Culture Agent

הברבליטים היו כת גנוסטית שסגדה לברבלו, האל הטוב הגנוסטי, אבל אבות הכנסיה כינו אותם "בורבוריטים", כי זה ביוונית "המטונפים". המקור העיקרי עליהם הוא "תיבת התרופות" של אפיפניוס מסלמיס. יש המון פיקנטריה – אמיתי או לא אמיתי, זה לא משנה, העיקר שיש מטעמים. לא, סתם. זה העסיק חוקרים רבים. במקרה של הגנוסטים לטענתם של החוקרים "אין סיבה להאמין שהוא משקר". אז שיהיה. אני רק יכול לומר שבמקרה של הפרנקיסטים לדוגמה, שהיו זרם יהודי בעת החדשה ועשו דברים דומים, גרשום שלום העלה סברה שהשמועות על הפרנקיסטים "פנטסטיות" ונועדו בעיקר לשעשע את עולם הפנטזיה של הממסד האורתודוכסי. ושל יעקב עמדן, צייד השבתאים, שפרסם את רובם. אבל בשונה מהברבליטים, פרנק השאיר תעודות. הברבליטים לא התרשלו, הם פשוט הושכחו ואת החסד שלהם הם קיבלו באזכור בכתבים של אבות הכנסיה. אז המטעמים שהבטחתי:

1. הם היו מקיימים אורח חיים מופקר מינית ושוכבים עם כל הבא ליד, כדי להפיק כמה שיותר זרע (להלן אכנס אותו במושג העממי: "שפיך") ולעשות איתו פולחן דתי – שזה אומר לבלוע אותו. למה? כי על פי כתבי הקודש שלהם ישו עצמו בלע את השפיך של עצמו בפניה של מרים המגדלית, וכשהיא עשתה פרצוף מופתע הוא גער בה "קטנת אמונה, למה עלה ספק בלבך?"
2. הסקרמנט "אוכריסטיה" בסעודת האדון מפורש אצלהם כציווי של ישו לאכול את בשרו ולשתות את דמו ליטרלי, לשתות דם וסת ולאכול שפיך, שנאמר "כאשר תחזו בבן האדם חוזר אל אשר היה שם בראשונה" – המחזוריות היא אכילת ההפרשה של האדם מעצמו, שהיא החזרה התמידית. ונאמר: "ראיתי עץ הנושא שנים עשר פירות במהלך השנה, והוא אמר לי זהו עץ החיים" – מי שאוכל וסת שמגיע 12 פעם בשנה יגלה את סוד עץ החיים.
3. יש להם דרשה על הפסוק "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעיתו ועלהו לא ייבול", כשמשפיכים ונותנים פרי בעיתו, אסור לגרום לו לנבול וחייבים לבלוע אותו. בברית החדשה יש ציווי לאונן, לדידם, שנאמר "ואתם ידעתם כי ידי אלה עשו בעד צרכי ובעד צרכי ההולכים איתי"
4. המטרה של השפיכה היתה לא לילודה. אם בטעות מישהי נכנסה להריון, היו גורמים לה להפיל ואת הנפל היו כותשים ואוכלים: "אם מישהו מהם מקדים את פליטת זרעו הטבעית, והאישה מתעברת […] הם מוציאים את העובר ברגע שזה אפשרי, לוקחים את הוולד הנפול, כותשים אותו באמצעות עלי אל תוך מכתשה, מערבבים זאת עם דבש, פלפל שמנים מתוקים ותבלינים אחרים כדי לא להבחיל את עצמם, וכך מתאספת לה כל החבורה ההוללת הזאת […], וכל אחד לוקח לו למאכל באצבעו מן הילד הכתוש"
5. אם אדם זר מבקר אצלם היה להם מבחן שיאפשר להם לזהות אם להם הוא או לצריהם – לחיצת יד שבהם הם מדגדגים במורד כף היד עם האצבע, כמו שעשו הומואים בגן העצמאות.

אני יכול להוסיף כמה פרפראות שלא כתובות אצל אפיפניוס אבל עושות שכל:

1. כתוב, "עולם חסד יבנה", וכתוב "ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא". כלומר גילוי עריות הוא הבניין האמיתי, יטענו.  אני כמובן לא יודע אם באמת גילוי עריות היה חלק מהפולחן שלהם (הומוסקסואליות, טוען אפיפניוס, כן), אבל אצל הפרנקיסטים היה קטע של לעשות עבירות שדינן כרת בתור מצוות, וגילוי עריות זו עבירה כזאת. יעקב פרנק ובתו חווה היו זוג, הוא בתור הקב"ה והיא בתור השכינה "שמזדווגת איתו זיווגים עליונים". הוא כינה אותה "מטרוניתא קדישתא".
2. פרקי דרבי אליעזר פרק כ"א מדבר גם על יחסי מין באנלוגיה לפירות, כך שהקישור הזה לא בא יש מאין: "כתיב "ומפרי העץ אשר בתוך הגן". תנא רבי זעירא אומר: "מפרי העץ" – אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ שנאמר "כי האדם עץ השדה". "אשר בתוך הגן", אין "בתוך הגן" אלא לשון נקייה מה שבתוך הגוף. "אשר בתוך הגן" – אשר בתוך האשה, ואין גן – אלא האשה שנמשלה לגן שנאמר "גן נעול אחותי כלה", זו מה הגנה כל מה שנזרעה היא צומחת ומוציאה, כך האשה הזאת כל מה שנזרע הרה ויולדת מבעלה". אלוהים אמר לטענת חווה "מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון", וחווה אכלה בכל זאת וידעה טוב ורע – כך, מי שאוכל שפיך יודע טוב ורע. סביר להניח שכך יטענו.
3. הגנוסטיקאיים השתיאנים (מלשון שת, בנו של אדם) התנזרו מיחסי מין. השתיאנים והברבליטים התמזגו בסופו של דבר לכת אחת, מאוחר יותר, כך על פי חוקר המגילות של נאג' חמאדי ג'ון ד. טרנר, אבל הכת שמדבר עליה אפיפניוס היא תולדה של המיזוג הזה, גלגול מאוחר שלה לאחר שהכת פורקה. ואז הם לא התנזרו אלא ההפך. בכל אופן, נשאלת השאלה: איך יכול להיות שלפי הגנוסיס, הצדיקים הם צאצאיו של שת, איך הם נולדו, הרי שת הוא ילוד אישה ונולד כתוצאה מיחסי מין, בחטא? אז זהו שלא, בכל פעם שנולד בן מאדם ועד אליהם, כולל בלידתו של שת, זו לא היתה יצירה רגילה של ולד באמצעות זרע, אלא באמצעות שתן. כלומר, אלוהים שת לחווה "זרע אחר" תחת הבל, ובזרע אחר הכוונה שההזרעה נעשתה באמצעות צינור השתן ולכן הלידה היא נס, ולא היתה בה התערבות מינית. (מתוך: "זרע אחר", גי סטרומזה).
4. בעניין הזרעת השתן אפשר גם להוסיף שכמו כל אדם נולד (והם טענו שישו היה ילוד אישה), ישו עצמו, "נולד מעצמו", כבנו של ברבלו. המשיח היה למעשה רוחו של שת, ושניהם ביחד היו דמותו האמיתית של אלוהים, אשר הופיע בעולם כלוגוס כדי להציל את ישו בסופו של דבר מן הצלב. ב"בשורה על פי יהודה" מתואר ישו כצוחק, בעיקר לאלה שצלבו אותו כי לא הבינו שבכך שהם הורגים את גופו הפיזי הם למעשה גואלים אותו ומותירים רק את נשמתו הרוחנית. האנלוגיה לישו כצוחק, ולישו כניצל ממוות, הופכת אותו לגלגול הרוחני של יצחק אבינו – שגם הוא נולד בדרך נס, שהרי נאמר "וה' פקד את שרה". במדרש רבה פרשת וירא נ"ג, נדרש "זהו שאמר הכתוב (יחזקאל יז): "וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל". וידעו כל עצי השדה, אלו הבריות, היך מה דאת אמר: (דברים כ) כי האדם עץ השדה. כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, זה אבימלך. הגבהתי עץ שפל, זה אברהם. הובשתי עץ לח, אלו נשי אבימלך, דכתיב: כי עצור עצר ה'. הפרחתי עץ יבש, זו שרה". משמע, ה' בעצמו הוא שעיבר את שרה.