תגית: תרבות הפופ
-
כללי הזהב של אסתטיקת הפופ
גם התכנים בבלוג הזה מצייתים לאסתטיקת הזהב של הפופ: קאלט, קאמפ, קיטש, רייר, ביזאר. הסיבה ברורה: זה מתכון בטוח לדברים שמדליקים את הקהל, פשוטו כמשמעו. בעיקר רייר וקאלט, ביזאר קצת פחות – כי הוא מראש בוטה ובוחן גבולות, הטון הצורמני שלו הוא תגובה טבעית לכך. רייר זה הכי מדליק, בסגנון "מאיפה הקרצת את זה עכשיו?".…
-
Love.Sex.Intelligence
תרבות הפופ מהווה אלטרנטיבה לדת הממוסדת, לא רק בשל שפע הגירויים והחירות המחשבתית שהיא מציעה. מדובר על אלטרנטיבה ברובד הרבה יותר עמוק – תרבות הפופ והחילוניות בכלל, מציעה למאמיניה גאולה פרטית, משוחררת מהמונופול של הדת כמתווכת עם האל. כל אדם יחווה את הגאולה הפרטית שלו על ידי עינוג עצמו, והאנושות כולה תגאל ביחד בעקבות כל…
-
משהו מת
לפני שאתם קוראים את הפוסט הזה, כדאי שתקראו גם את עמוד האודות של האתר החדש "פטיפון". אולי הוא קצת יעזור להבין לכם למה מהפכה קטנה תקרה כאן בעוד כמה חודשים בעיתונות המוסיקה, כשהאתר ייצא מהבטא ויהפוך לסטנדרט, כשאמנים יתחילו להזין את האתר הזה ויחסכו מעצמם את עוגמת הנפש (שיש להם היום), כשגם הגדולים ביותר ישבו…
-
הבשורה על פי הביטלס
הרבה יותר משאפשר להשוות את מייקל ג'קסון לישו, ואני לא הייתי הראשון שעשה את זה, כשרוצים לדבר על תרבות הפופ כעל בשורה חדשה של אמת, אפשר לדבר על ג'ון לנון, וגם כאן אני לא הראשון. כן, לנון. האיש שטען כי הרוקנ'רול הוא הנצרות החדשה, שקבע שהוא יותר מפורסם מישו, ממנו עצמו. וקרא תגר. האיש שעמד…
-
ריקרול על פי המיסטיקה
לא בכל יום מנכסים את אחת מהקלאסיקות הגדולות ביותר של הרשת (והאייטיז) לטובת תיאוריות רוחניות, אז שימו לב. מסתבר שאני הולך לגייס את הריקרול (ולא רק) לטובת הכוונות הסמויות שאני מייחס לתרבות הפופולרית. התרבות הפופולרית, לטענתי, שמה לעצמה מטרה להביא את האמת המיסטית להמונים. היא עושה את זה דרך מצעדי הפזמונים, על ידי מסרים תת-סיפיים…
-
אם לא עכשיו, אימתי?
שנות התשעים היו שירת הברבור של אוסף הלהיטים. הפורמט המצליח, שהמציא מחדש את מוסיקת הפופ בשני העשורים שקדמו לו, כבר לא היה מוצדק. כשאנשים צורכים את השירים שלהם בנפרד ובכוחות עצמם (ובחינם), אין הצדקה לאלבומי אמן וקל וחומר שלא לאוספי להיטים שבהם בכלל אין מסגרת. גרוע מזה – למוסיקה פיזית אין הצדקה, אז בשביל מה…
-
האלבומים הגדולים באמת
יש משהו רומנטי בעטיפות אלבומים. הראשוניות, ההתהוות, האותנטיות, החד-פעמיות, הצבעוניות, החופש. הדבר שלא יחזור כנראה לעולם להיות הוא במשמעותו המקורית. משהו שכמעט ואבד, או בעצם, אבד לגמרי. פיטר סאוויל, אחד מהמעצבים החשובים ביותר בתרבות הפופ ומי שאחראי על יצירות מופת כעטיפות אלבומיהם של ג'וי דוויז'ן, רוקסי מיוזיק, פיטר גבריאל ופאלפ – הגדיר לאחרונה את המדיה…
-
פצל ומשול
זו לא חכמה לרחם על מי ששלם עם הבחירות שלו. ובכל זאת, יש מקום לקבול על היחס שזוכה לו המח הפועל מאחורי האידאולוגיה שכולנו מאמינים בה. טוני פיין הוא נכס רדיופוני לקול ישראל. טוני פיין הביא לישראל סטנדרטים בינלאומיים, סטנדרטים של עדכנות, חדשנות, ידע טכני, עריכה משוכללת, גישת שידור שלמה, אינטראקטיביות, אהבה אמיתית למוסיקה, רדיו…
Culture Agent 