המוות הוא אמנם מושג חמקמק אבל דווקא העובדה הזאת היא מה שמכוננת את ההפך ממנו, החיים. המוות מחולל את כל היבטי החיים, החל מעולם המחשבה והדת, דרך פילוסופיית הקיום, וכלה בטכנולוגיה ובסמכותנות. למעשה, שני ההיבטים האחרונים נובעים מהשניים הראשונים, והיבטים שונים באשר אליהם, ובעיקר נסיונות לפסול את האחרים ולהצדיק אותם, הפכו את העולם לזירת דיון […]
גבר מאוהב מסיר את התחפושת של המאצ'ו ומתחבר אל האדם האמיתי שבתוכו. גבר במהותו הוא אהבה, לעיתים נשים פוגשות את זה. למעשה, כשאישה גורמת לגבר להתאהב היא עוזרת לו לגלות את עצמו, וזה מה שיפה באהבה. גבר מאוהב הוא כמו תינוק מפונק, פתאום כל האגרסיביות והכוחניות נעלמות. או שמא, גבר אגרסיבי הוא יצור אומלל שלא […]
עמנואל קאנט תופס את הציווי המוסרי כמשהו שעומד בניגוד לטבע, וכדי לקיים אותו האדם צריך להתעלות מאותו הטבע ולהתחבר אל התבונה – ביטויים שלקוחים ישירות מהלקסיקון הגנוסטי, מה שמאתגר לחקור מעט את הקשר בין האתיקה הקאנטיאנית לבין הגנוסיס. כך אכן אעשה בפוסט הבא, תוך שאחדד את הפן האנטינומי של האתיקה שלו כשאציין: לכשאתה מתעלה מעל […]
לג'מייקה ואתיופיה יש אמנם הרבה מן המשותף ברמה התרבותית, אבל רוב הידיים המושטות באות דווקא מהכיוון הג'מייקני שמעלה את המדינה האפריקאית על נס, כהתגלמות העצמאות השחורה. הצד השני לעומתו, האתיופים שנושאים עיניהם אל הרגאיי כשופרה של ג'מייקה, עושה את זה מטעמים לאומניים, רובם פופוליסטיים. מוסיקת הרגאיי בשפה האמהרית היא לרוב בגדר קוריוז מיינסטרימי ריק מתוכן. […]
בספרו "רוח הנצרות וגורלה" יוצא גו"פ הגל בהתקפה כלפי המוסר היהודי שלדעתו מסרס את רוח האדם בכך שהוא מגביל אותו מן האינסופי על ידי חיץ דמיוני שהוא מעמיד מולו. החיץ הזה לטענתו הוא המופשט והלא-טבעי, תוצר של התבונה שמנתק את האדם מגורלו ו"שולח אותו לגלות" בכך שהוא מגביל את עצמו מעבר למה שהטבע הגביל אותו. […]