Culture Agent

התיאור המקראי של חורבן ערי הכיכר, "וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה׳ מן השמים", נתפס במשך דורות כאירוע מיתי או על-טבעי לחלוטין. אולם, בחינה של הגיאולוגיה החריגה במרחב שבין מעלה אדומים לים המלח, ובפרט של מה שנקרא ״תצורת חתרורים״, חושפת כי הטקסט המקראי משמר זיכרון מדויק להפליא של תופעות טבע נדירות שאכן התרחשו באזור.

תצורת חתרורים היא תופעה גאולוגית שנמצאת בשולי אזור ים המלח ובסביבתו, וכן ברמת מדבר יהודה, כלומר צפון הנגב, מה שנקרא בתנ״ך ״נגב ערד״. תצורת חתרורים היא תוצר של אירוע יוצא דופן, של אדמה עשירה בביטומן, חומר אורגני דליק שהיה כלוא בתוך סלעי הגיר והחרסית שנחשףלחמצן ויצר תגובת שרשרת. החשיפה לחמצן נעשתה בעקבות בקעים וסדקים באדמה, שנגרמו בצורה כלשהיא. סביר להניח מהדברנגרם מרעידת אדמה אבל יש אפילו הסוברים שהדבר נגרם מהתנגשות מטאוריט שחרץ את האדמה.

החמצן שחדר אל שכבת הביטומן הדליקה התלקח בתוך האדמה ויצא תהליך שנקרא ״התמרה תרמית״, שהבעירה את הסלע והפכה אותו למעשה לסיד. סיד הוא חומר פעיל מאוד שצמא למים, ברגע שהוא פוגש מים הוא ״מכבה״ את עצמו, וכך לאורך זמן רב הוא ספח אליו את מי שהגשמים שחלחלו לסלע וכך נוצרו סלעים חדשים וצבעוניים מאוד בגווני אדום, שחור, ירוק וצהוב. דיוסקורידס תיאר את הצבע הזה כצבע הארגמן, וציין את הניחוח החזק שלו, ״האספלט היהודאי שונה מהשאר בכך שיש לו ברק בצבע ארגמן וניחוח חזק והוא כבד, הוא יפה״.

הבקע של ים המלח עשיר מאוד בסלעים המכילים סולפטים, בעיקר סלעי גבס. הביטומן בעיר והמשמעות היא שהוא ״צמא״ לחמצן, ונוטה לייצר תגובה שנקראת ״חמצון חיזור״. כך בעצם לאורך השני נוצרה תגובה כימית שיצרה במעמקי האדמה סלע גיר מצד אחד, ומימן גופרתי מצד שני. במקומות שבהם המים הצליחו ״לטפס״ למעלה באמצעות לחץ שחודר את הסדקים באדמה נוצרים מעיינות חמים, בעלי ריח אופייני.

במעמקי האדמה, בתנאים של חוסר חמצן, נוצרת סביבה המעודדת תגובה בין הסלע רווי הביטומן לבין תרכובות הגופרית הזמינות בסלעים שמסביב, והתוצאה היא ביטומן עתיר גופרית (עד 10%), שהוא סוג משובח ביותר של אספלט,כבד יותר, צמיג יותר ובעל תכונות אנטי-בקטריאליות ושימור מעולות. הדבר אפשר איטום טוב יותר, אבל בעיקר הפך לחומר חיטוי. העובדה היא שתהליך החניטה הוא יותר חיטוי של הגופה ואיטום שלה שמונע מצד אחד מרימות לאכל את הגופה ומצד שני לחיידקים לפתח רקבון המושך רימות,הפך את הביטומן לחומר גלם עיקרי בתהליך החניטה. ומצד שני, הביטומן היה מוצר מבוקש בסדרה של נסיובים קדומים שסייעו במניעת זיהומים לאחר נשיכות, הכשות ושאר מרעין בישין, מאותן הסיבות, הוא גם חבישה וגם חומר שמשמיד חיידקים.

ביטומן קרוי בעברית המקראית ״חמר״, המשמעות המילולית שלו הוא ״חומר שצבעו כיין״. שמות אחרים הם גופר, מלשון גופרית, או זפת (שמות ב׳,ישעיהו ל״ד). כולן מילים נרדפות שבאות לסמן את הרכב האדמה, ואת הצבע הארגמני שלה, או יותר נכון האדום. לפיכך, המקומות הללו נקראו מימים ימימה על שם אדמתם, ״אדום״.

נכון, אנו נוטים לראות את ממלכת אדום כדרומית יותר ונמצאת בערבה, אבל העובדה היא שאין עדויות לקיום ישות בשם אדום לפני סוף ימי בית ראשון. העדויות שיש, מכתבי ערד וחורבת עוזה, הן של מאבק בין יהודאים לבין שבטים אדומיים באיזור הגאוגרפי של בקעת ערד, הידועה כיום בשם ״בקעת חתרורים״. הווה אומר, השבטים שחיו באיזור שבו הסלעים אדומים נקראו ״אדום״, בין אם מדובר בסלעים או בהרים שבנגב, ובין אם מדובר במורדות מדבר יהודה. ולמאי נפקא מינא?

מפאת קוצר היריעה אכתוב כאן בקצרה מה אני מתכוון לכתוב הלאה: האיזור הגאוגרפי הזה של הירידה מירושלים אל הירדן דרך מעלה אדומים, תופס מקום במיתוס המשיחי בשלושה סיפורים הקשורים האחד לבריחה, השני למלחמה והשלישי לשילוב ביניהם. מה שמשלב בריחה ומלחמה ומפורט גם בפרק י"ג בבראשית הוא מלחמת ארבעת המלכים בחמישה, והעובדה שהיא התקיימה באותו האיזור, מי שתקף הוא מישהו משנער/אשור, המקומיים ברחו, חלק טבעו בבורות והחלק האחר נמלט אל ההר (מסתתר במערות), ומי שקלט אותו היו יושבי ההר. הסיפור האחד הוא בריחותיו של דוד, הן משאול והן מאבשלום. הסיפור השני הוא מסע הכיבוש של סנחריב עד לשערי ירושלים, המשתקף גם לדעתי בשירת בלעם בספר במדבר, המדבר על כיבוש אשורי ועל המלטות של הקיני. שניהם התרחשו במסלול זה (ונקודה מסויימת ב"נוב"), וכנראה שיש ביניהם גם חפיפה כלשהיא שמגלה לנו פרטים שלא ידענו.

אבל בפרטים הללו אעסוק בקטנה. מה שארצה להתרכז בו הוא שמבחינת הנראטיב יש כאן סיפורים חופפים, ומה שאנסה להוכיח הוא א. שהמסלולים באמת חופפים, ב. שהמסלולים האלה הם דרך "הלוך", ושהדרך "חזור" כלומר אותו המסלול ברוורס מנקודת הסיום לנקודת ההתחלה, הר הבית, הוא המסלול הצפוי של המשיח (שבא כזכור מ"אדום" והמסלול שלו עובר "מצפון", כלומר מצפון מזרח לירושלים). ו-ג. המסלול הזה כבר התקיים פעם אחת עם ישו, למרות שהיהודים לא קיבלו את ישו, אבל גם במסורתם זה מה שצפוי להיות, וזה מראה לנו שהיתה קיימת כנראה מסורת יהודית קדם נוצרית שמדברת על אותו האיזור והתוואי של המסלול קשור למעבר בקניונים צרים (במידה זו או אחרת), שאז ד. הקניונים צרים לעת עתה אבל לעתיד לבוא הם צפויים להתרחב, הן באופן פיזי והן באופן סמלי, כמו בריקוד שורות שבו השורות מתרחבות כדי לפנות מקום ל"מלך" שעובר ביניהן.

השארו עימי 🙂