כל הקסם

הטיעון העיקרי של מחברי ספר חדש שיוצא כעת על ההיסטוריה של הקסם הוא שהקסם לא נועד להיות משהו מפחיד, לקוסם אין יכולות שטניות. יש לו אמנם הרבה סודות, אבל לא בגלל שהמידע הזה הוא אוקולטיסטי, אלא כי הוא סודות מקצועיים. אין כזה דבר תורת הנסתר, יש כזה דבר אחיזת עיניים וקוסם טוב הוא קוסם שמצליח לגרום לקהל שלו להבין שעיניו נאחזו. קוסמים נרדפו במהלך ההיסטוריה לא בשל כפירתם ומכירת נשמותיהם לסטרא אחרא, כפי שהורגלנו לשמוע. קוסמים נרדפו מפני שחששו מיכולות ההונאה והרמאות שלהם.

יש בדרך כלל מתאם בין קוסמים קדמוניים לבין מדענים ואנשי טכנולוגיה, מפני שבסופו של דבר, הקוסם ניצל את "הידע הנסתר" שלו בתור יתרון על פניו הקהל, ביודעו שהידע הזה עוד רגע ויתגלה. מה שאפשרי עכשיו, היה אפשרי תמיד, אלא שעדיין לא נודע. המסתורין שאפף את הקוסמות היה רק מפני שהקוסמים ידעו שאם הסוד שלהם ייחשף, הם ייאבדו את פרנסתם והשפעתם.

בשולי הדברים:
בספר עיון נוסף שקראתי, "בעל השם והרופא", הובאה דעה דומה. מצוטטת שם דעה ניאופלטוניסטית שטוענת שכל הכוחות שנראים כביכול על-טבעיים אינם אלא כוחות טבעיים שאלה שמבצעים אותם עושים את זה רק כי יש להם ידיעות נרחבות שנסתרות מהאדם הממוצע, ושכל הכשפים נעשים על פי חוקי הטבע מפני שרק האל יכול לכופף את החוקים הללו. כלומר, הידע הטכנולוגי היה קיים מאז ומעולם, וכל המאגיקונים היו בסך הכל אלכימאים ברי מזל, ומדענים מטורפים.

בלי קשר, לדעתי ההיסטריה ההמונית מפני מכשפים "שכרתו ברית עם השטן" והעלאה על המוקד של עשרות אלפים, היתה מסיבות פוליטיות בלבד. זו היתה דמגוגיה. בדיוק כמו שכיום יש היסטריה המונית מהמילה "סייבר" והאשמה של כל מיני רודפים פוליטיים ביכולות האקינג דמוניות. אני מאמין שמה שקורה היום, מתוך בורות, בתחום אבטחת המידע הוא לא יותר מציד מכשפות טכנולוגי, בעיקר בתחום הפרטיות. היכולות שמייחסים לענקיות שמפרות את פרטיותנו – בסופו של דבר נועדו להצר את צעדיהן ולחסום את השפעתן ופרנסתן. לא יותר מזה. כך, שאני בהחלט מסכים עם התזה העיקרית של הספר.

ובעניין דמיון זה בין הטכנולוגיה ואבטחת המידע לבין מאגיה, אני יכול להקביל גם את השדים לוירוסים, את המכשפים להאקרים ואת הקמעות לסקריפטים – קללות וברכות להגנה מפני פריצה, פריצה לדבר הזה שנקרא פרטיות, שאינה אלא אשליה. הממסד מנסה לגרום לנו להיות קנאים לפרטיותנו בעוד שהוא חפץ לפלוש אליה כמה שיותר, כביכול לצורך הגנה עלינו. הממסד הטיף לנו להתפתח רוחנית אבל כל מי שהתפתח רוחנית, נבלם על ידיו, כי מחשבה עצמאית היא אשליה, כשכל מה שהממסד (הדתי) רוצה זה להשתלט על מחשבותינו, כביכול בשם ההגנה על נפשותינו.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

ההיסטוריה של הרוצחים הסדרתיים

אנשי זאב, ערפדים, מכשפות, זומבים, בתים מקוללים וכו' הם לא יותר מדימויים היסטורים ופרה היסטוריים של רוצחים סדרתיים. כך האנשים הסבירו לעצמם העלמויות מסתוריות ודיבוקים שלכאורה השתלטו על אנשים. "בני קין" הוא ספרו השלישי של פיטר ורונסקי ומהווה המשך ישיר לקודמיו שעסקו בהיסטוריה והפתולוגיה של הרוצחים הסדרתיים. אלא בעוד שהראשון (שיצא ב2004) עסק רק בהיסטוריה אחורה עד לתקופה הרומית, והשני (2007) עסק רק ברוצחות נשים, הפעם הוא מתחקה עד לאדם הקדמון ומתמקד בעיקר ברוצחים שמקבלים ריגוש מהרצח – אנסים, סדיסטים, נקרופילים, קניבלים ועוד. הידעתם שלפני שטבעו את המושג הזה ב1981 רוצחים סדרתיים היו פשוט "מפלצות"?

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

מונטי פייתון

עיסמת אל מולוק, נכדתו של מלך פרס נאסר אלדין שאה, יחד עם כמה מבנות משפחתה, סביבות 1900. מתוך ארכיון דו לשוני של אוניברסיטת הרווארד בשם "עולמות הנשים בקג'ר איראן", המכיל ספרות, כתבים אישיים, תצלומים, יצירות אמנות ועוד מתקופת הפתיחות האיראנית למודרנה בין השנים 1796 ל-1925

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

התעוררתי

שיר חדש למוזיקאי האאוטסיידר "לוני הולי" בדרך לתקליט שיצא בלייבל Jagjaguwar.

לוני הולי נולד ב-10 לפברואר בבירמינגהאם, אלבמה. מגיל 5, הולי עבד בעבודות שונות: איסוף זבל בקולנוע דרייב אין, שטיפת כלים ובתור טבח. הוא גר בחנות אלכוהול, בירידים, ובמספר בתי יתומים. חייו המוקדמים היו כאוטיים והולי מעולם לא חווה את הכיף שבחוויות הילדות.

מאז 1979, הולי הקדיש את חייו לאימפרוביזציה. האמנות והמוזיקה שלו נודלו מתוך מאבק, מצוקה, אך אבל יותר מכל מתוך זעם, סקרנות, וצורך ביולוגי, שמתוכם מתבטאים רישום, איור, פיסול, צילום, פרפורמנס, וסאונד. הפסלים של הולי נבנים מתוך חומרים שמקורם בתרבות הפיסול האפריקאית הישנה ביותר. אובייקטים שכבר חדורים במטאפורה התרבותית ואמנותית, משולבים לתור נרטיב פיסולי שמאזכר מקומות\אנשים ואירועים.

הולי לא התחיל לבצע מוזיקה בסטודיו, התהליך הקריאייטיבי שלו לא מזכיר אף מוזיקאי טיפוסי. המוזיקה שלו והמילים כולם מאולתרים על המקום, משתנים ומתפתחים בכל אירוע, קונצרט או הקלטה שהוא מבצע. בסביבת האמנות המקורית של הולי, הוא בונה ומפרק את העבודה הויזואלית שלו, יוצק תכלית מחדש לאלמנטים בכל פעם. זה לא פעם מוביל להעברה של נרטיבים אינדווידואליים לעבודה החדשה שלו ובכך יוצר דימוי שמצטבר והוא בעל עומק ומשמעות מעבר למשמעות המקורית. השכבות של הסאונד במוזיקה של הולי כמו כן הן תוצאה בת עשורים שלמים של אקספירימנטים מתפתחים.

בתחילת שנות ה-200, המוזיקה של הולי תפסה את תשומת הלב של מאט ארנט, בנו של אספן האמנות ביל ארנט, שאסף פרטי אמנות של הולי מאז שנות ה-80. ב-2010, ארגן מאט מיצג מאולתר של הולי בביתו בשביל לאנס לדבטר, מייסד הלייבל "Dust To Digital". לדבטר הורשם עמוקות מנגינתו ומשירתו של הולי, הוא התעקש להכניס את הולי לאולפן כדי להקליט כמה שיותר מוקדם. התוצאה הייתה האלבום " Just Before Music", אשר הציגה לראשונה הקלטה של העבודות שלו.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

טעם מצוות פרו ורבו

מצוות פרו ורבו, האורתודוכסיה מפרשת אותה כאילו מצווה להביא ילדים לעולם. הם לא מבינים את המשמעות האמיתית של הברכה הזאת. שימו לב, זו ברכה, לא מצווה. שנאמר "ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ". בדגת הים – זה המן. בעוף השמים – זה השליו. בשני המקרים מדובר במה שנקרא במיתולוגיה היוונית "אמברוזיה", כלומר מזון האלים, המזון שאם אוכלים אותו מגיעים להארה. ובכל חיה הרומשת על הארץ, זה הנחש. הנחש שמסמל באופן מסורתי את הידיעה העליונה. לאמור: הברכה של אלוהים לבני האדם לא היתה "תתרבו", אלא הלוואי שתגיעו להארה ותזכו למה שהגדיר הרמב"ם מדרגת הנבואה. למה הפרשנות הזאת אינה פרשנות פופולרית? כי חז"ל טשטשו כל יסוד מיסטי ביהדות, מפני שהדבר הזה מותיר להמונים פתח "לרדת למרכבה" (וזו הסיבה שהברכה היא בלשון "ורדו").

אחזור על המיתוס הגנוסטי בקווים כלליים: אלוהים ברא את העולם על ידי הפרדה. ביום הראשון הוא הפריד בין האור לחושך, ביום השני הפריד בין השמיים לארץ, ביום השלישי בין הים ליבשה וכן הלאה והלאה. ביום השישי הוא סיים את הבריאה. את האדם ברא ברגע האחרון לפני שבת, כלומר האדם הוא נזר הבריאה, נזר מלשון כתר כמו "נזר הקודש" של הכהן הגדול. כמו שקוראים לזה היום "הדובדבן שבקצפת". ומיד לאחר שברא את האדם מה עשה אלוהים? אחורה פנה, הוא בירך את האדם שמכל הריבוי הזה שברא בעולם, שהאדם ישכיל להאציל עצמו מעלה ולהאחיד את הבריאה. האחדה משמע להתחבר אל ה"אוניו מיסטיקה", או אל "הלוגוס".

זהו. זה כל העניין. אלוהים ברא מכונה ואז לחץ על כפתור ההפעלה ונתן למכונה לרוץ לבד אל עבר נקודת הסיום. נקודת הסיום היא הגאולה. הגאולה היא ברגע שהגל הגדיר שרוח העולם תכיר את עצמה. את מה שהגדירו אחרים (מאפלטון ועד הוסרל) כ"נואוס", "השכל העליון".

הערה קטנה בקשר לזיהוי המן כדגים. המדרש של "וידגו לרוב בקרב הארץ", בדרך כלל משויך עם פריה ורביה של דגים. אבל כפי שנאמר, האורתודוכסיה מדברת על פריון גופני. המשמעות האמיתית היא ש"כל האוכל ד"ג בד"ג ניצל מד"ג" (או כפי שנאמר במסכת שבת: "במה מענגו? בתבשיל של דגים גדולים"), יענו כל האוכל דגים בשבת, שהיא "מעין עולם הבא" ניצל מדין גיהנום, שהוא ניגודו של גן עדן, שאף הוא מעין עולם הבא. העולם הבא הוא הרגע שבו הארץ תמלא דעה את ה' "כמים לים מכסים", והרי מים לים מכסים הם הדגים, כפי שנאמר במסכת ברכות "מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם". ובקיצור: תאכלו גפילטע פיש.

ד"א הסברה שלי לכך שהאורתודוכסיה מחשיבה את פרו ורבו כמצווה לקיים יחסי מין במקום לחוויית הארה, היא שמדובר בהמרה של התשוקה מתשוקה לידע לתשוקה למין, ההקבלה הזאת בין ידע למין חוזרת בתנ"ך המון פעמים, "וידע האדם את אשתו", "והמלך לא ידעה" וכו'. גם שכיבה הומרה מתשוקה לידע לתשוקה למין. ולראיה "לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך". בסדום, אנשי סדום ניגשו לשבור את הדלת משום שהמלאכים "טרם שכבו", סדום היתה נסיון של ההמונים לפרוץ את הגדרות. וכאן פותחים תיבת פנדורה חדשה: ה' בירך אמנם את האנושות שתשאף אליו, אבל יש לה' תסביך פרנקנשטיין והוא מפחד מזה שהאנושות תגיע אליו "ותירש את מקומו". זו הסיבה גם שהוא החריב את מגדל בבל, באמצעות הפועל "הבה נרדה ונבלה את שפתם". כלומר, כדי למנוע את המצב שבו "הן עם אחד ושפה אחת לכולם". בגלל תסביך פרנקנשטיין, בגלל שגם המין יכול להביא אדם לאורגזמה, האורתודוכסיה מצד אחד מעודדת יחסי מין אבל גם נרתעת ממין באופן כללי.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks