Culture Agent

פרופ' שמואל פיינר פרסם לא מעט ספרים שעוסקים בהשכלה יהודית, בתהליכי חילון בקרב היהודים ובמאבקים פנימיים ביהדות בעידן המודרני. בספר קודם שיצא לו בהוצאת זלמן שזר לדוגמה הוא עסק במאה ה-18 ותהליכי החילון והתפוררות הפיקוח הדתי במהלכה (כאן סקירה באתרנו). בספר שלפניו שיצא בהוצאה, הוא עסק במאה ה-18 ובתנועת ההשכלה שהתחזקה בתקופה הזאת על מנת להעמיד ליהודים בסיס אינטלקטואלי שיתן להם כרטיס כניסה לחברה המודרנית. על משה מנדלסון ומקומו ביהדות של אותה התקופה, ומאידך בחברה הכללית באותה התקופה ועל המתח שבין הנאורות והקנאות הדתית שבמאה ה-18 עמד גם כן בספר שיצא בדיוק באותה הוצאה. ועל כן נראה כאילו שהוא כיסה את המאה הזאת מכל כיוון. לא שאני יכול להצביע על היבטים שלא קראתי בספריו וכעת הוא מציין במיוחד במאה זו, ולכן על פניו ספר שלם שעוסק במאה ה-18, או יותר נכון במקרה שלנו מדובר על ספר שעוסק במחצית הראשונה שלה, לקראת ספר המשך שצפוי לעסוק במחצית השניה, הוא סיכום של דברים שכבר כתב.

אז א', כמובן שאי אפשר להסתכל בצורה צרה שכזו, ומיד אסביר. ו-ב', כמובן גם שפיינר כותב עכשיו על עוד אנקדוטות וסיפורים שלא נגע בהם בספריו, ויגיד כמה שיגיד את שכבר אמר, יש כאן צבעוני וצהוב וזה מה שאנחנו אוהבים.

אבל נחזור ל-א', אני מניח שהמטרה העיקרית של הספר היא להבהיר עוד יותר את הנקודה שבה עסק בסוגיה של מנדלסון, על המאה שבה הגיע נקודת הרתיחה במתח שבין קנאות דתית לנאורות, שבה מצד אחד האנושות בכלל והיהדות בפרט ידעו רנסנס תרבותי וסובלנות, אך מצד שני ההתנכלויות ליהודים עלו מדרגה ורק הדגישו את עומק האנטישמיות הפושה באירופה, שאינה כבר אנטישמיות דתית גרידא, שמדירה את היהודי בגלל החטא הקדמון שלו, אלא כזו שמציירת אותו בפסים עבריינים, זדוניים, משבשי עולם ובעיקר חתרניים. גם בעולם שבו יש להם כניסה אל הזרם המרכזי, במאה הזו נזרעו הזרעים הקונספירטיביים ועל פיהם היהודי ינסה ליזום את המהפכה דווקא מן הזרם המרכזי, כסוס טרויאני. והקנאות הזאת היא גם מבית, המאה ה-18 היתה המאה שבה יסודות חומות הדת התערערו לא רק מפני שהיו יסודות חתרניים מבפנים (שבתאות) או מבחוץ (דאיזם, השכלה) אלא מפני שהיא היתה רצופה במתחים ומלחמות פנימיות, כביכול לשם שמיים, אך לפי הכרונולוגיה של קון, רק רמזה על כך שמשהו בדת הממוסדת נמצא על סף משבר ותם העידן של "הנורמלי".

מכאן אני יכול להסיק שיכתוב כמה שיכתוב את מה שכבר כתב, אם את ספרים הקודמים כתב כדי להראות כמה אופטימית היא תמונת העולם שניתנה במאה ה-18, כעת הוא חוזר צעד אחד אחורה כדי להראות גם את הפן הפסימי, כאילו כדי לומר שבכל מציאות, ובמיוחד בזו היהודית, שני הדברים קורים בכפיפה אחת.

"עת חדשה", ספרו של שמואל פיינר, מופיע כעת בהוצאת הספרים של מרכז זלמן שזר.