Culture Agent

הטוארג (Tuareg) הם שבטי רועים נודדים המתגוררים בעיקר במדבר הסהרה שבצפון אפריקה, אלא שהם עצמם לא מכנים את עצמם כך. השם ניתן להם על ידי מגלי ארצות, בעוד הם מכנים עצמם אימשאע'ן (Imajaghan), ובשפת הטמאשק (Tamasheq), אותה הם דוברים, "האנשים החופשיים". ואכן, החופש הפך להיות הנושא החשוב ביותר של האנשים הללו, בעיקר במאה האחרונה. הקולוניאליזם הצרפתי שחילק את מדינות אפריקה באופן מלאכותי פיצל את בני השבט באופן גס בין ארבע מדינות הסהרה – לוב, אלג'יריה, ניז'ר ומאלי. מלחמות העצמאות הטוארגיות השתלבו בתחושה הולכת וגוברת של ערגה אל אותו מושג ערטילאי שהם עצמם נושאים בשמם – ובעידן של טכנולוגיית הקלטות, הדרך מכאן ועד למוסיקת מחאה רשמית קצרה.

בשנות השמונים הוקמה ה-להקה שנושאת את דגל המחאה הטוארגית, שנקראה כבר בשם, אישומר (Ishumar) – מוסיקת בלוז ברברית-חשמלית. הלהקה, שנקראה על שם חבל הארץ ההיסטורי של בני השבט, טינאריוון (בתרגום מילולי: המדבריות, Tinarwen), היתה למעשה יחידה בנוף המדברי ומעמדה נישא עד לשלב של שגרירים תרבותיים. באותה התקופה המקסימום שהם יכולים היו לעשות זה להפיץ את עצמם בקלטות טייפ, טכנולוגיית הקומפקט דיסק הגיעה אליהם בתיווך צרפתי (שמנסה לפצות, כנראה, על חטא הקולוניאליזם) רק לקראת שנות האלפיים. אלבומם הראשון הדיגיטלי יצא רק בשנת 2000 – לאחר 15 שנות קיום. כיום מדובר באחד מההרכבים הבולטים באפריקה, שקיים כבר חצי יובל. זקנים, משהו.

על רקע זה רבה ההתלהבות מדם חדש שזורם בסצנה האישומרית. להקת טמיקרסט (Tamikrest) מורכבת כולה מצעירים, (הסולן שלה בן 27 "בלבד"), ונחשבת כ"דור הבא", כ"בנים הרוחניים" של טינאריוון, להפצת מסר ההגדרה העצמית של בני הטוארג. רמז לכך שהמסר עובר יפה, מלבד מעמדה הרם של טינאריוון וההייפ הגדול סביב טמיקרסט, היא העובדה שלהקות אינדי מכובדות מצהירות על האישומר כהשפעה מוסיקלית. במקרה הזה מדובר בלהקה האמריקאית Dirtmusic, שמנהיגה כריס אקמן (במקור, מלהקת האלטרנטיב קאנטרי הנודעת Walkabouts) הפיק את האלבום, והגיטריסט שלה הוגו רייס, מי ששותף גם לבאד סידס של ניק קייב, ניגן בגיטרה.

שתי הלהקות נפגשו בפסטיבל במדבר (Festival au Désert), אחד מהפסטיבלים החשובים של מוסיקת העולם שנערך מדי שנה במאלי, מולדתם (כלומר, טמיקרסט חיים על אדמת מאלי). הפסטיבל עצמו הוא גם הבמה הבינלאומית הראשונה שניתנה לטינאריוון, ובעקבות כך הם הפכו לכוכבים אפריקאיים. רוב המוסיקה המנוגנת בפסטיבל היא טוארגית במקורה, למרות שגם אמנים אפריקאיים אחרים (בעיקר ממאלי, ממלכת מוסיקה בפני עצמה) ומערביים מופיעים שם. בעקבות המפגש המוצלח נקשרו גורלן של שתי הלהקות והניבו את האלבום הזה, כאמור הראשון של הלהקה הטוארגית שיוצא בלייבל הפרטי של כריס אקמן, Glitterhouse שמיצב את עצמו דווקא בתחום הקאנטרי (כראוי ללהקת האם שלו). שתי הלהקות גם מופיעות ביחד, כדי לקדם את אלבומיהן החדשים שיוצאים במקביל.