הברכה "שלא עשני גוי" היא מין תסמונת שטוקהולם, הקורבן מזדהה עם השובה שלו – היהודי בתפקיד הזה הוא כמו הנשים של גואל רצון, שאוהבות אותו למרות שהוא משעבד אותן. הברכה למעשה מתכוונת לומר שגוי פטור ממצוות ויהודי חייב, מצוות נתפסות בתור פרס ולכן אומרים בעצם תודה לאלוהים שחייב את היהודים במצוות, כי אם היה עושה אותם גויים הם היו פטורים. בגלל שהברכה "שלא עשני גוי" היא לא פוליטקלי קורקט ונשמעת כאילו שלהיות גוי זה דבר גרוע ולהיות יהודי זה דבר טוב, להרבה יהודים יש בעיה עם הנוסח הזה. מבינים ממנו כאילו שיהודים הם עם סגולה שמובחר מעמים אחרים. היהודים האלה מעדיפים לומר "ברוך שעשני יהודי".
הרעיון עם זה שהיהודים הם "עם סגולה" נובע מאותו עיקרון – אלוהים נתן לנו פרס כשחייב אותנו לשמור כל כך הרבה מצוות, בחר דווקא אותנו כי כנראה שראה בנו כאלה שיכולים להתמודד עם האתגר. כלומר, הרעיון של עם ישראל שמובחר מכל העמים לא מנסה להוציא את היהדות גזענית אלא בעיקר להצדיק את אורח החיים הסגפני הזה עם כל המצוות. אני קורא לזה, שוב, תסמונת שטוקהולם.
לברך "שלא עשני גוי" זה לומר "כמה טוב להיות יהודי". ואם הרעיון היהודי נשמע קשה, אז בואו נדמה בעיני רוחנו קלאברים שמודים לאלוהים שכמה טוב שהם נאורים ואוהבים אחד את השני. זה הרעיון בתפילת התודה של היהודים לאלוהים: הארת את דרכי ללכת במצוותיך, ללכת במצוותיך זה הטוב האולטימטיבי ועל החסד שעשית עימי תודה רבה. על אותו העקרון, קלאברים שרוקדים האוס ואומרים "ת'נק גוד איטס פריידיי" או "ת'נקס פור דה מיוזיק", מתכוונים לאותו הדבר.
Culture Agent 
להשאיר תגובה