Culture Agent

סוון ואת', מיכאל מונצינג ולוקה אנצילוטי עמדו מאחורי ההרכב OFF שב-1987 כבש את אירופה עם הסינגל "אלקטריקה סלסה". ב-1988 ואת' ומונצינג קנו את מועדון האומן והקדישו אותו לאסיד האוס. ב-1989 מונצינג ואנצילוטי הקימו את חברת התקליטים "לוג'יק" וקידמו שם ז'אנרים אלקטרוניים נוספים כמו ההיפ-הופ. ואת' היה בקטע אקספרימנטלי יותר וביחד עם מי שלעתיד יקימו איתו את חברת התקליטים Eye Q, הקימו את ההרכב Mosaic שבו הוציא "צ'יל אאוט", או יותר נכון המוסיקה שואת' שמע באיביזה וכל כך אהב (שזה בתכל'ס מה שקראו לו אז "ניו אייג'", רק במקום שינגנו אותו ב-33, ניגנו אותו ב-45). הקטע הזה "is it serious" יצא כבי-סייד, ב-1989, אבל הלך טוב כל כך שבמאי 1990 יצא מחדש כאיי-סייד. אניגמה, שפעלו גם כן בפרנקפורט, הוציאו את Sadness רק באוקטובר 1990.

זו הגרסה של אניגמה. 5 מיליון עותקים מסביב לעולם. מקום ראשון ב-24 מדינות. מקום ראשון במצעד האירופי הכללי למשך חודשיים וחצי.

הקאבר של מונצינג ואנצילוטי לאניגמה. עם הראפר של לה בוש. פרוייקט נוסף מפרנקפורט. הפעם של פראנק פאריאן. הסנדק של קרטו (אניגמה) עוד מתקופת בוני אם. אז אם אי פעם שאלתם למה הסאונד אוף פרנקפורט והטכנו בכלל כל כך הצליחו בעולם, תענו לעצמכם שלא בגלל שזו מוסיקה טובה בפני עצמה, אלא כי פראנק פאריאן שם על המוסיקה הזו את היד (וגם ברנרד מיקלוסקי מ- ZYX)

והסיבה שהאדוויי הצליח כל כך היא כמובן כי הוא היה הפקה של האמרגן טוני הנדריק שעמד לפני כן גם מאחורי בד בוי בלו, לונדונביט (הצ'ילבות של מילי ונילי של פאריאן),ו-א לה קארט (הצ'ילבות של להקת ערבסק של סנדרה קרטו).

פאסט פורוורד שנה אחר כך – כשסוון ואת' עשה יורודאנס עוד לפני שהמציאו את קופסת הלהיטים. או: מה היה קורה אילולא סוון ואת' היה נוסע לגואה ו"ממיר את דתו" מהאוס לטראנס.

אז מסתבר שאחרי שואת' הקליט את הסינגל הזה ביחד עם שני שותפיו (סטיב בי-צט ו-AC באוצן) והנספח הראפר ציון, השלושה החליטו להקים את חברת התקליטים Eye Q ולהתמקד במוסיקה אקספרימנטלית יותר, ולזנוח את הז'אנר שזה עתה המציאו ויצליח כשהבחורים מעבר לכביש (קפטן הוליווד פרוג'קט לדוגמה, קאלצ'ר ביט) ישכללו אותו ויהפכו אותו לתופעה כלל עולמית ומגדירת תקופה, דהיינו ראפר וזמרת כמו טו אנלימיטד רק עם סטייל ומלודיה ולא סתם כאלה שכל מה שהם יודעים לומר זה "טק נו טק נו טק נו טק נו".

ציון היה אגב הסינגל הראשון בלייבל החדש, והקטע הזה (שהיה אז להצלחה סולידית) ברבות הימים איבד אפילו את מעט הראפ שהיה בו. כמו שאר הקטעים שיצאו בלייבל הזה לעתיד.