Culture Agent

אני נוטה להאמין שדתות התחילו לצדד בצום כתרגול רוחני בעקבות ניסוי וטעיה של מתבודדים שהעבירו את עצמם תהליך של ״אינקובציה״, ונתקלו בתכונות המועילות של צום.

אני קורא ספר על חוסר איזון הורמונלי שטוען ש״היתרונות ארוכי הטווח של צום לסירוגין, במיוחד בשילוב עם פעילות גופנית קבועה, כוללים שיפור בתפקוד המנטלי והגופני, חיזוק אוכלוסיית חיידקי המעי, ירידה במשקל, הפחתת דלקת ועמידות טובה יותר בפני מחלות” (מקור: The New England Journal of Medicine בדצמבר 2019). יש להניח שהנזירים הללו הרגישו שהאווירה של ההתבודדות, רגיעה והימנעות מצריכה גרגרנית של מזונות, משפרת את התפקוד הקוגניטיבי שלהם, כשאת צלילות הדעת הזו הם חיפשו (הצום הוא עניין של משמעת עצמית, "מאבק ביצר", הם האמינו שאם הם ייאבקו ביצר, זה גם מה שיגביר אצלם את התודעה הגבוהה). אלא שטבעם של כללי אצבע להפוך לחוקים וטבעם של חוקים להפוך לאובססיה. תופעות כאלה של סגפנים שפורשים ל״אינקובציה״ היו נפוצות בכל הדתות.

הכותבת מוסיפה בהקשר הזה: ״המנהגים הדתיים עזרו להבין טוב יותר מהי התועלת שצום עשוי להניב. מחקרים שנערכו בקרב מוסלמים שצמו במהלך חודש הרמדאן (חודש שבו המאמינים צמים מעלות השחר ועד השקיעה) מצאו שהצום שיפר את המערכת החיסונית ואת בריאות הלב של המשתתפים ואף הקטין את הסיכון שלהם לסוכרת״ (מקור: Nutrition Research, 2012).