תהיתם למה הנחש לא מופיע ברשימה בויקרא י"א? כפי שתיארתי לעיל, ה"אנקה" מתוארת כנחש, ונקרא כך על שם ה- Ankh. ה- Ankh עצמו סימל את המלחמה הנצחית בין אל השמש לבין נחש הלילה, בין רע לאפפ, בין הורוס לסת, בין האור לחושך, מאבק שחוזר בכל יממה עם שקיעת השמש ומסתיים בנצחון הדחוק של האור עם הזריחה אך מתחדש ביום שלמחרת.
תיאור אחד של המלחמה הזאת הוא זה שכבר תיארנו בפוסט הקודם, בין הנחש לצפרדע. הפרשנים המסורתיים של התנ"ך מרבים לציין את האטימולוגיה של המילה צפרדע דווקא בתור צפר-דע, "יודעת בוקר". דהיינו, המלחמה בין הטוב לרע היא מלחמה בין צפרדע לנחש, והצפרדע יודעת מתי הבוקר ומנצחת.
לעומת זאת במקומות אחרים במדרש מתארים את הצפרדע (ובעיקר את הצפרדע שעלתה מן היאור במכות מצרים) כציפור ששרקה לצפרדעים והעלתה אותם מהיאור. כלומר צפר זה ציפור, בעלת דעה. הציפור הזה מרפררת לבז של הורוס, או לחלופין לתחות-הרמס, שהיה מלווה את המרכבה של רע (רע = אל השמש, שאחת מהתגלמויותיו היא חפרי) במשך הלילה ואם רע היה נפצע במלחמה נגד אפפ, אל הנחש, הוא היה מרפא אותו.
ההתגלמות הנוספת של תחות היתה קוף בבון, שלעיתים סימל את האל רע עצמו, ולעיתים סימל את חפי אחד מארבעת בני הורוס שהיו השומרים על הנחנטים, ומגנים על אבריהם הפנימיים. חפי, להבדיל מחעפי שהוזכר בפוסט הקודם והיה אחראי על הגאות של הנילוס. אבל טוב שאנו מזכירים אותו. חעפי היה האל הראשי של האי יב, שידוע גם כ"אי הפילים".
למה פילים? היסטוריונים מתארים את האי יב כמרכז סחר בשנהבים ואת תצורת הסלעים המעוגלים שלגדותיו כדמויי-הפילים. לטענת מקור השם יב הוא בניב המצרי שהיה נהוג באי, ושהמילה "הב" נהגתה כך, לכן גם החתים של הפיל, השיניים שלו, נקרא "השיניים של הב", שנהב.
אבל למה אתם צריכים ללכת כל כך רחוק? חעפי (אל הגאות) מתואר בחלק מהמקומות כהיפופוטם. היפופוטם הוא גם ייצוגו של סת, בעיקר בתקופה של ההיקסוס, שבה השליטים השמיים הפכו אותו לאל ראשי בשל זיהויו עם אל הסערה הכנעני, הבעל. לפני ההיקסוס סת זוהה עם אל המדבר המופיע מתוך סערה, בערך כפי שהיהודים תיארו אחר כך את יהוה. סת יוצג כחיית מדבר מסתורית ואדומה, "חית סת", בעלת אוזניים מרובעות וחוטם עקום – או בקיצור חדק. דהיינו, פיל.
הפילים המדבריים אהבו לסוך בבוץ, והקרקע שנמצאת באיזור המדבריות המזרחיים, השבר הסורי-אפריקאי, "השילד הערבו-נובי" היא קרקע שמלאה במרבצים של מתכות שנותנים לה גוון חום-אדום. זו גם הסיבה שהים האדום נקרא "אדום".
מהר מאוד נראה שקיים בלבול בין פילים, קרנפים והיפופוטמים. כולן בהמות ענק מגושמות ומפונקות שאוהבות להזיע, לטבול במים ויש להם עור עבה וניבים. כולם נקראים בשם הכולל "בהמות", המתוארות באיוב מ', והניבים שלהם הוא מה שנקרא "שן בהמות". ואגב זעה, ההיפופטמים נוהגים להפריש זעה שנותנת לעור שלהם גוון אדום-ורוד. וכך נולד המושג "פיל ורוד" שבא לתאר את חזיונות התעתועים של המדבר הידועים בשפתנו כ"פאטה מורגנה".
עכשיו מגיע הקאטץ'.
בברייתא בברכות נ"ח עמוד ב' נאמר: "הרואה פיל וקוף וקיפוף, אומר ברוך משנה הבריות". מדוע? כי פיל וקוף הן דמויות משונות. האם הן באמת משונות? הרי אנו רואים דימויים שלהם יום וליל. להצלתנו בא המדרש במסכת סנהדרין ק"ט עמוד א', שמספר על האנשים שחטאו בדור הפלגה: אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות: אחת אומרת "נעלה ונשב שם", ואחת אומרת "נעלה ונעבוד עבודת כוכבים", ואחת אומרת "נעלה ונעשה מלחמה".
אלה שרצו לעשות מלחמה העניש אותם אלוהים בכך שהפך אותם ל"קופין ורוחות ושדין ולילין". מה זאת אומרת? ובכן, יש מי שמפרש "לילין" כ"פילים". כלומר, העונש שאלוהים נתן להם הוא שעיוות את הצורה שלהם, והפך אותם לבריות משונות, אדם עם זנב, אדם עם חדק וכו'. נשמע מצוץ מהאצבע? ראו במסכת נידה כ"ג עמוד א', שם דנים באישה שהפילה נפל מעוות שהפרצוף שלו דומה לחיה, האם הוא נחשב בן אדם?
מעוות כמו מי? מעוות כמו פיל עם אף ארוך, כמו קוף. אבל הי, קוף?! מהו קוף, מסתבר שקוף הוא עוף דורס בעל אף מעוקל! התוספות מפרשים, "קריא וקיפופא. ג' מיני קיפוף יש. הכוס והינשוף (ויקרא יא) מתרגמינן קריא וקיפופא והתנשמת" (ואגב, יש עוף דורס לילי בשם לילית, Strix)
כלומר, גם הקוף, גם הפיל וגם העוף הדורס, הבז, מתוארים כחיות מעוותות במראן, מפמלייתם של רע והורוס או מפמלייתם של סת ואפפ. ובכל המקרים התורה הקצתה את החיות האלה כחיות טמאות האסורות במגע, ואם הן מתו אז הנוגע בנבלתם נטמא. לא יד המקרה. היהדות מתפלמסת שוב ושוב עם המיתולוגיה המצרית ועם עבודת האלילים בכלל, ומנסה לשים "סייגים" כדי לומר: הפולחן של האובייקטים הללו אסור כשהוא פיראטי ומותר רק כשהוא ממוסד. העופות הדורסים, הזוחלים המאיימים, הבהמות הגסות – הנשר, הנחש, הבהמות, שור הבר – כולם סמלים מקודשים, אבל רק כשהם חלק ממרכבתו של יהוה.
נ.ב השם של הקיפוד מוזכר שלוש פעמים בתנ"ך, פעמיים בישעיהו ופעם במיכה. בכל הפעמים שבהם הוא מוזכר הוא מתואר כחיה שחיה באזורי חורבן או אגמי מים. היות שזה לא מתאים לקיפוד, הרבה חוקרים משערים שהקיפוד המוזכר בתנ"ך הוא עוף דורס לילה בשם "קטופה מצויה". בלי קשר, בספר ויקרא י"א, רש"י מפרש לגבי ה"אנקה" שזה שם לקיפוד.
Culture Agent 
להשאיר תגובה