Culture Agent

הלהיט הגדול הראשון של הסאונד של פרנקפורט היה כאמור "Electrica Salsa" של להקת OFF. נדייק אם נאמר שזה היה הלהיט השני הגדול, מפני שבדיוק באותה התקופה צעד עוד קטע מאותו בית היוצר – בראשית ינואר 1987, בשבוע הראשון ש-OFF נכנסו לטופ 10 הגרמני, הגיע שיר נוסף שלהם תחת שם אחר "16 ביט", למיקום השיא שלו הנושק לטופ 10, מקום 11 לשיר "Where Are You?".

OFF / 16 bit היה שיתוף פעולה בין התקליטנים מיכאל מונצינג, לוקה אנצילוטי וסוון ואת'. מונצינג ואנצילוטי עברו זה עתה לכס המפיקים. לפני כן תפקדו ביחד ובנפרד כרזידנטים במועדון הדוריאן גריי (כאן ניתן לשמוע כמה סטים של מונצינג מ-1983). כעת הורישו את העמדה לתקליטן בשם אולי ברנר, שנפגוש אותו מאוחר יותר בין השאר כמפיק של La Bouche. סוון ואת' היה באותה התקופה רזידנט במועדון המתחרה, The Vogue, ותקליטן מזדמן בדוריאן גריי. מאוחר יותר, לאחר ההצלחה של OFF, תפס ואת' למשך תקופה את כס הרזידנט בדוריאן גריי, לפני שהחליט ביחד עם מונצינג לרכוש את ה- Vogue, לשפץ אותו, ולפתוח במקומו מועדון חדש ומהודר בשם Omen, ב-1988 [1]

אם רוצים לחפש בכל זאת הבדל בין שני ההרכבים, אז אפשר לומר ש- 16 bit היא הפקה נטו של מונצינג ואנצילוטי, כשואת' רק שר וכותב בחלק מהשירים (כלומר, לא הקטעים האינסטרומנטליים), וב- OFF גם ואת' מפיק באופן מלא. אבל ראוי להתעכב על  הבדל נוסף. 16 bit הופקה על ידי אנצילוטי ומונצינג באופן עצמאי. הם הקימו אפילו חברת תקליטים משלהם שתוציא לאור את ההפקות שלהם, בשם Logic. את הסינגל המקורי הם הוציאו שם, בספטמבר 1986. חודשיים מאוחר יותר, Ariola חתמה איתם על חוזה הפצה והוציאה מחדש את הסינגל שלהם בדרך להצלחת מצעדים. ככה זה כשאתה אמן עצמאי. קודם אתה מקליט, אחר כך אתה משווק, לבסוף אתה מוצא חברת תקליטים שתסכים להפיץ אותך.

גם OFF הופקה עצמאית, אך הסינגל (והאלבום) הופץ על ידי ZYX. מעניין לציין שבהמשך לחתימה של 16 bit ב- Ariola, שהיא שלוחה של BMG, נרקמו בינה לבין מונצינג ואנצילוטי גם קשרי העסקים לקראת המשך פעולתה של Logic והפצה סדירה על ידי BMG. כך בעצם גרפו מונצינג ואנצילוטי רווח כפול – גם הפצה של חברה גדולה וגם שליטה מלאה בהחלטות האמנותיות והעסקיות של החומרים שלהם.

הפריווילגיה הזו לא היתה מנת חלקם של כל המפיקים. ברוב המקרים, חברות תקליטים היו מתנות את ההפצה שלהם בקבלת ההחלטות המקצועיות, איך קטע יישמע, מי יעבוד עליו וכן הלאה. כלומר, "פרוייקט" שאתה שותף בו הוא לא פרוייקט שלך, אלא פרוייקט של חברת התקליטים. אתה נשכרת מטעמה, והיא מממנת אותך תחת חוזה ונותנת לך הוראות ברורות של איך החזון שלה נראה ואיך אתה אמור לעבוד לפי ההנחיות שלה . אם אתה רוצה להיות המכווין האמנותי ולנהל את הפרוייקטים האלה בצורה שבה אתה תרצה, אין לך ברירה אלא לפתוח חברת תקליטים משל עצמך, ולהפיץ את החומרים שלך בעצמך. האתוס הזה כמובן לא ייחודי לסצנה הזאת, או לז'אנר הזה, אבל בלט מאוד בפרנקפורט, שם צצו המוני לייבלים קטנים ועצמאיים, לפעמים מתוך לייבלים קטנים אחרים שהתפצלו והתמזגו מתוך עצמם. כי זה שם המשחק, ובמוסיקה אתה שכיר חרב.

דוגמה פשוטה כזאת ניתן לראות ממש אצל ואת'. מרגע שמונצינג הפך טרוד בלייבל וההפקות העצמאית שלו, היה לו ולאנצילוטי פחות זמן להתמקד בהפקה של OFF ולכן הם העדיפו להשאר רק כמקבלי החלטות ונתנו למתיאס הופמן להפיק מוסיקלית את האלבום השני של OFF (שיצא באריולה/BMG). ואת' והופמן, ביחד עם סטפן בריצקה החלו לפעול תחת השם Mosaic והוציאו כמה סינגלים ב- Logic עד שהחליטו לפרוש לטובת הקמת הלייבל שלהם Eye Q. שם יכלו להתמקד במוסיקה מאוריינטציה נסיונית יותר, שחברות התקליטים הגדולות חששו לתת לה במה.

בחזרה למועדון ה"דוריאן גריי", כאמור הוא היה מקום ההיכרות ומרכז הפעילות. כאמור גם ב-1988 ואת' ומונצינג הקימו ביחד את ה- Omen שכמו דוריאן גריי הפך להיות נותן הטון הרשמי של הסצנה בפרנקפורט [2]. הדוריאן גריי נפתח ב-1978 בתור המהדורה המקומית לסטודיו 54, הווה אומר, מועדון עם מערכת סאונד משוכללת, הווי הדוניסטי ושלוש רחבות, כשהמוסיקה שמנוגנת לפחות בגדולה שבהן אמורה להיות מוסיקת ריקודים מיינסטרימית. בשתיים הנוספות ניתן להשמיע מוסיקה באווירה אחרת, כך שבחלק מהזמן מנוגנת שם מוסיקה רגועה יותר ובחלק אחר מנוגנת שם מוסיקה נסיונית יותר. אלה מן הסתם רחבות קטנות יותר, והאירועים שמתקיימים שם הם לרוב אירועים מועטי משתתפים.

אלא שהאבולוציה המועדונית אומרת ככה: באיזה שהוא שלב התקליטנים ברחבה המרכזית מתוסכלים מזה שאומרים להם לנגן מוסיקה שהם פחות מתחברים אליה, ומעדיפים לנגן במועדונים אחרים שיהיו יותר ליברליים או ברחבות הקטנות יותר. אבל אז, מצד שני, הרחבות הקטנות יותר הופכות להיות פופולריות יותר ויותר וכך לבעלי המועדון אין כל כך ברירה אלא לתת את הרחבות הגדולות יותר למה שמביא יותר קהל. וכך, המוסיקה משנה אט-אט את אופיה, וככל שהשנים מתקדמות, המועדון הופך פחות דיסקו ופחות מיינסטרים, והולך יותר לכיוון הנסיוני והאלקטרוני. בסוף שנות השמונים, אם כך, שינה הדוריאן גריי את פניו והפך למועדון שבו הקו האגרסיבי והאפלולי תופס יותר ויותר נפח. את הקו הזה מובילים התקליטנים, שבימים מתפקדים גם כאנשי תעשיה וכמפיקים, וכך הסצנה מפרה את עצמה. הדינמיקה הזו הפכה את פרנקפורט, כמו למעשה כל עיר שמתרכזת סביב מועדוני ריקודים, לשם דבר. לרוב, אגב, הלייבלים העצמאיים בפרנקפורט חיו באקו-סיסטם שלם ונתלוו למועדון כלשהוא או לחנות תקליטים כלשהיא. כלומר אותם אנשים יצרו את המוסיקה, הפיקו אותה, תקלטו אותה ומכרו אותה.

טרם סיום, אשלים את הביוגרפיה המוקדמת של סוון ואת'. ואת' נולד למשפחה בוהמיינית. את הצעדים הראשונים שלו בתקלוט עשה בפאב של הוריו. בגיל 17 (כלומר, ב-1980) נסע ל"טרק" באיביזה ואת הרוח הבליארית החליט לאמץ גם בהמשך חייו – כתקליטן, כאוהב מוסיקה וכבליין. בדיוק כפי שקרה 8 שנים מאוחר יותר אצל פול אוקנפולד, כך קרה גם לסוון ואת', רק מוקדם בהרבה. הזיקה של ואת' לאיביזה נשמרה לכל אורך הקריירה שלו, החל במוסיקה לטינית (כמו לדוגמה הקטע "La Casa Latina") וכלה בתקופה שהעביר באיביזה מחייו כשהריץ את הליין והמועדון מאוחר יותר Cocoon. למען האמת, הזיקה של סצנת המועדונים של פרנקפורט כולה לאיביזה ניכרת הן ברמה השמית והן ברמה המוסיקלית – החל מגיטרות פלמנקו אצל ג'ם אנד ספון, וכלה בהומאז'ים למקומות הבילוי באיביזה.

אחרי הפרק של OFF, הקים כאמור ואת' את ההרכב Mosaic, בזמן שהוא מכנה את עצמו Sam Vision. שני קטעים שלו מוכרים במיוחד. הראשון הוא "Is It Serious" שעשה שימוש ראשון מסוגו במקהלה גרגוריאנית, מה שהפך אחר כך לגימיק של מישל קרטו (איש פרנקפורט נוסף, למען האמת) באניגמה "Sadness" [3]. הקטע השני, והיותר מפורסם הוא "Dance Now" ביחד עם הראפר Zyon, שמאוחר יותר ב-1991 קטע שלו הפך ל- "No Fate", הסינגל הראשון בלייבל החדש של ואת', Eye Q – ובגלגול הבא שלו ב-1992 הפך לקלאסיקת טראנס, שסקוטר כיסו ב-1997. הקריאה של Zyon סומפלה אחר כך גם ל- "U Got 2 Let 2 Music" של קאפלה [4].

בפוסטים הבאים אקדיש פרק נרחב ללייבלים של ואת' Eye Q ו- Harthouse, ולתקופה שבה ואת' הפך לתקליטן המפורסם בעולם, ל"כהן הגדול של הטכנו" (כהגדרת NME), ולכוכב פופ של ממש. כמו כן אכתוב על האבא של הטראנס, טורסטן פנסלאו, ובאגף המיינסטרימי יותר על צוות ההפקה המצליח DMP, ועל ההצלחה של מונצינג ואנצילוטי כסנאפ.

[EXPAND 1]

באותם ימים הוציאה להקת Mysterious Art מפרנקפורט, להיט ענק בשם Das Omen ששהה במקום הראשון במצעד שלושה חודשים ב-1989. השיר לא קשור למועדון ה- Omen. או יותר נכון, שניהם נקראו על שם סרט האימה "אות משמיים". הסצנה של פרנקפורט השתמשה כמה וכמה פעמים בהומאז'ים לסרטי אימה. כמו לדוגמה הלייבל Clockwork של להקות CCCP ו- Beat-A-Max, או קלאסיקת הטראנס של מתיאס הופמן ורלף הילדנבויטל, שותפו לאולפן של ואת' – The Orange Theme. שניהם קרויים על שם "התפוז המכאני".

[/EXPAND]

[EXPAND 2]

ראוי לציין עוד מועדון, XS, שפתח מארק ספון, מאוחר יותר בג'ם אנד ספון, ולפרקים גם תקליטן ב- Omen. ב-XS תקלט DJ Dag, איש Dance 2 Trance. החוליה החסרה, ששיתף פעולה הן עם DJ Dag והן עם מארק ספון, הוא רולף אלמר הידוע בשמו Jam El Mar, תקליטן בדוריאן גריי.

כפריט טריוויה ניתן גם לציין שספון עצמו ב-1990 שימש גם בתור ה- A&R של Logic ולזכותו נזקף הגילוי של ד"ר אלבן. ספון תרם שני רמיקסים (לשירים "No Coke" ו- "Hello Africa") שחיממו את הקרקע לקראת הכיבוש של "It's My life". ג'ם אנד ספון גם הוציאו באותה התקופה את אלבום הבכורה שלהם ב- Logic. מאוחר יותר הם חתמו ב- Dance Pool, לייבל הדאנס של סוני, שם גם התפרסמו באותה התקופה שני הרכבים נוספים: Culture Beat של טורסטן פנסלאו ו- Mysterious Art של מייק שטאב – שניהם גם כן רזידנטים בדוריאן גריי (שטאב, ליתר דיוק, "שגריר" זמני מבוואריה הסמוכה, ששהה רבות בפרנקפורט בנסיבות מקצועיות).

[/EXPAND]

[EXPAND 3]

מונצינג ואנצילוטי מיהרו להחזיר את הגימיק למגרש שלהם. שבועיים לאחר שהסינגל של אניגמה יצא, כבר הוציאו בלייבל שלהם עיבוד היפ-הופ לקטע הזה ביחד עם הראפר העתידי של Le Click (פרוייקט נוסף של אולי ברנר דלעיל, ביחד עם הסולנית של La Bouche – אגב, הרכב של אמרגן ידוע מפרנקפורט, הלא הוא פרנק פאריאן)

[/EXPAND]

[EXPAND 4]

הראפר של קאפלה, ריקרדו אוברמן הידוע בשמו MC Fixx It היה הראפר המקורי של ההרכב ההולנדי Twenty 4 Seven בלהיט "I Can't Stand It", שמרגע שעזב את ההרכב הם נאלצו למלא את מקומו בקפטן הוליווד. שנתיים לאחר מכן קפטן הוליווד עצמו שיתף פעולה עם צוות הדגל ביורודאנס מפרנקפורט – Cyborg + DMP, האחראים להפקות כגון Captain Hollywood Project, Loft, Intermission וכו'. שני חברים ב-DMP הם נוזי קצמן, שפעל ביחד עם טורסטן פנסלאו בשלל הרכבים (כמובן שגם בקאלצ'ר ביט), אך חשוב יותר לדעתי הוא תורסטן אדלר, חצי מההרכב Arpeggiators, כשהחצי השני הוא DJ Tom – רזידנט גם הוא בדוריאן גריי.

[/EXPAND]