-

אנשי זאב, ערפדים, מכשפות, זומבים, בתים מקוללים וכו' הם לא יותר מדימויים היסטורים ופרה היסטוריים של רוצחים סדרתיים. כך האנשים הסבירו לעצמם העלמויות מסתוריות ודיבוקים שלכאורה השתלטו על אנשים. "בני קין" הוא ספרו השלישי של פיטר ורונסקי ומהווה המשך ישיר לקודמיו שעסקו בהיסטוריה והפתולוגיה של הרוצחים הסדרתיים. אלא בעוד שהראשון (שיצא ב2004) עסק רק בהיסטוריה
-

פעם בכמה שנים יוצא ספר של ישראל קנוהל ואני מרגיש כמו מנוי למגזין שאני אוהב שעוסק במקורות עם ישראל. על הפרק היום: יציאת מצרים היתה, הישראלים הפסידו למצרים וגורשו ממצרים אחרי שניסו להשתלט עליה. המונותאיזם לא הומצא על ידי משה, אלא על ידי המדיינים (ולא על ידי אחנתון). עבודת אלילים לא פשתה בישראל עד עידן המלוכה,
-

אגם רופקונד נמצא בגובה של למעלה מ-5000 מ' צמוד לאחד הרכסים של ההימליה, טריסול. המקומיים קוראים לו "אגם המסתורין", או "אגם השלדים" מפני שכשהוא מעט מפשיר למשך כמה ימים בחודש אוגוסט, נגלים פתאום על קרקעיתו שרידים של מאות שלדים של בני אדם, כולל הבגדים שלהם, כלי הנשק שלהם ואפילו תכשיטים. אך מי אלה האנשים? חוקרים
-
עוד אחד מהדברים ש"הבשורות הפסיכדליות" מספר הוא על ההיסטוריה של חקר הסומה. וואסון אימת את טענתו לכך שהסומה הוא אמנית הזבובים עם בוטניקאים וביולוגים, שאישרו שההשפעות הפסיכדליות של הפטריה נשארות בפיפי בדיוק כפי שהריג ודה מספר על אינדרה, היה שותה את הסומה ואז משתין אותה ושותה את השתן שלו שוב, ומשתין ושותה ומשתין ושותה מדי יום.
-

פרופ' שמואל פיינר פרסם לא מעט ספרים שעוסקים בהשכלה יהודית, בתהליכי חילון בקרב היהודים ובמאבקים פנימיים ביהדות בעידן המודרני. בספר קודם שיצא לו בהוצאת זלמן שזר לדוגמה הוא עסק במאה ה-18 ותהליכי החילון והתפוררות הפיקוח הדתי במהלכה (כאן סקירה באתרנו). בספר שלפניו שיצא בהוצאה, הוא עסק במאה ה-18 ובתנועת ההשכלה שהתחזקה בתקופה הזאת על מנת
-

אני קורא כעת ספר בשם "הבשורה הפסיכדלית" שהזמנתי מאמאזון. המחבר טוען ששימוש בפטריות פסיכדליות היה נפוץ בפולחן הנוצרי בימי הביניים המוקדמים, ובאופן כללי רוב החוויות המיסטיות שתוארו היו תחת השפעה של סמים. אבל הקטע הזה הוא לא העיקר, ההשוואה בין החוויה הפסיכדלית ולחוויה המיסטית. העיקר הוא שהאינקוויזיציה, שניסתה לעקור כל גילוי של כישוף, בעקבות גילוי
-
בשני מקומות בתלמוד, במסכת נזיר ובמסכת הוריות, ישנה סוגיה שעוסקת בחשיבות הכוונה שבמעשים ומגיעה למסקנות פרדוקסליות. על פי הסוגיות, לפעמים הכוונה כל כך חשובה שניתן באמצעותה להכשיר מעשים שנוגדים את הנורמות הרצויות, ובמילים אחרות עבירה שנעשתה לשמה עדיפה על מצווה שנעשתה שלא לשמה. וכאן נשאלת השאלה: האם בעצם יש כאן הכשר לביצוע עבירות, ומה בעצם
-
יעקב שביט ויהודה ריינהרץ הם שני פרופסורים שעשו כבר דרך משותפת בכמה וכמה מחקרים שלא מענייננו, מלבד שני ספרים שיצאו בספריית "הלל בן חיים" של הקיבוץ המאוחד. האחד נקרא "דרווין ובני מינו" והשני נקרא "האל המדעי". שני הספרים הללו יצאו בהוצאה לפני 7 ו-9 שנים ועסקו בספרות חול עברית בתקופת ההשכלה ובדרך שבה המשכילים התמודדו


