הסלסה האלקטרונית

פולמוסים רבים נשמעו לאורך ההיסטוריה בשאלה מי המציא לפני מי את מה. בסוף המאה ה-17 כתבו במקביל ומבלי לדעת על קיומו זה של משנהו את החשבון הדיפרנציאלי. האחד היה הפיזיקאי האנגלי אייזק ניוטון, השני היה הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ. ההיסטוריה הכריעה והעניקה קדימות לעבודתו של ניוטון וחשבון זה רשום על שמו, בזמן שכתבים רבים מעידים על קדימותו של לייבניץ בגילוי/המצאת החשבון המהפכני שישנה את כל עולם המדע.

וכסיפורו של החשבון הדיפרנציאלי גם סיפורו של הטכנו.

ההיסטוריה קראה לז'אנר הטכנו על שם פועלם של חואן אטקינס, דריק מיי וקווין סונדרסון מדטרויט, בזמן שאולי שוב גרמני עשה זאת עוד קודם לכן. הגרמני הזה נקרא אנדרס טומאלה, ובשם הבמה שלו Talla 2XLC. בשנות התיכון שלו הוא התפרנס מלתקלט מוסיקה אלקטרונית שהושפעה מקראפטוורק. הופעה שלהם, על פי הצהרתו, הציתה אצלו את הרגש האלקטרוני. מאוחר יותר, הוא נקלט כמוכר בחנות תקליטים בפרנקפורט, ושם היתה הפעם הראשונה שהוא השתמש במושג "טכנו", כשם כולל לאגף בחנות שמרכז את המוסיקה הזו – דיסקו, אלקטרו, סינתפופ, גל-חדש ומוסיקה תעשייתית.

ב-1984 הוא הקים אירוע בשם Technoclub – ליין שהלך והתפתח למוסד, כיום בן 30 שנה ועדיין רץ, אבל אז צנוע, בתחילה במועדון ה- Dorian Gray בנמל התעופה של פרנקפורט, עם מקום ל-350 איש, ובמשך השנים עם הצלחתו בחללים גדולים יותר של 600, 900 (במועדון ה- Omen) ובסופו של דבר 2000 – בדוריאן גריי המחודש. זה היה הרגע שבו המועדון הזה הפך ללב ליבה של סצנה חדשה, סצנת המועדונים של פרנקפורט, סצנת הטכנו.

אלא שהגאונים מחברת התקליטים ZYX, לא חשבו אז על השם "טכנו". הם חשבו יותר על לשווק את פרנקפורט כמוסד מוסיקלי, בדיוק כפי שחשבו כמה שנים קודם לכן לשווק עוד סגנון כצליל גיאוגרפי – האיטלו דיסקו. ב-1987, לאחר הצלחת המצעדים (מקום 3 במצעד הגרמני, 10 שבועות בסך הכל בעשרת הגדולים) של OFF, הלהקה של שני הרזידנטים במועדון הדוריאן גריי, מיכאל מונצינג ולוקה אנצילוטי, הוציאה חברת התקליטים אוסף בשם "The New Sound Of Frankfurt" שתת-כותרתו "הדור הבא של הסינתפופ, התחלתו של עידן חדש במוסיקה".

כאן ראוי לציין שאוסף פרזנטציה דומה יצא רק שנה מאוחר יותר, ב-1988, בבריטניה, והפיץ את בשורת הטכנו – משמע, המשווקים החליטו למתג את המוסיקה הזו הרבה אחרי שבפרנקפורט התחילו לעשות את זה ולא ידעו איך.

ב-1988 הוציאה וירג'ין בבריטניה (תחת הלייבל 10 Records) אוסף בשם "Techno! The New Dance Sound Of Detroit" שכלל קטעים משלושת הלייבלים של "שלושת הגדולים" של הטכנו מדטרויט – KMS של קווין סונדרסון, Transmat של דריק מיי ו- Metroplex של חואן אטקינס. לאטקינס זכות הראשונים. שני האחרים, שגדלו ביחד איתו בשכונה, החלו את דרכם אצלו בלייבל שפתח לאחר הצלחת ההרכב שלו Cybotron. ב-1984 הוא הוציא קטע בשם Techno City, שכביכול טבע את המושג כשם המתאר צליל אלקטרו-פאנקי עם המון ווקודרים והיי-האטס. אטקינס ציין גם הוא את קראפטוורק כהשפעה, כמו גם את ילו מג'יק אורקסטרה, בעיקר בקטעים כגון Technopolis.

אוסף ה"טכנו", היה התשובה הדטרויטית לצליל ההאוס משיקגו, צליל אחר שקיבל פרזנטציה מחברת תקליטים גדולה שנה לפני כן על ידי יוניברסל (תחת הלייבל London), האוסף "The House Sound Of Chicago" מ-1986. ובגלל שלא רצו לקרוא לז'אנר החדש באותו השם של המוסיקה משיקגו, הרי שהיה צריך שם אחר. זהו כנראה מקור השם טכנו לז'אנר – שכאמור החל את דרכו במקביל בשוק אחר, גרמני.

הרומן של ZYX עם הסאונד של פרנקפורט ועם המוסיקה של Talla 2XLC בפרט, המשיך אחר כך למשך שנים. ZYX הפיצו את הלהיטים של Moskwa TV ושל Axodry, שתי הלהקות של Talla 2XLC שהיו חתומות בחברת התקליטים Westside. בעיקר הקטעים של Moskwa TV הפכו ללהיטים בינלאומיים. מאוחר יותר הקימו חברת בת שלמה שעסקה ב-EBM בשם "Techno Drome International" (שישבה באלבטל, הסן) והפיצה אוסף בשם "Welcome To The Technodrome" שרובו ככולו הפקות של Talla 2XLC.

ZYX הפיצה מאוחר יותר את החומרים של Music Research, מטריית הלייבלים של Talla 2XLC – ובמסגרת זו הפיצה גם מגהמיקסים של Technoclub, שהמפורסמים שבהם הם שני החלקים של Techno-Club – The Ultimate Techno Mix – החברות הללו ישבו בבאד-הומבורג, עוד פרבר של פרנקפורט.

לסיום, וללא כל קשר, ZYX גם הוציאו את אוסף הקונספט של ריינר שטראובל מלהקת CCCP שמצידה נחשבת גם חלוצת הסאונד של פרנקפורט, "MacGyver – Er Kämpft Mit Allen Tricks", אוסף שריכז עיבודים לפסקול מקגיוור וכמה קטעים נוספים מהקטלוג של חברת התקליטים "Clockwork Records".

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

Ongaku

לפני כחודשיים הלך לעולמו Heiko MSO, שהינו דמות מפתח בסצנת הטכנו של פרנקפורט, כיוצר, כאיש תעשיה וכתקליטן. הדבר הנחשב ביותר ש-MSO עשה הוא להקים את מועדון הטכנו "רוברט ג'ונסון" באופנבך, את חנות התקליטים Delirium ואת שלישיית הלייבלים Playhouse, Klang elektronik ו- Ongaku, שנחשבים לזרוע ההוצאה לאור של חנות התקליטים הזו.

כדי לקבל מעט פרופורציות, חנות התקליטים הזו, והמוסיקה שנמכרה בה, התפתחה בסוף שנות התשעים לז'אנר בפני עצמו, המיקרו-האוס / מינימל. יותר מכך, גם חנות התקליטים והלייבל בעקבותיה Kompakt בקלן, שנחשבים למייסדים של הז'אנר, נוסדו כסניף של "דלריום". הסצנה שהתפתחה סביב חנות התקליטים וחברות התקליטים מוכרת היום בעולם המועדונים, וגם בארץ, בעיקר בזכות שמות כמו רומן פלוגל, דיקסון, ריקרדו וילאלובוס, לוצ'יאנו (למעשה, כל "הסצנה הצ'ילאנית") וכו', כולם אמנים שהחלו את דרכם אצל MSO. אגב, מבחינה היסטורית החלו בלייבל אחר בפרנקפורט Mille Plateux / Force Inc, ומאוחר יותר עברו ביחד עם הלייבל Perlon כולו לברלין.

ביחד עם MSO תקלט ועבד גם ATA, שהקים את רוברט ג'ונסון בסוף שנות התשעים – בתחילת שנות התשעים הם היו הרזידנטים של מועדון ה-XS של מארק ספון בפרנקפורט, ומאוחר יותר הם היו הרזידנטים של מועדון נוסף בפרנקפורט, Plastic. הם הריצו ליינים שהיו האלטרנטיבה האנדראגראונדית לליינים הממוסדים יותר שבדוריאן גריי. ב-1992, הוציאו השניים ביחד עם אטום הארט (לבדו, לינק גדול למינימל טכנו ולסצנה הצ'ילאנית דלעיל) את הקטע Mihon תחת השם Ongaku בלייבל Cyclotron, בו עבד באותה התקופה MSO. לאור הצלחת הקטע, הוא החליט להקים מאוחר יותר לייבל שלם, שהניב את השלושה דלעיל. הקטע הזה נחשב לאחד מהמייסדים של ז'אנר הטראנס, והופיע בזמנו גם באוסף שהגדיר את הז'אנר – Logic Trance. ראוי לציין שגם את דלריום הוא הקים לאור נסיון עבר, לפני שפרש למען הקמת החנות שגיבתה את הלייבל שלו, עבד בחנות תקליטים אחרת שהפכה להיות לייבל מפורסם בפרנקפורט של תחילת שנות התשעים, BOY Records, שעמדה מאחורי סדרת האוספים "Welcome To Technology" שקידמה את הסאונד של פרנקפורט.

MSO ערך סט בן חמישה חלקים בשם "The Myth of Dorian Gray" במרץ החולף, שניתן להאזנה באתר שלו כאן. המהדרין יכולים גם להאזין לסט שערכה הלנה האוף כאן.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

להתראות ב-2017

למארק טראונר, אבי ההארדקור טכנו והגאבר, היה קטע עם שנת 2017. למיטב הבנתי קטע מד"בי-משיחי, כלומר בשנת 2017 אמור להיות קץ העולם (כפי שאנו מכירים אותו) וחייזרים אמורים להשתלט על כדור הארץ, במה שתהיה "הביאה השניה". לא משנה מה היה הקטע שלו. הוא הוציא בלייבל שלו "פלאנט קור" (PCP) כמה וכמה קטעים ואוספים עם השם הזה. אחד מהם נחשב לסינגל שייסד את הז'אנר, "Reflection of 2017" ב-1990.

מאוחר יותר, ב-1992 הוציאה חברת התקליטים "Dance Pool", השלוחה של סוני בפרנקפורט (ומי שנחשבת למפיצה של רוח ה-"Sound Of Frankfurt" במיינסטרים), אוסף בשם "See Ya In 2017" שכלל כולו קטעים שטראונר הפיק ברוח זו, כולל אחד מהם תחת אותו שם במה ראשי שלו "Mescalinum United" שנקרא בפשטות "second coming" ועוד קטע בשם "Alien Christ".

ושלוש הערות בקשר לזה:
א. ה-A סייד של "Reflections of 2017" שנקרא "We Have Arrived" קיבל רמיקס מפורסם מאפקס טווין שהופיע באוסף הקלאסיקות שלו ב- R&S. ואגב R&S הקטעים של טראונר הם כנראה המקור של ה- Hoover sound שהלייבל הזה ובעיקר ג'ואי בלטראם אחר כך עשו מהם קריירה ב- Mentasm וב- Dominator.
ב. שם הבמה העכשווי של טראונר, Resident E, מתכתב עם Planet E של קארל קרייג, שבעצמו מתכתב עם Planet Core או עם שם במה נוסף של טראונר "Planet Phuture" שבעצמו מתכתב עם אחת מאגדות האסיד. כן וכמובן גם ל"אויב שבפנים" אבל זה רק ריפ-אוף. הפלנטה היא כמובן מקורם של אותם החייזרים.
ג. הלהיט הכי גדול של מארק טראונר, תחת השם Marc Acardipane, הפך ב-2004 לקטע של סקוטר "Maria", והגיע לראשי המצעדים בגרמניה ואוסטריה. כך הוא הפך להמנון כדורגל, בעיקר של מנשנגלאדבך.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks