אנשים שמעדיפים יחסים "ממשיים" על פני יחסים "וירטואליים", משום שביחסים ממשיים יש גם שימוש בחושים (ראיה, שמיעה, מגע וכו') שנחווה על ידיהם בתור דבר "ממשי" יותר, נשים לב לצורה שבה הם מתייחסים לאינטראקציה מקוונת. בעבורם, האופליין ממשי יותר מהאונליין האשלייתי, ומפגש פיזי עדיף על פני שיחה אינטרנטית. הסיבה היא כנראה אינה מפני שהם מחפשים ממשות, מפני שממשות היא עניין סובייקטיבי. קשר אונלייני מערב את אותה מידת תשומת-לב שקשר אופלייני מערב (קשר אופלייני הרי כולל פוקוס, קשר-עין, בטחון עצמי וכו' שלא תמיד נמצאים שם), מבחינה זו הוא עשוי להיות לעיתים "ממשי" יותר מקשר מציאותי, שלעיתים הוא סינתטי (כמו לדוגמה: מישהו שלא מרוכז באחר, באונליין זה לא יחווה כעלבון). כך הוא משרת למשל אנשים בעלי כישורים חברתיים לא מפותחים, שמעדיפים אותו משום שהם חווים קשר פיזי כמאיים. הסיבה להעדפת הקשר האופלייני, יכול להיות שנובעת מהתפיסה שמבכרת חומר על רוח, ולכן אינטרנט שהוא רוחני נחשב נחות. יכול להיות שמא היא מבכרת את ה"ממשיות הפיזית" מפני שהיא חותרת למגע שבסופו של דבר הוא מיני, וחוששת מפני הקשר המקוון הא-מיני. אם כך, ככל שהקשר הוירטואלי מקבל הכרה, כך אנשים מפחיתים מהמשקל שהם נותנים למיניות. המגמה, אם כך הולכת לכיוון של קשר וירטואלי מוחלט שלא מצריך מיניות או חומריות בכלל.
by Negus of Pop
Culture Agent 
להשאיר תגובה