-
אני אוהב את גרסאות הכיסוי של שלמה בר. השירים נשמעים נאמנים מאוד למקור, אבל רק בקול אחר, עמוק כמו של רופא-אליל, מאיים ומלטף, צועק ודבק, עם ח' ו-ע' מוטעמים ומלאי כוונה. שינוי אדרת כזה מזכיר לי את הקאברים של לייבאך לשירי פופ, אצל הברירה הטבעית מדובר במקום בסגנון צבאי, בסגנון אתני-מזרחי. במקום פאתוס של דיקטטור
-
עומר סולימאן, ואל תתבלבלו עם ראש המודיעין הכללי המצרי, הוא אגדת פופ. נכון שבמונחים של אגדות מוסיקליות הוא פעיל מעט מדי זמן, אבל אל תתנו לעובדה הזאת להטעות אתכם. שלמה ארצי לשם השוואה, לא הספיק להוציא חמישים אלבומים בקריירה של ארבעים שנה, שהחלה לפני שסולימן הספיק להוולד. אלא שבמקרה שלנו מדובר ב-500 אלבומים שיצאו מאז
-
האנתרופולוגיה אוהבת להטעין כל פעולה בחיי היום-יום בקארמה סימבולית. לדידה, השפה היא לא רק אוסף מחוות שמאפשרות תקשורת בין אנשים, אלא מכלול של משמעויות שקשורות גם ביחס של האדם לעצמו ולעולם. האדם כשהוא עושה דבר כלשהוא למעשה פוצח עם עצמו בשיחה, וקבוצת אנשים שעושה דבר משותף דנה ביחסי הגומלין שלה עם עצמה ושלה עם העולם
-
משה אלחנתי, ד"ר באונ' תל אביב, כותב בקפטן אינטרנט מסתבר שכבר מפברואר, פינה שנקראת על שם קורס שהוא מעביר מזה כמה שנים בחוג לפילוסופיה של התרבות הדיגיטלית, "טכנוטופיה ותרבות הסייבר". בקורס ובטור הוא מנתח את הקווים האוטופיים של הטכנולוגיה, ואת הפילוסופיה הפוליטית של אלה שמקדמים אותה ואת תרבותה. כאן תוכלו לקרוא את הפינה (בטאג שלה),
-
הסיפור בדרך כלל הוא הפוך: עובד זוטר מגלה את השחיתות במערכת ומתמרמר על זה שאילולא היא, הכל היה נפלא. הוא מסביר בצורה הגיונית איך הגלגלים המשומנים פועלים כך שהכסאות הגבוהים לא עושים כלום, וכל העבודה השחורה נעשית על ידי הקטנים שעוד חוטפים את כל הצעקות. ושאת המערכת מעניין רק הכסף ולא המוצר עצמו, כל שכן
-
להיות נשוי זה קשה, כפי שאמר אלכסנדר דיומא הבן, "כבלי הנישואים הם כה כבדים עד כי יש צורך בשניים כדי לשאתם. לפעמים בשלושה". הם כבדים לא רק מפני שהם דורשים התמסרות לאדם שאתה עשוי לבוא איתו בחילוקי דעות, אלא מפני שהם כוללים בתוכם השקעת זמן גדולה שבאה על חשבון דברים אחרים, בתחילה לרעיה ואחר כך
-
המאגיה בדרך כלל מהווה את נקודת המפלט של האנושות מהבנת הטבע שנשגבה מבינתה. צדק שפינוזה כשחזר במאמר התיאולוגי-מדיני שלו הלוך וציין שכל עניין העל-טבעי היה בסך הכל תירוץ של ילדים קטנים שבא במקום להודות פשוט וקל שאין לאף אחד מושג איך הטבע, סוף כל סוף, פועל. בסופו של דבר, פעולות אשר על פי ניסוי וטעיה
-
מיקסטייפ נוסף, באווירה רגועה ומלנכולית. הרבה פופ אלקטרוני, האוריינטציה היא שוב 1990~, למרות שיש סטיית תקן גדולה. בסה"כ יש 18 שירים, רובם של אמנים מוכרים, ב-78 דקות. כאן תוכלו להוריד את הסט כקובץ אחד, וכאן כקובץ זיפ. תהנו, אם אהבתם ספרו. אם יש לכם חוויות לשתף אז גם. http://8tracks.com/mixes/124734/player_v2 http://player.soundcloud.com/player.swf?url=http%3A%2F%2Fsoundcloud.com%2Favi111%2Fmixtape-29 רשימת השירים: 1. PJ Harvey
-
הסוּפיות היא גישה פילוסופית המדגישה את הכוונה והאהבה שבעשייה, שהן כשלעצמן מסייעות לקרבה לאל, ואפשרות את האיחוד המיסטי איתו. מקורותיה של הסופיות שנויים במחלוקת, המוסלמים כמובן מייחסים אותה למוחמד וטוענים שבקריאה ישירה בקוראן ניתן למצוא רבדים שרומזים להבנה מיסטית שרק בודדים יוכלו להבין. אבל נדמה שהמסורת הסופית החלה עוד הרבה לפני שהיא השתלבה במסגרת המונותאיסטית
-
"אנסמבל גולהא", בניהולו של מנשה ששון המציג רפרטואר של המוסיקה הפרסית הקלאסית והעממית. ההרכב, שהוקם בשנת 2008, מציג קטעים אינסטרומנטליים, קטעי שירה ודקלום של משוררים גדולים וידועים בתרבות הפרסית. האנסמבל התאחד לפני שנתיים ביוזמתו של מנשה ששון, מנהל האומנותי של האנסמבל ונגן הסנטור המלווה כבר שנים את להקת "הברירה הטבעית". מדובר בהרכב הראשון בישראל המנגן
by Negus of Pop
Culture Agent 