את החלק החופר יותר של הביקורת על הספר הזה החלטתי להפריד, מטעמים אסתטיים. ובכן: יש לדייק, באשר ליחס של הספר "היידגר והיפופוטם מגיעים לשערי גן עדן" אל המוות. הספר מתייחס אל המוות בדרך הסרקסטית למרות שלו רצינו לבלבל את הסרקזם עם המילה ציניות, יכול להיות שגם היינו מגיעים לתובנה באשר למסקנות שלו. ציניות במובן המקובל […]
המוות הוא אמנם מושג חמקמק אבל דווקא העובדה הזאת היא מה שמכוננת את ההפך ממנו, החיים. המוות מחולל את כל היבטי החיים, החל מעולם המחשבה והדת, דרך פילוסופיית הקיום, וכלה בטכנולוגיה ובסמכותנות. למעשה, שני ההיבטים האחרונים נובעים מהשניים הראשונים, והיבטים שונים באשר אליהם, ובעיקר נסיונות לפסול את האחרים ולהצדיק אותם, הפכו את העולם לזירת דיון […]
גבר מאוהב מסיר את התחפושת של המאצ'ו ומתחבר אל האדם האמיתי שבתוכו. גבר במהותו הוא אהבה, לעיתים נשים פוגשות את זה. למעשה, כשאישה גורמת לגבר להתאהב היא עוזרת לו לגלות את עצמו, וזה מה שיפה באהבה. גבר מאוהב הוא כמו תינוק מפונק, פתאום כל האגרסיביות והכוחניות נעלמות. או שמא, גבר אגרסיבי הוא יצור אומלל שלא […]
עמנואל קאנט תופס את הציווי המוסרי כמשהו שעומד בניגוד לטבע, וכדי לקיים אותו האדם צריך להתעלות מאותו הטבע ולהתחבר אל התבונה – ביטויים שלקוחים ישירות מהלקסיקון הגנוסטי, מה שמאתגר לחקור מעט את הקשר בין האתיקה הקאנטיאנית לבין הגנוסיס. כך אכן אעשה בפוסט הבא, תוך שאחדד את הפן האנטינומי של האתיקה שלו כשאציין: לכשאתה מתעלה מעל […]
העולם פועל ב-3 מימדים: המימד של הגן, המימד של המם, והמימד הנואטי (עולם השכלים הנפרדים, הניאופלטוני). כלומר, כל תופעה בעולם ניתנת לפרשנות באותן שלוש הדרכים, ובין כל פרשנות לאחרת יש הרמוניה, דומה מאוד לזו שעליה דיבר לייבניץ בשאלת הגוף-נפש. השילוש הזה מקביל לשילוש הקדוש: הבן הוא הגן, רוח הקודש היא המם והנואוס הוא האב. וביהדות: […]