Culture Agent

בעבר עסקנו בכך שהקדמונים ראו במחלות עור קללה מאת האל, ובצמחי מרפא בעלי אפקט תרפויטי בבעיות עור כצמחים מקודשים, בעיקר אם הם היו גם פסיכואקטיביים. מחלות העור הגיעו כתוצאה מלכלוך ועל כן היתה לקדמונים אובססיה בריאה לנקיון, והם שייכו נקיון לקדושה ולכלוך לטומאה. מן הסתם בתי המרחץ שימשו כמקדשים, ואולי מפני שהם כללו גם סאונות עשן מיוחדות עם אדים בעלי אפקט מרפא שאם הוא עשוי מחומר פסיכואקטיבי אז גם ממסטל קלות.

ואכן אנו רואים שימוש כזה לא רק אצל הרומאים והקלטים, וכבר ראינו שימוש כזה בהנביין. גם אצל הסקיתים היתה אובססיה כזו שנקשרה גם לטקסים דתיים, והצמח שהיה בשימוש היה לא אחר מהקנאביס. הרודוטוס מספר שהסקיתים היו משתמשים באוהל קנים כאמבט אדים, שבתוכו היו מאחסנים אבנים לוהטות שעליהן זרעי קנאביס. בתוך האוהל היה נוצר אפקט הוט-בוקס אבל מסופר שהלוחמים הסקיתים היו נכנסים לשם דווקא בכדי להתנקות, לא בהכרח כדי לחוש התרוממות רוח. הקנאביס שימש להרגעה והקלה על כאבים שנגרמו מחיי היום-יום הקשים, דלקת פרקים ופציעות קרב.
פלוטרכוס (או יותר נכון פסאודו-פלוטרכוס) מספר בחיבור ״על הנהרות״ שהאמזונות היו נוהגות לרחוץ במי הנהר הקפואים (הדון, נהר האמזונות), בכדי להתנקות, גם אם הדבר היה קשה מפני שהקור היה קיצוני. לצורך כך הן וכלל הלוחמים השתמשו במגוון משחות, גם אלה שיטפלו בכוויות שנגרמו מהקרח, וגם כאלה שישרו עליהן תחושה של חום. וכך הוא כותב: "יש צמח שנקרא הלינדה, דומה לכרוב. חביטת הצמח הזה ומריחת גופן במיץ עשו את האמזונות יותר עמידות לקור הקיצוני".

לפי המחקר הצמח הזה הוא החרדל השחור, מה שנקרא ״כרוב הבר״, Brassica Nigra. הצמח הזה מכיל שמן חרדל שכולל מה שנקרא ״גלוקוזינולאטים״, חומר גופרתי שמהווה הגנה מפני מיקרואורגניזמים שונים, וכתוצאה מכך היא ממריצה אנזימים שמנטרלים פעילות של קוטלי תאים. כיום משתמשים בתכונה הזאת לטובת טיפול בסרטן, לכן אומרים שהברוקולי מסייע במניעת סרטן, ברוקולי הוא צאצא של כרוב הבר. החומרים, ובעיקר חומר בשם אליל איזותיאוציאנט, גם משמשים לגירוי הרקמות הריריות והגברת זרימת דם, מה שגורם לגירוי הקולטנים החשים חום TRPV1. מדובר באותם קולטנים שגם קולטים את החומר הפעיל בפלפל החריף. הדבר הזה אפשר לאמזונות כביכול לטבול ביתר נוחות במים הקפואים.

מסתבר שגם לקנבידיול CBD יש אפקט על הקולטנים האלה, והגירוי שלהם באמצעותו הוא בעל השפעות משככות כאבים, אנטי סרטניים ובעיקר מקלות חרדה. האמזונות היו משתמשות במסכות יופי עשויות מעיסת ברוש, ארז ולבונה ששימש לטיפוח העור, ניקויו והחלקת צלקות (כידוע, ל-CBD יש אפקט חיובי בטיפול באקנה). את ראשן חפפו האמזונות עם שמפו העשוי מחלב (tallow), מסתבר שבחלב ישנן חומצות לינולאיות שבעלות תכונות לחות, חיזוק השער וריפוי פצעים. הם גם מרחו את החלב הזה על העור בכדי להגן על עצמם מכוויות קור שנגרמו מהמקלחות הקרות. מסתבר שכיום נפוץ שימוש בקרם לחות העשוי מחלב (לאלה הנוהגים היתר). בחלקם יש גם העשרה ב-CBD.

דבר נפלא שגיליתי הוא שימוש במשחה רפואית ברפואה הסינית שנקראת ״משחת סוסים״. מקורה של המשחה הזאת הוא עתיק, בן למעלה מ-4000 שנים. מקובל שהסקיתיים חיו באיזור שינג'יאנג, וחלשו על דרך המשי. דרך הסקיתים גילו הסינים את הקנאביס, ואולי גם את משחת הסוסים. השימוש במשחה מתועד בספרים עתיקים, לטיפול באקזמה, כוויות ועידוד צמיחת שיער. המשחה עשויה משומן סוס, והדבר מוכיח כנראה שבימי קדם השתמשו בחלב מן החי ובעיקר מהחיה שנחשבה כסמל הפוריות. בהודו ובאיראן היו אלה הפרות, אך בקרב בני ערבות אסיה (הסטפה), היו אלה דווקא הסוסים. למרות שגם בקרב ההודים והאיראנים העריצו סוסים. בקרב ההודים היה נוהג לשלוח סוס ברחבי האימפריה ביחד עם שומרי ראש ולראות אם מישהו הצליח ללכוד את הסוס. אם כולם נכשלו, זה היה מוכיח שהמלך הוא ריבון בלתי מעורער. לאחר שובו היו מקריבים את הסוס בטקס רב רושם. נוטים להאמין שהדת הוודית התפתחה מתוך גינוי ודחיה של הטקס הזה, וקורבנות מן החי בכלל. בכל מקרה, בדת ההינדית ישנם כמה אוואטארים של וישנו כסוס, הראשון בהם הוא סוס לבן שגורר את מרכבת השמש, דבר שהתגלגל מאוחר יותר לפולחן הליוס ומרכבת השמש. כמו כן, המשיח ההודי ״קאלקי״ אמור להגיע על סוס לבן או שמא הוא הסוס הלבן בעצמו ולהעביר את העולם מעידן הברזל לעידן הזהב שבו בני האנוש יחיו בהרמוניה.

בקרב ההודו-אירופיים העריצו סוסים. הקריבו סוסים, היו נקברים עם סוסיהם, הסוסים נחשבו שליחים אלוהיים ומי שמלווים את המתים אל העולם הבא. אבי האלים ובת זוגו היו אלי סוסים. כאלת פריון היא היתה מתוארת כאלה של החיות, או אלת הסוס. בקרב הקלטים הדבר השתמר בפולחן האלה אפונה, אך כפי שהראינו גם פוטניה היתה אלת חיות שכזו, ובת זוגו של פוסידון, מי שהיה למעשה אל סוסים הרבה לפני שהפך לאל הימים. פוטניה הורישה את הפסטורליה והקשר עם החיות והסוסים לארטמיס, ומסתבר שמי שנחשבו כמייסדות פולחן ארטמיס במקדש באפסוס היו האמזונות. בגלל שמלחמה נעשית באמצעות קשתות רכובה, האמזונות סומלו באמצעות ארטמיס, שמתוארת בתור ציידת, מן הסתם כי הציידים משתמשים באותם הכלים. קשת היתה עשויה מגידים של סוסים, או לחלופין מסיבי קנאביס מלופפים. המפגש של הקשת העשויה מסמלים נשיים והחץ שמהווה סמל פאלי, מהווה את האיחוד המקודש. החץ היה גם סמלו של אל המלחמה, ואנו רואים שאלי המלחמה מתוארים כמי שיורים את הברקים שלהם בחץ וקשת, והאטימולוגיה של רובם היא גם מלשון המילה לחץ, שלמעשה היא רב משמעית, ופירושה חץ, ברק, קרן שמש או אל. *Tîwaz / *Dyēus.