טאץ' מי (2)

טאץ' מי מסמל גם את הקשר בין שני דורות של איטלו האוס, ואת הקשר של איטליה ל-R&B האמריקאי. 49ers הוא הרכב של ג'אנפרנקו בורטולוטי, שהפעיל במקביל גם את קאפלה ואת הלייבל media records. הקטע יצא ב-1990 וסימפל את alisha warren.

הסמפל הזה היה כל כך פופולרי שב-1991 השתמש בו מפיק איטלו נוסף בשם לי מארו, לקטע תחת השם Joy & Joyce כשהוא לוקח את הבית מאלישה וורן ואת הפזמון מהזמרת סידה גארט שבאותה התקופה שיר נוסף שלה הפך ללהיט, "do you want it right now" בביצוע של דגריז אוף מושן וביטי.

ב-1994 לי מארו התפרסם כמי שעמד מאחורי rhythm of the night של קורונה, שהצליח בלייבל DWA של מפיק ההאוס האיטלקי הכי מפורסם באותה התקופה, רוביקס, שעמד מאחורי ההצלחה של דאבל יו לדוגמה (please don't go, 1991). סינגל הפולואו-אפ של קורונה היה חידוש של לי מארו לעצמו, רק שהפעם הוא נקרא במקום "babe, babe" שהיה סמפול מאותו של של אלישה וורן, "baby baby" ובביצוע ווקאלי של הזמרת של קורונה, סנדי צ'יימברס. המוצר המוגמר היה להיט בארץ, מקום ראשון ברשת ג', ופתח את האוסף טופ פופ 95.

סידה גארט מוכרת בעיקר מהשת"פ עם מייקל ג'קסון I just can't stop loving you, ומהשת"פ עם דניס אדוארדס "Don't look any furhter" (קאבר באותה התקופה, 1993 על ידי אם פיפל). אלישה וורן היא במקרה אחותה של מיקה פאריס שנחשבת לאחת מזמרות הנשמה הגדולות שיצאו מבריטניה.

הקטע המקורי של אלישה וורן סומפל עוד ועוד פעמים ואחד מהפייבוריטים האישיים שלי היא קלאסיקת הברייקביט הזו. שזה הרבה יותר מפייבוריט בעיני. לדעתי זה הקטע כמעט הכי מייצג את רוח התקופה הזאת, 1991 בבריטניה. אופוריה, פסנתרים, ברייקביט, high pitched vocals וכו'

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

טאץ' מי (1)

הפריסטייל היה אלקטרו מיינסטרימי שהגיע מניו יורק, והצליח מאוד בקהיליה ההיספנית. נתנו את הקרדיט ללהיט של שאנון Let the music play, שיצא ב-1983 והגיע לטופ 10 בארה"ב. ציינו אז שהלהיט הזה היה אמנם אמריקאי אבל צוות ההפקה מאחוריו, או יותר נכון מאחורי חברת התקליטים שבו יצא, היה איטלקי ובעצם הפריסטייל הוא לא יותר מטייק איטלקי, איטלו דיסקו, על האלקטרו האמריקאי.

אבל סיכוי שדווקא הלהיט הזה שהופיע בפסקול "סיוט ברחוב אלם 2" הוא זה שהפך את הז'אנר למצליח כל כך. מבית היוצר של פטריק אדאמס שעמד בזמנו מאחורי הצלחות מסחריות כבירות בלייבלים prelude ו- salsoul, הניו יורקיים. לדוגמה: הוא גילה את ג'וסלין בראון, עוד לפני ההצלחה של Revanche. רק בעקבות ההצלחה בסאלסול ליהקו אותה ללייבל Goody music (שיש לו השפעה רבה על הנחלת ה"צליל האיטלקי" בניו יורק).

אבל ביחד עם זה שאנו מציינים את האיטלקים כמחוללים של הדיסקו והאלקטרו בניו יורק, אנו יכולים לציין גם את הצרפתים. נשכח מזה שפטריק ז'ובה והווילג' פיפל היו בעצם הפקות של ז'אק מורלי ואנרי בלולו. פרנסואה קבורקיאן הצרפתי הגיע לניו יורק ב-1975 והשתלב די מהר בתעשיה שם הן כתקליטן, הן כמפיק והן ובעיקר כ- A&R של חהרת התקליטים המדוברת, Prelude. עם אדאמס הוא שיתף פעולה כשעמד מאחורי הרמיקס ללהיט של להקתו של אדאמס, Musique. בין האמנים שהוא גייס לחברת התקליטים ועמד מאחורי רמיקסים מפורסמים לשיריהם היו להקת D-Train.

סאלסול הוא לייבל אגדי שעומד מאחורי המון קלאסיקות. המון. אבל סיכוי שזה הדבר הכי גדול שהם עשו למוסיקת ההאוס ולסמפל המפורסם "הווא" של בלק בוקס האיטלקים. מ- I don't know anybody else שהחזיר לתודעה את הזמרת מרת'ה ווש. שהפכה אחר כך לדואו מצליח עם אותה ג'וסלין בראון בתור הקלאב דיווה מס' 1. קנדידו היה נגן כלי הקשה קובני, והביצוע שלו היה חידוש לסנטנה שהתפרסם עם השיר בוודסטוק, ובעצמו עיבד קטע של נגן כלי הקשה ניגרי בשם Babatunde Olatunji שנקרא "Jin-Go-Lo-Ba". הקטע יצא ב-1959 וכבר ב-1964 זכה לעיבוד מערבי, כשסרז' גינזברג כיסה אותו.

וכמובן שבקשר ל"טאץ' מי", הוא הפך ללהיט האוס-פופ ברמיקס של שפ פטיבון (בביצוע של קתי דניס שהגיע למקום ה-2 בארה"ב), שהיה רמיקסר מצליח הן בפרלוד והן בסאלסול. וגם עמד מאחורי ההצלחות בתחום ההאוס של פט שופ בויס, מדונה וכו' וכו'.

והדבר הזה משלים לנו מעגל: גם בלקבוקס בסמפל אולי הכי מפורסם שלהם, גם שם פטיבון ברמיקס הכי מפורסם שלו שהיה בסיס ל- Ride on time, וגם סאלסול בקטע הכי מפורסם שלהם. או: קבלו את לוליטה הולוויי!!


  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

ג'ון סנואו כמשיח

עסקנו בפוסטים הקודמים בשלושה רעיונות עיקריים:

  1. מאחורי משחקי הכס עומד רעיון משיחי
  2. הרעיון המשיחי הוא ללכת "אל הקצה"
  3. החושן מסמל שער תודעתי אל הקצה

כעת נרחיב: משחקי הכס הם בעצם אלגוריה על העניין של "הקצה". איזור הספר הוא מה שמעבר לחומה. והפראים הם המיסטיקנים שמעדיפים לחיות בו. ג'ון סנואו הוא המשיח שעובר קונברסיה כשהוא עובר את החומה ומצטרף לפראים, הוא הופך לסוג של פרא בעצמו.

הקונברסיה שהוא עובר היא ההבנה שהאויב האמיתי הוא ההלכים הלבנים. עוד אלמנט משיחי בג'ון סנואו הוא העובדה שהוא נהרג וחזר לחיים, וכמובן שהוא היה כמו דוד "מוזר לאחיו", הוא היה הרי ממזר. עד שהתגלה שהוא בעצם לא מבני האדם, אלא מ"בני האלוהים" – אלה שמסוגלים להיחשף אל האור מבלי להשרף. מבלי שיקרה להם מה שקרה לנדב ואביהוא ולעדתו של קורח שיצאה אש מלפני ה' ושרפה אותם,מבלי שיקרה להם מה שקרה לאנשי סדום שהוכו בסנוורים אחרי שפרצו את דלת הבית.

אני לא בקיא מספיק במיתולוגיה של סטאר וורס אבל כנראה שאובי וואן קנובי הוא גם דמות משיחית. לפחות אחרי השלב שבו הוא התבודד בטטואין, ואחר כך נלחם בדארת ויידר בכוכב המוות ונהרג, ואז הוא הפך ל"כח" The Force. כלומר, ג'ון סנואו הוא המקבילה במשחקי הכס של אובי וואן קנובי ב"מלחמת הכוכבים"

ובאופן מפתיע גם למשיח האחר במשחקי הכס, תיאון גרייג'וי, יש מקבילה ב"מלחמת הכוכבים". גם דארת ויידר הוא דמות משיחית. המשיח החוטא שחוזר בתשובה רגע לפני שהוא מת ועולה השמיימה. גם הלבוש שלו רומז על משיחיותו, הוא כאילו כהן גדול ולוח הבקרה על השריון שלו הוא כמו החושן. החוזק שלו והעובדה שמכונת ההנשמה שלו מתנשפת היא כמו "רוח שפתיו" של המשיח. וכמובן, המיתוס שעל לוח הבקרה כתוב בעברית: "אין מעשיו נמחלים עד שזכה"

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

הכהן הגדול הסטלן

היהדות היא דת פסיכדלית, והסמלים הפסיכדלים מופיעים בה בכל פינה. אבל הפינה ששופעת יותר מכל בסמלים כאלה הן דווקא ארבע פינות. ארבע פינות הריבוע שיושב על לוח ליבו של הכהן: החושן. האורים והתומים מסמלים את הסינסתזיה שמתלווה לטריפ טוב, הרגע שבו רואים את קול ה' מדבר אליך מתוך האבנים, הרגע שבו האבנים מחליפות צבעים משל היו שלט שמורה על מבצע בסופרמרקט.

האורים והתומים היו למעשה כמו המשחק dance dance revolution. כמו היהלומים המהבהבים ב"פיצוחים", רק 12 אבני החושן. היו ארבע סדרות: יהלום, לב, עלה ותלתן. היית צריך להשלים סריה. וזה גם היה אבטיפוס של מקלדת טלפון, כל אבן היתה כמה אותיות. וכל מה שהיית צריך זה לחייג 1-800-doo-doo.

אני לא עושה צחוק מהחושן. זה באמת מה שהיה שם. סוג של צעצוע פגאני שאם היה משרת עם זר, היה נחשב עבודה זרה. אבל הפעם זה מסונף לעבודת הקודש, ולכן זה כשר. או כפי שמירצ'ה אליאדה הגדיר את ציר העולם: מה שבפנים מותר ומה שבחוץ אסור. אותו הדבר שבחוץ אסור, בפנים מותר. כמו מין כשנשואים, כמו לשתות יין בשבת. ונהפוך הוא.

לא. כמובן שהאורים והתומים לא היו מקלדת אורות. מהם כן היו? לשם כך בואו נסתכל על עולם הדימויים המיסטי: במונחים גיאופוליטיים ההר היווה גבול טבעי והגנה מפני מה שמעבר אליו, בעיקר הגנה מפני פלישות שבחוץ. ההמונים חיו בדרך כלל במישור ובמורדות ההר, לגדות של הנהר הנובע ממנו, ומספק להם את כל צרכיהם: מים לשתייה, לרחיצה, לכביסה ולהשקיית השדות, דגים ואדמת סחף פוריה וכו'.

ההר והנהר סימלו את מקור השגשוג והעושר, לא רק מפני שהם סיפקו את מקור החיים – האוכל והמים. אלא בעיקר מפני שהם מלאים במחצבים. אל המחצבים מגיעים על ידי חריצת ההר וביקוע סלעי הנחל, על ידי מפגש של ברזל בסלע.

בספר איוב מתואר הרגע הזה “אבנים שחקו מים”, ובירמיה “וכפטיש יפוצץ סלע”. שני הפסוקים הללו מתארים לא רק את דליית אבני החן, אלא ובעיקר את הדרך המטאפורית שבה הידע חודר לתודעה. ההר הוא מקום גבוה שיש לעלות בו, והטיפוס מסמל רכישה בעמל של עוד ועוד ידע. הנהר הוא הנתיב להגיע לפסגת ההר ולעומק היבשת, והשיט כנגד הזרם הוא אותו העמל של התעלות.

העובדה שבמעלה ההר, שבעומק היבשת, נמצא הלא נודע ריתקה תמיד את האנושות. רבות מהתרבויות בנו לעצמם מיתוסים על אותם המקומות הרחוקים. הריחוק הזה סימן בעיני התרבויות את האנומליה, את הזרות. את מה שלא שייך לכאן, שהיא מצד אחד התרבות העילאית ומצד שני הפרא.

דהיינו: מעתה אמור, הרפתקן שיוצא לטרקים במעלה הנהר, אל מעמקי היבשת, אל האמזונס הפראי, אל יערות הגשם, אל הפירניות והאנקונדה, אל השבטים המבודדים – הוא המיסטיקן. הוא ה-פורטי ניינר, זה שבמסגרת הבהלה לזהב מגיע אל המערב, הולך אל קרואטן. ולכשמגיע, שותה משיקוי האייווסקה.

השאילה באורים ובתומים היתה לא פחות ולא יותר משאילה באוראקל היהודי. כפי שפיתיה השתכרה והכהן ניסה לפרש את המלמולים שלה בתור דברים שמגיעים ישירות מן האל, כך הכהן היה מפרש את המלמולים של מי ששואל באבני החן היקרות תחת השפעה של קוקטיל ירוק כלשהוא שמכיל את סממני הקטורת ושמן המשחה. דה.

לא מאמינים? יונתן בן עוזיאל בתרגומו לשמות כ"ח כ"ז-כ"ח, הפסוקים שמתארים את החושן, מספר שענני השמיים בכבודם ובעצמם הלכו לגן עדן, לנהר הפישון, והביאו את אבני החושן: "ענני השמים היו הולכים לנהר פישון ודולים משם את אבני השוהם ואבני המילואים שהיו צריכים כדי לשבץ אותם בחושן האפוד והיו מביאים אותם ומניחים אותם על פני המדבר". דהיינו, אבני החושן היוו שער תודעתי להגיע אל המקום הפנימי ביותר בתוך הגן, הלא הוא עץ הדעת ("העץ אשר בתוך הגן").

נהר פרת הוא עוד אחד מנהרות גן העדן, אך בניגוד לפישון שסובב את ארץ החוילה אשר שם הזהב, הבדולח ואבן השוהם ובניגוד לגיחון ולחדקל שכתוב במפורש איפה הם נמצאים – הפרת לא כתוב איפה נמצא. אנחנו כמובן יודעים איפה הוא נמצא, באשור ובבל. השאלה היא: אשור ובבל, בני מי הם?

בבראשית י' כתוב שאשור היה מקום מושבו של נמרוד. נינווה, בשנער. בבקעת שנער נבנה מגדל בבל, ולכן אשור הוא בן כוש. פרת כמו הגיחון, סובב את ארץ כוש. אולי הוא הנילוס הכחול או הלבן. לעומת זאת כתוב שבני שם עילם ואשור וארפכשד, הכשדים, הבבלים. כך שאשור הוא אשור המוכר לנו, מעירק. שם הפרת והחדקל. למה זה חשוב לנו?

גם אל כוש וגם אל מבואות הפרת, החלח החבור והגוזן, גלו בני ישראל. ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים. ישעיהו אומר: "כן ינהג מלך אשור את שבות מצרים ואת גלות כוש". כלומר, הן כוש והן אשור הם קצה הארץ, שם נמצאים נדחי ישראל. הפרת נמצא בקצה הארץ. אנו גם רואים שנהר הפרת הוא הגבול הצפוני של הארץ המובטחת.

כעת יש לנו שני דימויים פסיכדליים שמתלכדים לאחד: החוויה התודעתית הגבוהה היא ללכת ולחצוב אבני חן שהגיעו הישר מפסגת התודעה, מהצד השני. מעבר לסמבטיון. מעבר לאמזונס.

אסיים בכך שבתנ"ך נחלת אשר נחשבת לקצה הארץ, מהסיבה הפשוטה: בשופטים א' כתוב במפורש ששבט אשר לא הצליחו להוריש את הכנעני. ולכן הם התיישבו בפנים הארץ. בנחלת מנשה כמו דור (עתלית) ובנחלת אפרים, כמו לדוגמה העיר ברזית, שם ישבו צאצאי מלכיאל בן בריעה. כלומר, בספר יהושע מוזכרת הארץ המובטחת שכוללת את הגליל המערבי, נחלת אשר. אך בפועל הגליל המערבי לא היה בימי בית ראשון מיושב בישראלים אלא בכנענים.

גם קדש נפתלי, עיר המקלט הצפונית בתל-קדש של היום היתה נתונה חדשות לבקרים לתקיפות של הכנענים, הארמים ומאוחר יותר האשורים ותמיד הוכתה. כעיר ספר. ראוי לציין שהמונח "קדש" נחשב גם הוא כגבולות הארץ המובטחת והדבר מוזכר במסכת גיטין בשם הקוד "רקם וחגר". כלומר, לא ברור איפה זה נמצא, אלא רק שהשמות של הערים האלה הם גם קדש. זה יכול להיות קדש ברנע, זה יכול להיות קדש יששכר בתענך, זה יכול להיות קדש נפתלי. העיקר שזה הגבול.

והדבר המעניין הוא שבקדש הצפונית הזו, בין אם היא ביששכר ובין אם היא בנפתלי, נמצא יער. יער נבי יושע או יערות הכרמל. המקומות האלה שבקצה הארץ הם מקומות שבהם יש יערות. לא מפתיע שהמקובלים לאורך הדורות בחרו להתיישב דווקא בערים האלה – עכו וצפת. נקודות מוצא של טרקים אל ההרים והיערות, מקומות שהם יכולים להתבודד ולהתעמק, או לחלופין לעשות שם מסיבות אסיד, שהיין נשפך שם כמים, ואם לא יין אז נוזלים פסיכדליים אחרים. לא מפתיע לגלות שבימי הביניים היו אלה הנזירים שיצרו את הליקרים הראשונים. המקובלים לא היו שונים. האדמו"רים. בחסידות קוראים לזה: כוס יי"ש

לשאלתכם, אני חוזר למשפט הראשון בפוסט. היהדות פסיכדלית. וגם ביהדות הממסד מגנה שימוש באנתאוגנים. והמיסטיקנים (ובהם החסידים) לא. המקום היחיד שבו מותר פולחן פסיכדלי הוא בית המקדש, קודש הקודשים. כל מי שיעשה אותו במקום אחר, ייכרת מעמיו. בין אם משח על עצמו את שמן המשחה ובין אם הקטיר את קטורת הסמים (שמות ל' ל"ח).

האם האורים והתומים הם קיצור דרך אל הפסגה? לא בהכרח. האורים והתומים הם יותר מה שאני מכנה "שער תודעתי". כששאול שאל בה' ולא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים וגם בנביאים, בעצם שאול ניסה 3 דרכים כדי לקבל רמז:
1. בתודעת חלום, או חלום צלול
2. בתודעה פסיכדלית.
3. בתודעה פסיכדלית של מישהו אחר.

הבדל בין 2 ל-3 הוא שב-2 הכלי הוא אתה. הנכנס בשער הוא אתה. וב-3 זה מישהו אחר שמשרת אותך, או שאתה מנחה אותו. היתה גם דרך רביעית והיא כמובן מדיטציה, והגעה לתובנות באפקט אאורקה. אבל בשביל הדבר הזה צריך מומחיות מיוחדת, שרק משה היה מסוגל להגיע אליה. התגלות שלא באמצעות "שער" (כך לפי הרמב"ם). והאמת שזה לא מדויק שלאאורקה מסוגל להגיע רק משה. מה שמשה מסוגל לדעת הרמב"ם זה אאורקה בהזמנה. לאנשים רגילים אאורקה מגיע בהפתעה וללא ציפיה. אם אתה מצליח להביא את עצמך למצב של נורה נדלקת מעל לראש לפי דרישה, של א-הא ברגע שאתה צריך. אתה נמצא במקום שהיית רוצה להיות

במסכת הוריות י"ד עמוד א' מובאת אמרה בשם רבי יוחנן המתארת אדם חריף שכל ובעל יכולת פלפול גבוהה בתורה כ"עוקר הרים". ריש לקיש, החברותא של רבי יוחנן נחשב כעוקר הרים מומחה, הארדקור, ומתואר בסנהדרין כ"ד עמוד א' לא סתם כעוקר הרים אלא כ"עוקר הרים וטוחנן זה בזה".

המונח הזה בא להציג בדרך נוספת את ההרים המהווים מחסום גאוגרפי מפני מה שמעבר אליהם, ואת עוקרי ההרים כמומחים ברמה כזו שהם יכולים לסלק את המכשול הזה ולהמשיך במסעם הלאה. לעבור דרך ההר.
להקת השיימן היו עוקרי הרים מומחים ממקומם, "עם אספקה חלקה כמו מים מן המעיין, זורם כמו נהר אל האוקיינוס". קרא את המילים של השיר הזה!

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

מלחמת גוג ומגוג התודעתית

גוג מכונה "נשיא ראש משך ותובל", אבל יש לדייק. ראש הוא אחד מהצמחים הרעילים ביותר, החומר הפעיל בו נקרא קוניאין וגרם אחד ממנו מסוגל להרוג אדם. בראש, או בכתיב אחר "רוש" השתמשו כמשכך כאבים בשל התכונות המאלחשות שלו, והוא בדרך כלל בא עם תבלין הלענה, צמח שהכינו ממנו אבסינת.

המרירות של האבסינת הגיעה מן האניס, שהוא קרוב משפחה של הרוש, ובשל הבלבול ציוו להתרחק מן הלענה. למעשה, עד היום האבסינת חשוד כפסיכואקטיבי בגלל הבלבול שלו עם צמחים רעילים דומים. המעניין הוא שמן האניס מכינים תה קר מתוק שנקרא בערבית "שראב ערק סוס".

מהאניס מכינים גם ערק. הסוכרים בו הופכים לאלכוהול, ובצורה הלא מותססת שלהם הם נקראים שוש, והמילה הזאת תהיה לנו חשובה מפני שצבא מגוג מודגש ביחזקאל כצבא עז בעל מרכבות סוסים לרוב. גוג עצמו כאמור הוא נשיא ראש משך ותובל, כך שהוא גם רוש, גם משכך וגם תבלין. או בקיצור: פיוטה, אייווסקה.

מעניין לראות שגם נשיא היא מילה פסיכדלית. רוש נקרא כך מלשון ארס, כלומר, רעל. הרופאים בימה"ב השתמשו ברוש כנוגד רעלנות של סטריכנין. נסיוב הוא הנוגד של הארס. כת גנוסטית ידועה היתה הנאאסיים, או הנחשיים. אלא שהכת הזאת לא רק העריצה את הנחש, כי אם גם את פרק כ"ח בישעיהו, ממנו לקחו ללקסיקון שלהם ציטוטים כמו "קו לקו קו לקו צו לצו צו לצו".

העובדה שבפרק הזה יש פסוק שאומר "כי כהר פרצים יקום ה' כעמק בגבעון, ירגז לעשות מעשהו זר מעשהו ולעבד עבדתו נכריה עבדתו" אומרת דרשני.

פרץ הוא אבי שושלת דוד, שמזרעה יבוא המשיח. בהרים צמחו היערות ובעמקים צמחי המרפא. המילה עשייה חוזרת כאן בהטיה וגם מלאכה (המשיח "יעשה" שלום). העצבים, הרגזנות והתקיפות של המשיח כפי שכתוב בישעיהו י"א משתלבת כאן היטב עם אלמנט הזרות המשיחי ("מוזר הייתי לאחי", תהלים ס"ט). משיחיות אקטיבית מקושרת במקורות עם זרות, ושניהם עם מעשים אסורים כגון עבודה זרה, זנות ושכרות. הפרק מדבר על כך ש"כהן ונביא שגו בשיכר, נבלעו מן היין, תעו מן השכר".

כל הפלפול הזה בא לומר דבר אחד פשוט: המשיח הוא הטריפ הפסיכדלי, וההתנגדות הממסדית לבואו היא רק מפני שהוא משחרר את התודעה וגואל מהתודעה הכוזבת.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks