מקבץ עצום של שלדים אנושיים (לפחות 78 פרטים) מהתקופה הניאוליתית לפני 7000 שנה, נמצאו בסלובקיה. השלדים נקברו יחד בתעלות הגנה עתיקות, כאשר כמעט כולם (למעט ילד אחד) נותרו ללא גולגולת. והדבר מעלה את השאלה: מהי סיבת המוות והיעדר הראשים של אותם אנשים?
עם הגילוי הראשוני של האתר, הועלו השערות רבות באשר לסיבת המוות: האם מדובר בעדות לטבח אכזרי של אוכלוסייה מקומית בתקופה של משבר חברתי? האם אלו קורבנות אדם או תוצאה של מגפה קטלנית?
מחקר חדש שפורסם החודש בכתב העת של The Prehistoric Society, מפרק את תזת "הטבח האלים" וטוען שמדובר בפרקטיקה פולחנית ומניפולציה מכוונת של הגופות לאחר המוות. הראשים הוסרו מהגופות באופן קפדני ומיומן זמן קצר לאחר המוות, או בשלבי הריקבון הראשוניים. הסרת הגולגולות וקבורת השלדים בצורה זו שימשו כחלק מפולחן אבות קהילתי או טקסי מעבר מורכבים. החוקרים מעריכים כי הגולגולות עצמן נשמרו או נקבו במקום אחר בעל חשיבות סמבולית, בעוד השלדים הונחו בתעלות ליד שער הכניסה כדי לשמש כ״מגנים״ רוחניים או לסימון הגבולות של היישוב החקלאי בתקופה של שינויים חברתיים.
יש לנו עדויות מרחבי העולם על תרבויות עתיקות או ילידיות שהפרידו ראשים משלדים. אנו מכירים את עניין הגולגלות המכויירות מהתרבות הנאטופית, במקרה הזה מדובר בפולחן אבות. היו מפרידים בין חלקי הגופה כדי לקבור חלקים ממנה מחדש במקומות אסטרטגיים, או כדי להשתמש בחלקים הללו כ״מזכרת״ או ככלי נקרומנטי, דהיינו, להפוך את המת לנוכח בטקסים המאפשרים מפגש איתו, או מפגש עם מתים באופן כללי.
ישנן גם תרבויות שבהן הפרידו את הראש מהגופה כדי להציג אותה לראווה, לא מתוך כבוד. בשני המקרים זה מתוך התפיסה שבגוף המת קיימת אנרגיה הקושרת את המת ל״כח חיוני״ מסוים, שנקרא באנתרופולוגיה ״מאנה״, על שם איך שכינו אותו בתרבויות אוקיאניות שונות. במקרה של פולחן אבות, המאנה הזו נועדה לשמר את הכח של האבות, ובמקרה של הנצחה המאנה הזו נועדה להוות השפלה סמלית, המנציחה את עליונות המנצח על פני המנוצח. עליונות שכזו מנכסת את המאנה של המנוצח, והופכת אותה לרכושו של המנצח.
העניין הזה של ניכוס המאנה עבר תמורה בעת העתיקה למנהג של ״גניבת האלים״ שהיה לדוגמה באשור העתיקה, אז האלים הוצבו במקדש באשור ונלקחו בשבי ביחד עם הכהנים שלהם לצורך ״חינוך מחדש״, שהוא למעשה אינדוקטרינציה דתית-פוליטית. מהתנ״ך אנו מכירים את זה כשהפלישתים שבו את ארון הברית והעמידו אותו לפני פסל דגון. ממצבת מישע ניתן להבין שגם מואב עשו דבר כזה לאנשי עטרות כששבו להם את ״אראל דודה״ והעמידו אותו בפני כמוש. מאחר שישעיהו מכנה בנבואת הזעם שלו את בית המקדש בירושלים ״אריאל״ (״קרית חנה דוד״), ניתן להבין שארון הברית היה מין חפץ פולחני שמגולף בצורה של ראש אריה, כאשר אריה הוא ה״טוטם״ של הגיבור הייצוגי של צבא האל. הדבר אמנם מורה על כך שכשיצאו בימי קדם למלחמה, מי שנלחם היה בעצם אלוהי העם המסוים כשהמנהיג הוא שליחו, המלך-מצביא. עם זאת, הדבר עשוי לרמוז על כך שאותו המלך הוא התגלמות (אינקרנציה) של גיבור קדום יותר שעבר האלהה והפך לאותו האל, ושבעצם אותו חפץ פולחני איתו היו יוצאים למלחמה ובזמני שלום הוצב במקדש של אותו האל, היה לא יותר מהגולגולת שלו, או ייצוג חלופי שלה לאחר שהושחתה/התכלתה/אבדה.
ומאין? גולגולת מכויירת היא סוג של חניטה, שימור לאורך זמן של חומר אורגני בר-כליה. אנו מכירים את נוהג החניטה עוד מראשית ההיסטוריה, והוא פועל יוצא ישיר של פולחן מתים, ושל המניפולציה פוסט מורטם שאנו עוסקים בה כעת. בתרבות צ'ינצ'ורו שבדרום אמריקה היו מנתקים את הראש, מנקים אותו, מחזקים את שלד הגוף במקלות, ולאחר מכן מחברים את הראש מחדש או שומרים אותו בנפרד. סוג של חניטה מלאכותית שקדמה לזו המצרית המפורסמת בלפחות 2000 שנה. הדבר הזה עשוי להיות זהה למה שכביכול קרה ב״אריאל״, האריה של אותו הגיבור שעבר האלהה. שהרי לא אחת, גיבורים זוהו כמי שמכניעים אריה. אפילו דוד המלך זוהה כמי שניצח את האריה והדב. האריה נחשב כסמל פריון, וכח גברי. הלביאה נחשבה מצידה כסמל של האלוהות הנשית המגוננת. הוא וגם היא, האריה והלביאה, נחשבו גם כדמויות-סף (ולפיכך קשורות לחיים לאחר המוות) מפני שבהיסטוריה הרחוקה התגלמו במין אריה המערות
Culture Agent 
כתיבת תגובה