Culture Agent

אחד מסממני הקטורת הוא הציפורן ונשאלת השאלה מהו כמובן מדוע הוא נקרא כך. בשלב זה יותר חשוב לדעת מדוע הוא נקרא כך, שהרי הוראת הצפורן בתנ״ך אינה כשל צמח, אלא כשל דבר חד – בין אם מדובר בצפורן כפי שאנו כיום קוראים לה, כנראה, ששבוית מלחמה או ״אשת יפת תואר״ אמורה לעשות לפני שמתחתנים איתה כפי שנאמר בספר דברים כ״א י״ב, או שמדובר בקולמוס שכותבים איתו, שמשונן כמו ״שמיר״ (״כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר״) כפי שכתוב בירמיהו י״ז א׳. אם כן, מה ראו חז״ל לקרוא למה שמכונה לפי התורה כ״שחלת״ דווקא, שנאמר ״קח לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה״, ״צפורן״?

אז קודם כל חשוב לציין שביחד עם הבשמים הללו, מוזכרת בתורה גם הלבונה, בעוד שבשיר השירים מוסיף הכתוב עוד שמות ואחד מהם הוא הכרכום, ״נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים״. הכרכום מצוין גם בברייתא של פיטום הקטורת כאחד מסממני הקטורת, כך שבעצם די ברור שהרשימה הושפעה ממה שנכתב בשיר השירים, בטח ובטח אם מסתכלים על שיר השירים כשירה אלגורית עם רפרנסים לפולחן בבית המקדש.

בשלב זה אני מעוניין לבחון את האטימולוגיה של המילה צפורן. בעברית, המילה צפורן משמעה קצה האצבע בעל המעטה הקשיח המגן על העור שם. באופן כללי, משמעו כיסוי המגן מפני משהו. אנו רואים שבארמית הצפורן נקראת ״טופרא״, בערבית ״ציפר״ ظِفْرٌ, באכדית ṣupru – בכל המקרים המשמעות או לצפורניים של ציפור, כלומר טפרים, או לצפורניים של אדם ובעיקר צפורניים לא גזורות או צפורניים בהליך גזירה. אך אם הזכרנו ציפור, יש לתת את הדעת על כך שהציפור נקראת על שם טפריה. בעברית היא נקראת על שם השורש הזה צפ״ר, שחוזר גם בכל השפות השמיות: עספור בערבית عُصْفُور, צנפר או צפרא בארמית וכו׳. גם המילה לבוקר נגזרת מקול ציוץ ציפורים עם עלות השחר והיא אונומטופואית, צפרא בארמית. אין אלא להסיק מכך שהצפורן נקראת על שם הציפור ולא ההפך, ומהגזירה של המילה ציפור על הבוקר ניתן להניח שיש שלל מילים שהושאלו מהשורש צפ״ר בגלל הקשר שלהן לציפור, כמו לדוגמה… שיער.

בעברית מקראית, חיה בעלת פרווה צפופה נקראה צפיר ולכן כנראה התיאור לנוצות נגזר גם מהציפור. בערבית הסופים או יותר נכון ״צופים״ מתוארים כמי שלובשים צמר, צפיר העיזים שבדניאל נקרא כך כי לעיזים יש פרווה – האם האדם הראשון שמתואר בתרגום יונתן לספר שמות, בבראשית רבה ובפרקי דרבי אליעזר כמי שהיה מוקף בצפורן לפני החטא הקדמון של עץ הדעת ואז ״עורטל״ ממנה, בעצם לא היה כולו מהרקמה הקרטינית הידועה אלא פשוט עטוי בפרווה משל היה קוף או הומיניד פרה-היסטורי?

בשלב זה נוכל להסיק שצפורן לא בהכרח מתאר את אותה הרקמה הקרטינית שבקצות היד, אלא משהו אחר שעשוי מקרטין – שיער. ואם כך, כששבוית המלחמה צריכה לגלח את ראשה ולעשות את ציפורניה, היא לא צריכה יותר מלהסתפר, ״והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה״. ואולי ושמא גם התבלין ״ציפורן״ אינו אלא תבלין בעל ״שערות״? הווה אומר…. זעפרן. למה צריך ללכת כל כך רחוק, כשהאטימולוגיה של הזעפרן תואמת לחלוטין את זו של הציפורן?

הזעפרן מוכן מהכרכום. הכרכום הוא גאופיט בצלי שאחרי שהוא פורח יש בו שלוש ״שערות״ אדומות שיוצאות, ומוקפות באבקנים או ״שחלות״ צהובות. יש כמה רמות גימור של זעפרן, חלקן כוללות רק את האדום, חלקן מעורבבות עם הצהוב, חלקן כוללות רק את הצהוב. על שם הצהוב, שנקרא ״אספר״ أَصْفَر, נקרא גם התבלין… כלומר, עוד מילה שנגזרה מהשורש צפ״ר היא גם הצבע הצהוב, והעובדה שלא בכל השפות הוא נקרא כך אומר דרשני, מן הסתם באיזורים גאוגרפיים שבהם הזעפרן לא היה מצוי או לא היה מקומי, הצבע הצהוב נקרא על שם דברים אחרים שדמו לו, כמו לדוגמה זהב, ולא מוצר הכרכום.

בברייתא על פיטום הקטורת כתוב ״הצרי והצפורן…. שיבולת נרד וכרכום, ברית כרשינה ששפין בה את הצפורן כדי שתהא נאה, יין קפריסין ששורין בו את הצפורן כדי שתהא עזה. ואם אין לו יין קפריסין מביא חמר חוורין עתיק״. דהיינו, ועל אף שלא ברור מהו הצפורן, ברור שיש לשרות אותה בחומר אלכוהולי על מנת לשמר אותה ולמנוע ממנה להתקלקל (או להנמס), וכן יש לעבד אותה באיזו שהיא דרך לצורה הסופית שלה. העובדה שכתוב שצריך לקחת גם צפורן וגם כרכום, ועוד במינונים שונים, לא מחייבת שמדובר בשני צמחים שונים. יכול להיות שמדובר באותו הצמח אך בשני החלקים שלו, האחד אדום והשני צהוב. אנו רואים שאת הכרכום מגדלים בזהירות רבה, מפני שחלק מחלקיו רגישים מאוד. מפרידים בין חלקיו בצורה מאוד זהירה, מעבדים אותו בצורה זהירה עוד יותר, שפין אותו, כלומר מוהלים אותו לרוב בחומר אחר כדי שיקבל את צורתו, בימי הביניים היו שמים אותו בשמן, מאחסנים אותו באלכוהול כדי שלא יימס, הסרטון המצורף יכול לספר לכם בדיוק כיצד מייצרים אותו.

אסכם: לא מצאתי עדיין תימוכין במחקר לכך, אבל נראה לי שכמו שברוב המקרים שבהם הולכים סחור-סחור כדי לא לאנוס את הכתובים, גם במקרה של זיהוי הציפורן הלכו בכך. הפרשנים אפילו לא בטוחים שהוא צמח, כמו הרמב״ן שטוען שמקורו בים ואולי יש לזהות אותו עם ארגמון הקוצים… אבל אם כבר החלטת שזה אדום, למה לא ללכת ישר ולעניין?