-
בפוסט הראשון שכתבתי על "לה מובידה מדרילניה" (כלומר הסצנה של מדריד), כתבתי על להקה בשם "אולה אולה", בעלת הלהיט "נו קונטרולס", שהופקה על ידי נאצ'ו קאנו מלהקת "מקאנו". השמות פחות חשובים. יותר חשוב שבפוסט השני שכתבתי, כתבתי על הסצנה המקבילה מולנסיה "לה מובידה ולנסיאנה" ובתגובות ציינתי בהערת אגב שלמרות שבסוף שנות השמונים היא כבר הרימה
-
סוון ואת', מיכאל מונצינג ולוקה אנצילוטי עמדו מאחורי ההרכב OFF שב-1987 כבש את אירופה עם הסינגל "אלקטריקה סלסה". ב-1988 ואת' ומונצינג קנו את מועדון האומן והקדישו אותו לאסיד האוס. ב-1989 מונצינג ואנצילוטי הקימו את חברת התקליטים "לוג'יק" וקידמו שם ז'אנרים אלקטרוניים נוספים כמו ההיפ-הופ. ואת' היה בקטע אקספרימנטלי יותר וביחד עם מי שלעתיד יקימו איתו
-
המיתוס המצרי על המלחמה של הטוב ברע שמתרחשת בכל לילה, בין שקיעת החמה לבין זריחתה מתואר כמלחמה בין צפרדע לנחש, בין היפופוטם לבז, בין פיל לקוף – וכעת, בין חיפושית לקקי! נתחיל בזה שאחת מההתגלמויות של אל השמש, רע, היא באל הנקרא חפרי. הנצחון של האור על החושך שמהווה את זריחת השמש, היא ההתגלמות של
-
תהיתם למה הנחש לא מופיע ברשימה בויקרא י"א? כפי שתיארתי לעיל, ה"אנקה" מתוארת כנחש, ונקרא כך על שם ה- Ankh. ה- Ankh עצמו סימל את המלחמה הנצחית בין אל השמש לבין נחש הלילה, בין רע לאפפ, בין הורוס לסת, בין האור לחושך, מאבק שחוזר בכל יממה עם שקיעת השמש ומסתיים בנצחון הדחוק של האור עם
-
האבולוציה לפי המקרא, ובכלל לפי מה שהיה נהוג בעידן האלילי, ולמען האמת גם כיום, הלכה לכיוון אחד: ממצב בו אתה "משריץ" למצב בו אתה "מוליד" בלבד. הכוונה: ממצב בו כושר ההתרבות שלך גבוה במיוחד, למצב בו כושר ההתרבות שלך הוא גבוה בלבד, למצב בו כושר ההתרבות שלך הוא נמוך. וגם אז, ממצב בו אתה משריץ
-
איך שלא נהפוך את זה, כשאנחנו חושבים בשפה העברית אנחנו חושבים בשפה דתית כלשהיא. בין אם היא עברה חילון, ובין אם האטימולוגיה שלה מקורה בעבודת אלילים. לדוגמה: המילה "לחזר". כביכול מילה שמשמעותה מחווה מזמינה על רקע רומנטי. מושג החיזור בולט בעוד 2 עולמות תוכן: הראשון הוא קיבוץ הנדבות, אדם ש"מחזר על הפתחים" הוא אדם שעובר
-
בטח שאלתם את עצמכם למה היהדות כל כך נרתעת מחרקים ואובססיבית לגביהם בענייני כשרות. זאת מפני שהחרקים היו אובייקטים מעוררי השתוממות ונערצים בעיני עובדי האלילים, ואכילה שלהם היתה אשרור הפולחן שלהם. ביהדות יש מושג שנקרא "זורק אבן למרקוליס", מי שזורק אבן על פסל האלילים כאות גנאי, מבלי לדעת שבכך הוא בעצם עובד את האליל, שיש
-
בספר ויקרא נאסר להקיף את פאת הראש ופאת הזקן. בספר ירמיהו, מכנה הנביא את בני קדם והישמעאלים "קצוצי פאה". מכאן: גילוח נחשב מגונה. השאלה היא למה. הייתם אומרים, כמו הרמב"ם: גילוח הראש היה חלק מהפולחן של עובדי האלילים. אנו רואים את הכהנים המצרים מגלחים לא רק את הראש אלא את כל שיער הגוף. או שמא,
-
ספרו של פרופ' אברהם מלמד "היהפוך כושי עורו", שמספר על דימוי שחור העור כאחר האולטימטיבי. הספר טוען שהדימוי השלילי והנחות של השחור התחיל רק בספרות חז"ל, ובמקרא התיאור של הכושים היה ניטרלי במקרה הגרוע, וחיובי במקרה הטוב, תוך שהוא מתאר את הכושים כאנשי חיל שמצטיינים במוסר העבודה שלהם, ובעיקר בכושר הגופני שלהם. ישעיהו בפרק י"ח
-
מדוע יש כל כך הרבה שמות למנהיגים צבאיים בתרבויות ארץ ישראל הקדומה? סרן, נציב, אלוף, אביר, שר, חור, איל, ראש. לדעתי כל המנהיגים הללו היו לא מנהיגים צבאיים אלא דווקא דתיים, והכינויים אליהם באו לתאר את הפולחן: נציב = פסל עומד סרן = ציר, גלגל (מזבח אבנים מעוגל) אלוף = קורבן בקר איל = קורבן
by Negus of Pop
Culture Agent 