הוכיחה את זה יפה, ולכן אין מתבקש ממנה להתארח באלבום של גובינה בשני שירים. בגיבוי מזדמן של כמה מחברי להקת-האם שלו, והפקת מי שאחראי לאלבומים שלה, הם רק משכללים את הנוסחה ועושים את זה באופן מעורר השראה. שימו לב לקטע "Brothers", שהוקדש לאחרונה לניצולי רעש האדמה במסגרת הפרוייקט "Indie Music for Haiti"

http://vimeo.com/moogaloop.swf?clip_id=9784672&server=vimeo.com&show_title=1&show_byline=1&show_portrait=0&color=&fullscreen=1