Culture Agent

ב-6 בנובמבר 1993 חזר טורסטן פנסלאו ממסע מתיש של קידום מכירות בארה"ב, ונרדם על ההגה. הוא נהרג במקום, על אף שחברתו לחיים יצאה ללא פגע. היה זה רגע השיא של הקריירה שלו בפרט ושל הסצנה של פרנקפורט בכלל, ובזה הרגע איבד עולם הדאנס את אחד מהמפיקים החלוציים ביותר בתחומו ואת אחד משגרירי המדיה המשפיעים ביותר שהיו לו מאז ומעולם. הסצנה תמצא לעצמה גיבורים חדשים, אבל במבט לאחור לא תתאושש לעולם. לא כי היא ספגה מכה קשה מנשוא, היא נשאה את המכה הזאת והמשיכה להכות גלים. אבל מרגע שהאדווקט הגדול ביותר של הצליל של פרנקפורט הלך לעולמו, ומי שהכניס את הצליל למרכז של המרכז של הזרם המרכזי, לא יהיה מי שימלא את מקומו.

בתוך זמן קצר יחסית, עניין של שנתיים, הצליל של היורודאנס (לצורך העניין, החזית של המוסיקה האלקטרונית במוסיקת הפופ) ישתנה מהקצה אל הקצה. הראפר והזמרת שהתרגלתם לשמוע ב"קופסת הלהיטים", יפנו את מקומם להפי הארדקור וה- Tekkno של ברלין וליורו-טראנס של המבורג (שמושפע מהפרוגרסיב האוס). הלייבלים הגדולים של פרנקפורט נחלשו, חלקם יפשטו רגל בכלל או יעברו דירה למקום שבו "הכל קורה באמת" (ברלין). הסצנה של פרנקפורט החלה לרדת מגדולתה מרגע זה ועד שב-1998 ייסגר המועדון Omen, סוון ואת' יעביר את מרכז הכובד שלו לאיביזה, ה- Dorian Gray ייסגר ב-2000, מה שיקום במקומו יהיה נישתי, אזוטרי ומינורי. ברלין תהפוך להיות מרכז ההתרחשות המועדוני, והמבורג תהפוך להיות מרכז ההתרחשות הפופי. פרנקפורט אולי לא מתה, היא בכל זאת נותרה באותו מקום גיאו-פוליטי שלה, אבל בתחום התרבותי, עם דגש על מוסיקת הדאנס, כבר לא נוכל לומר על משהו שהוא ייחודי לה.

אבל ככה זה, דברים באים והולכים. יהיה רומנטי מאוד לומר שהכל קרה כשפנסלאו נהרג, ואנחנו נלך עם הקו הזה. אפשר לפנטז עד מחר במחשבה איך היה נשמע הדאנס אילולא המוות שלו, לאיפה הוא היה מגיע בעולם שבו המצעד של הדי ג'יי מגזין נותן את הטון. פול ואן דייק עשה על זה הרי קריירה. בהערכה זהירה אני סובר, לפי איפה שהרוח הלכה בסוף שנות התשעים, שהסגנון של פנסלאו היה מקדים את ההשתלטות של הפרוגרסיב טראנס בכמה שנים, וכנראה שהוא היה הופך להיות סוג של טיאסטו. אנחנו התרגלנו לשמוע על "אומת הדאנס" כשהיא היתה מבוססת על מועדוני-על ומפומפמת ב-BBC. כשאיביזה היתה נחשבת יעד תיירותי, והמסיבות הכי שוות בעולם היו נמשכות עד 14:00 בצהרים. אבל כל מה שחשבנו שקורה ב-2000 בלונדון, קרה בפרנקפורט ב-1992. אז, פשוט, הבאזז היה יותר מנוון. ומי שניצח באותה התקופה על העניינים היו שניים – האחד, עסקנו בו בפוסט הקודם, סוון ואת', והשני היה טורסטן פנסלאו.

פנסלאו נולד אמנם בבוואריה אבל ב-1981 הגיע לדרמשטט לצורך לימודים. הוא נשאר שם, בין השאר מפני שתפס את העמדה במועדון Lopo's Werkstatt. אל הדוריאן גריי הוא עבר רק ב-1988, המועדונים הגדולים של פרנקפורט (שבעבור דרמשטט היא בערך כמו התל אביב של ראשל"צ) היו התחנה הבאה של התקליטנים הגדולים במועדונים הפרבריים יותר, וכמו שאתם מבינים רבים מהתקליטנים הגדולים של פרנקפורט למעשה בנו את עצמם בערים הקטנות של הסן או של הערים הקרובות אליה. מייק שטאב, לדוגמה, הגיע בכלל מבוואריה, אשפנבורג והמשיך להיות שם גם במקביל לפעילותו בפרנקפורט. גם טילמן אורמאכר, חברו ל- Mysterious Art פעל מחוץ לפרנקפורט, במיינץ (שסמוכה למעשה לבירת הסן, ויסבאדן). אגב, את מקומו של פנסלאו ב"לופו" ירש DJ Wag, שותף נוסף של שטאב ב- Myserious Art.

סגנון התקלוט של פנסלאו התאפיין בריבוי שימוש באקפלות. הוא היה "מחמם" את האווירה ומתכתב עם הקהל שלו באמצעות "ג'ינגלים" שכאלה, והיה הופך את ה"כניסה" לסטים שלו למוסיקה בפני עצמה. הרבה מהקטעים שלו כללו סמפלים שכאלה, והסגנון הזה התחבר באופן טבעי לתחנה הבאה שלו הגשה ברדיו. במאי 1990 הוצע לו להגיש את תוכנית הטכנו ב"רשת ג'" המקומית, HR3. התוכנית נקראה Clubnight, שודרה במוצ"ש בין 21:00 ל-24:00 והיתה למעשה התוכנית הראשונה ברדיו ארצי שהוקדשה לז'אנר הזה. חודש לאחר מכן, אגב, השיקה התחנה המקבילה מריינלנד-פפאלץ RPR1, תוכנית משלה בשם Maximal, שהגיש טילמן אורמאכר.

התוכנית הפכה חיש מהר לבמה עבור הסצנה הרוחשת בפרנקפורט, בהעדרו של פנסלאו הגיש את התוכנית סוון ואת' ומדי פעם התוכנית שודרה ישירות מהדוריאן גריי, כשאת כס המגיש ממלאים מדי פעם שלל התקליטנים המובילים בסצנה (או תקליטנים אורחים מחו"ל, לעיתים). בשיאה, היו לה חצי מיליון מאזינים, והיא שרדה 24 שנה בתחנות שונות מבית תאגיד השידור של הסן (HR).

סגנון התקלוט המדובר של פנסלאו הפך במהרה גם לקטעים מוקלטים, בעידוד של חברו של פנסלאו, ינס צימרמן. השניים יצרו ב-1988 מאש-אפ עם נאומו המפורסם של מרטין לותר קינג, שהופץ בידי ZYX והפך במהרה ללהיט אנדרגראונד. 50,000 עותקים נמכרו ממנו. הקטע הזה הביא לרומן ארוך של פנסלאו עם ZYX ומאוחר יותר הוא הפך להיות מפיק הבית של חברת התקליטים Dance Pool שהוקמה ב-1989 כשלוחת הדאנס של סוני (אני מנחש, דרך הקשרים עם Mysterious Art שהיו הלהיט הגדול הקודם של הלייבל).

הריליסים של השניים ב-ZYX, ומאוחר יותר גם עם הצלע השלישית שהצטרף אליהם, כותב השירים והסולן נוזי קצמן, נחשבים כיום כאבן הפינה של ז'אנר הטראנס. סביר להניח שהקטע הראשון ששווק ככזה הוא Alone שלהם כ- Abfahrt. הקטע הזה הביא את פנסלאו להבנה שהוא צריך לפתוח גם חברת תקליטים משלו, ב-1989 הוא פתח אולפן הקלטות משלו בשם paraDOX והחל להוציא בחברת תקליטים שנקראה על גם היא Abfahrt בהתחלה קטעים שלו בלבד, ומאוחר יותר גם קטעים של אמנים אחרים שהקליטו אצלו באולפן. ZYX סייעה בהפצה.

חבר האמנים הזה הפך מאוחר יותר גם לבסיס ההפקה של שלל הרכביו של פנסלאו, שהחזית שלו היתה ההרכב Culture Beat. כלומר, ברוב המקרים ידי ימינו של פנסלאו היו אותם אמנים שברבות הימים יהיו אנונימיים, והוא קיבל את הקרדיט כי כלי הנגינה וההכוונה המקצועית היו שלו. ינס צימרמן, אגב, שעד 1991 היה אותו יד ימין בשלל הרכבים (הבולט בהם מלבד קאלצ'ר ביט, ו- Abfahrt הוא Tyrell Corp.), נטש את פנסלאו על הרקע הזה – הוא לא אהב את האנונימיות שלו, שעל חשבונה פנסלאו קוצר את התהילה. אבל גם לו היה תחליף. פיטר צווייר ואלכסנדר אברהם, לדוגמה, ששיתפו עם פנסלאו פעולה גם תחת השמות Klangwerk ו-LDC.

נוזי קצמן נטש את קאלצ'ר ביט לכמה שבועות בשל אותה הסיבה, וחזר. אך מאחר שהוא תפקד פחות כיד ימין של פנסלאו אלא בעיקר ככותב שירים ודיירקטור, התרומה שלו מההיבט ההפקתי פחות ניכרת. קצמן החזיק במקביל קריירה כחלק מהרכב הפקה בשם DMP, שבדיוק באותה התקופה התפרסם בעיקר עם הלהיט More & More של קפטן הוליווד פרוג'קט ששהה 3 שבועות בראש המצעד הגרמני. בית ההפקה הצליח באותה התקופה גם עם הרכבים כגון Loft, Intrmission ועוד. קצמן עצמו כתב עבור אמנים רבים ומצליחים שירים, ובהם ניתן למנות את ג'ם אנד ספון, די ג'יי בובו, סקוטר וכו'.

בכל אופן, ההרכבים הללו ועוד רבים אחרים שפנסלאו היה מעורב בהם, היו להיטי מועדונים מקומיים בגרמניה, כשחלק מהם גם התבטא במכירות והצליח במצעדים. אבל ההצלחות היו מינוריות ולפנסלאו היה חזון להגיע גבוה יותר. ב-1993 זה הצליח, תחת שרביטה של Dance Pool. הלהיט "Mr Vain" שבר את השיא של הצלחות היורודאנס הקודמות, הן מבית והן מחוץ. ברמה המקומית, הוא שחזר הצלחות של הרכבים כגון u96 וסנאפ, כששהה במקום הראשון במצעד 9 שבועות (u96 היו 13), ומכר 750,000 עותקים. ברמה הבינלאומית הוא הגיע למקום ראשון בעוד 12 מדינות, כולל ארבעה שבועות בראש המצעד הבריטי (סנאפ שהו שם 6 שבועות). במצעד האמריקאי הם הגיעו למקום ה-17 (סנאפ הגיעו למקומות ה-2 וה-5). בנקודת זמן מסויימת ההרכב היה האקט הגרמני הנמכר ביותר מחוץ לגרמניה. הכל נראה ורוד. פנסלאו הגשים את חלומו והשיג להיט בינלאומי.

כאמור, בשיא ההצלחה, עם צאת הסינגל השני מהאלבום של קאלצ'ר ביט, במקביל להצלחתה של קים סנדרס שהיתה בת-טיפוחים נוספת שלו, ובהשקת הקמפיין האמריקאי של ההרכב, נספה פנסלאו. הוא לא זכה לראות את עצמו זוכה בפרס מפיק השנה 1993, והחגיגה הגדולה של קאלצ'ר ביט הפכה להיות טקס זכרון למפיק הראשי שלה. פרנק, אחיו הצעיר ומי שירש את אימפריית הדאנס שלו, קיבל בשמו את הפרס על במת ה- Echo. הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה וסדרת החלטות ניהוליות שגויות קברה את קאלצ'ר ביט. הלהקה שרדה בקושי הצלחה של אלבום אחד, וחלפה מהעולם (כעבור עוד אחד). כאן ניתן לקרוא עוד על הסיפור שלה.

מלבד נוזי קצמן שגם ככה היה אאוטסיידר, מפני שביום-יום היה שותף לצוות הפקה אחר, אף אחד מבני לוויתו של פנסלאו לא נותר משפיע, או מפורסם. ההפקות המאוחרות של קאלצ'ר ביט יצאו כבר מתחת ידיהם של אנשי ה"חבורה", כך שלדוגמה את ההרכב בוקה שייד (שבזמנו הפיק את קאלצ'ר ביט תחת השם Perky Park) לא ניתן לכלול בתור הצלחה שקשורה בצורה זו או אחרת לפנסלאו. בסך הכל הסיפור הזה עצוב לא מפני שתהילת עולם חלפה לה באופן פתאומי שכזה, אלא כאמור, כי מסתבר שהסצנה של פרנקפורט לא התאוששה ממותו של פנסלאו. הצל של האיש עצמו היה גדול בהרבה ממה שהיה נראה.