Culture Agent

באיטליה יש הרי געש רבים, שאמנם הפעילים בהם נמצאים בדרומה, אבל גם במרכזה באיזור רומא ולאציו מצויים הרי געש רדומים רבים, שחלקם הפך לאגמי לוע. לכן לא מפתיע לראות את עממי המקום מעריצים את אלי השאול והרי הגעש, אנו רואים את זה באל וולקן, פלוטו או דיס פטר הרומאי, וגם אצל האטרוסקים את האל שנקרא סוראנוס.

הקדמונים ראו בבטן האדמה מקום קדוש, ניתן להסביר את זה בכל מיני צורות אבל לצורך העניין זה פחות משנה. הר סורקטה שכיום נקרא מונטה סוראטה, הוא הר שבו קיימות מערות טבעיות רבות, שבהיותן בטן האדמה, הן נחשבו כדלתות השאול. העובדה שההר הזה בולט מעל לעמק הטיבר ועובר בסמוך לויה פלמינה, הדרך המרכזית שהובילה מרומא לצפון איטליה, הפכה אותו נערץ בקרב כל תרבויות הסביבה. וכך גם האטרוסקים העריצו אותו ובנו עליו מקדשים לסוראנוס.

סרוויוס, דקדקן רומאי שהעיר על כתבי וירגיליוס, סיפר שפעם באחת מהפעמים שהאטרוסקים הקריבו לאל את קורבנותיהם הם הפרידו את איבריהן הפנימיים של העיזים ששחטו על מנת לקרוא בהם, ובלי לשים לב שמו לב שכמה זאבים הסתננו למתחם וגנבו את האיברים. הכהנים שראו בקרביים דברים קדושים רדפו אחרי הזאבים על מנת למלט מהם את ה״תרפים״ הללו, אך הזאבים היו זריזים מהם ונמלטו לתוך אחת מהמערות הללו. הכהנים נכנסו אל המערות, ומאחר שהן היו בבטן האדמה נחשפו לגזים רעילים ומתו. ראו חבריהם שהם מתו ובאו גם הם ללכוד את הזאבים, אך גם הם מתו. והבאים, שוב, וכן הלאה והלאה. האטרוסקים שאלו את אלוהיהם מה היה פשר המקרה וקיבלו מסר ועל פיו המוות קרה מפני שהכהנים העזו לרדוף אחרי הזאבים. הכפרה של הכהנים תהיה, אמר המסר, כשיתנהגו כמו זאבים – יחיו כמוהם ויחקו אותם. משמעות הדבר היא שיחיו על הביזה, ובמקביל ילכו על הגחלים הנושאות את קרבי העיזים כפי שהזאבים עשו. מאז נקראו כהני סוראנוס, ״הזאבים של סוראנוס״, ״הירפי סוראני״. כנראה שהזאבים הללו הם גלגול של הכלב בעל שלוש הראשים קרברוס ששמר על שערי השאול, שכן גלגולים מאוחרים של אותו אל שאול במיתולוגיה הרומית, כאשר היא פגשה את הקלטים, מתארת את האל הזה מסתובב עם גלימה מעור זאב מלווה בכלב אימתני ואוחז במקבת.

האל הזה נקרא סוקלוס סילוונוס, והוא גלגול של אל כתוני קלטי שנקרא בפשטות סוקלוס. יוליוס קיסר טען שהקלטים האמינו שהם צאצאיו של אותו אל השאול, שקיסר זיהה עם דיס פטר. ויש שסוברים שהוא בעצמו גלגול של אל מעט יותר מוכר של הקלטים שנקרא קרנונוס או ״האל המקורנן״, שבמיתולוגיה הקלטית הוא בעל תפקידים רבים, ובהם גם אל השאול. בהיותו גם אל הציד הוא בדרך כלל מתואר מלווה בשני בני לוויה, הצבי והזאב.

המעניין הוא, שוירגיליוס עצמו טוען שהמקדש על הר סוראטה שימש בתקופה הרומית הקיסרית כהר המקודש לאפולו. מממצאים בפרובינציה בריטניה הרומית ניתן לראות שאפולו אוחד עם אל הציד הקלטי קונומגלוס, שמשמעות שמות הוא ״אדון כלבי הציד״, או ״אדון הזאבים״, cuno בקלטית זה זאב. כפי שכבר ציינו, גם ביוון אפולו היה אל-זאב ונקרא אפולו ליקאיוס. אנו רואים גם שאפולו הוא אחיה של ארטמיס, אלת הציד היווני, ועל כן חיבור כזה עושה שכל. אחד מתפקידיו של קרנונוס הוא גם פטרון הציידים, ומן הסתם הקרניים שעל ראשו מסמלות טקס פולחן ציד. הצד השני של פולחן הציד, הוא מן הסתם לעטות עור זאב, שכן אחד מבני הלוויה של האל היה גם הזאב. ואכן, מספר דרק גאו בספרו, הצ׳יפים הקלטים היו יושבים על מחצלות מעור זאב, חברו קסדות מראשי זאבים כדי לסמל אומץ, וגם אימנו את הכלבים שלהם ביחד עם זאבים על מנת ללמד אותם להיות אימתניים.

למעשה, ראשיתו של סחר הכלבים וטיפוחם היה באי הבריטי, ובאותה התקופה החלו לטפח ולהרביע כלבים על מנת להשביח אותם ואת תכונותיהם. אנו רואים סופרים רומאיים בני התקופה מתייחסים אל הכלבים הבריטיים כאל מהירים וחזקים, כלבי מלחמה או ציד שאומנו במיוחד לשם כך. מסופר על חייליו של יוליוס קיסר שנלחמו בכלבים עוטי צווארוני דוקרנים ושריון במלחמות הגאליות. גם גאיוס מריוס 50 שנה לפניו מתואר כמי שנלחם בכלבי מלחמה במסגרת מלחמתו בקימברים והטבטונים. מסתבר שיש גם צד אפל יחסית להערצה של העממים האירופיים הקדומים לזאבים, הברירה המלאכותית בטיפוח הכלבים הגזעיים…