-
וויליאם אונייאבור היה זמר ניגרי ומאוחר יותר איש עסקים שהוכתר כתעשיין המערב אפריקאי הבולט של 1987. לכשהפך לאיש עסקים נטש את המוסיקה, ככל הנראה מסיבות דתיות, הוא נולד מחדש וסירב להתייחס לקריירה המוסיקלית שלו. במשך השנים הוא הפך לפיגורת קאלט שכל מיני מוסיקאים מעריצים (שהקימו לכבודו להקת טריביוט בשם Atomic Bomb! Band), אולי בין השאר
-
מוסיקת הבובו היא ז'אנר, אם לקרוא לזה ככה, מסורתי בסיירה לאונה שמקורו בטקסים דתיים. עד לשנות התשעים לא הקליטו את המוסיקה הזאת. ג'נקה נבאי התחיל בשנות התשעים "להעלות את המוסיקה הזו על הכתב", ועכשיו, עשרים שנה אחרי, הוא חוזר ל"קלאסיקות" שלו בתוספת קטעים חדשים להוציא כבר אלבום שני בלייבל "לואקה בופ" של דייויד ביירן, באלבום
-
להקת הרוטס, אלה מההיפ הופ עם קווסטלאב ביחד עם היוצר של סופר מריו שמסתבר שהוא גם גיטריסט, מבצעים בתוכנית הלילה של ג'ימי פאלון
-
גם אתם חשבתם שמדובר בהפקה של נייל רוג'רס? אז טעות בידיכם. הקטע הזה נעשה בניגריה, על ידי ניגרים, לגמרי. בשנות השמונים מסתבר שהיתה שם סצנה לא ידועה של דיסקו, שונה לגמרי מהרוח האפרוצנטרית של פלה קוטי, נשמעת כמה שיותר אמריקאית, כמה שיותר פאנק וכמה שפחות אפרוביט. אוסף שלם של קטעי דיסקו מהתקופה יוצאת עכשיו בחברת
-
הגיבור שלי להיום: ז'וזף פוז'ול שידע לעשן סיגריה באמצעות צינור שהחדיר לפי הטבעת ואחר כך שר עם אותו צינור (אני מעריך), דרך הטוסיק את המרסלייז ואת "או סולה מיו". כתבה ב"כלכליסט" שמצאתי מוסיפה עוד חומר כתוב בעברית: הכישרון הייחודי של ז'וזף פּוֹז'וּל הצרפתי היה לשאוב מים ואוויר לתוך הרקטום שלו בעודו עוצר את נשימתו, ואז
-
לפני שהיה סאונד בקולנוע, והסרטים היו אילמים, לאנשים היה משעמם בלי קול. אז היו בתי קולנוע שקנו כלי נגינה מיוחד שיעשה אפקטים וקולות, שהיה בעצם פסנתר ותופים מחוברים עם כל מיני שטויות אחרות במשיכת חוט. American Fotoplayer היתה החברה שבנתה את רובם. בזמנו היו קיימים עד 12,000 כלים כאלה, והיום נשארו לפי ויקיפדיה פחות מ-50.
-
להורדה [EXPAND רשימת השירים:]01 Erikarol – partir (1987) 02 Matia Bazar – elettrochoc (1983) 03 Nine Ways To Win – Breaking bread (1983) 04 New Scientists – Southafrica (1986) 05 The Comsat Angels – independence day (1983) 06 Jeunesse D'ivoire – a gift of tears (1982) 07 Spaceinvader – Poursuite (2015) 08 2 + 2
-
בעקבות "פרחים שבורים", ולמען האמת גם לפני כן עם הופעת האוספים בסדרת אתיופיקס, הפך הג'אז האתיופי לסנסציה. זאת למרות שהגיבור של הסצנה הוא מולאטו אסטטקה, שאת עיקר עבודותיו עשה ב"תור הזהב" תחת שלטונו של היילה סילאסי. מה שקרה אחרי שהשלטון הופל על ידי הדרג, נותר עלום כי הסצנה הומתה בתקופה הזאת, הרבה פחות מוסיקה יצאה,
-
כך נשמע פופ אמריקאי למי שאינו דובר אנגלית. רק רררר', ומדי פעם "אול רייט". הזמר האיטלקי הזה ניסה לחקות את הפאנק, וביצע את השיר כולו בג'יבריש. מיד אחרי שהשיר יצא, ב-1972, הוא כבש את פסגת המצעד האיטלקי והפך ללהיט בכל אירופה. ב-1992 אפילו יצא לו רמיקס רשמי על ידי מריו פרגטה (ועוד רמיקס של מוללה).
by Negus of Pop
Culture Agent 