Culture Agent

השורש העברי חלל במשמעו הוא ריק או נפח חלול. מההוראות של חלל כמקום ריק יש גם את החול. קודש הוא דבר שמופרד ומוקף באיזו גדר דמיונית. חילול הוא פריצה של אותה הגדר, והפיכה של מה שיש בפנים לנגיש לכולם. גם המילה ״התחלה״ היא מהשורש הזה. כש״מתחילים״, בוצעים בעצם את החלה ומגלים את הפנים שלה. החלה עצמה נקראת כך מפני שהפנים שלה אוורירי. מחלה נקראת כך כי היא מתארת משהו שנמצא בפנים הגוף. כמו בספר ירמיהו ״הכיתה אתם ולא חלו, כליתם מאנו קחת מוסר״. גם בשפות הלטיניות, cor מסמל פנים או לב, ביוונית קארדיה καρδία. הדבר הפך גם לציון של כל הגוף ובעיקר פנים הגוף, כך לדוגמה גוף וכל מה שבתוכו הוא corpus. האטימולוגיה של השורש חלל היא באמצעות חילופי ר׳ עם ל׳, דבר שאנו רואים שבתקופת המשנה קיים לא מעט בין יוונית לעברית. כמו לדוגמה גרעין, ביוונית ״קריון״, ובעברית ״גלעין״. פונטית העיצורים כ׳ ו-ח׳ זהים ומתחלפים תדיר.

מי השפיע על מי? ההודו-אירופיים על השמים או ההפך, ומתי היה המפגש? לא ברור. במשך השנים היו לא מעט מפגשים בין התרבויות, בין אם מדובר במפגש במסופוטמיה בין האכדים לחיתים, או מאוחר יותר בין הפניקים ליוונים. אסיה הקטנה והים התיכון היו מקום מפגש מתמיד בין התרבויות, והדבר ניכר לא רק בשפה, כי אם בנושא שאבקש לדון בו, הריקוד.

גם הריקוד נקרא מחול או ״חולה״ מפני שיש בתוך המעגל חלל. לכאורה, המילה מחול נגזרה מהמילה היוונית "כורייה" (χορεία) שמשמעה ריקוד במעגלים. כמו "הורה". הכורייה נחשבת קלאסיקה בתרבות היוונית. המוזות מתוארות כמי שהיו רוקדים במעגלים. מוסיקה (μουσική) היתה נחשבת כל דבר שיש בו אחדות והרמוניה, סדר אלוהי, שפה האוניברסלית של הטבע. הריקוד נועד כדי להתאחד איתם. ביוון התנועה המעגלית היא התנועה המושלמת, וגרמי השמיים היו נעים בתנועות כאלה. פיתגורס הציע כי כל גרם שמיים פולט זמזום ייחודי משלהם בהתבסס על מסלולו, והטון של הצלילים האלה משתקף בחיים על פני כדור הארץ. כלומר, קיים איזה שהוא ריקוד קוסמי שבמסגרתו גרמי השמיים משפיעים על מה שמתרחש בכדור הארץ. התפיסה הזאת השתמרה גם אצל אפלטון בדיאלוג ״טימאוס״, שבו נטען שהיקום נברא כך שכוכבי הלכת וכוכבי השבת ישמשו כאלים חיים וגלויים שיש להם תפקיד חשוב בהשפעה על האנושות ובוויסות חייה המוסריים. והתנועה שקבע להם הבורא היא כך שיסתובבו כמו בריקוד.

הריקוד הקוסמי הזה חוזר גם בתנ״ך בכל מיני וריאציות, ולעיתים כריקוד לא של גרמי השמיים אלא דווקא של איתני הארץ. למה איתני הארץ? הסבר מניח את הדעת הוא מפני שהמוזות היו אלות של הרים ונהרות, ובעצם מה שהתיאורים התנ״כיים מנסים להציג הוא אכן את ריקוד המוזות. כמו לדוגמה במזמור קי״ד: ״הים ראה וינס הירדן יסב לאחור, ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן, מה לך הים כי תנוס הירדן תסב לאחור, ההרים תרקדו כאילים גבעות כבני צאן, מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב״.

במיתולוגיה היוונית אנו רואים קשרים בין פניקיה למוזות, כמו לדוגמה הנימפה בירואה, שהיתה הנימפה של העיר הפניקית בריטוס הידועה בשם בירות. בירואה היא בתם של אפרודיטה ואדוניס, האל שהגיע אל המיתולוגיה היוונית מפניקיה. אפרודיטה היא וריאציה של אלות האדמה המזרח תיכוניות ובהן איננה, עשתורת ואשרה. גם בפולחנן של האלות האלה נכללו ריקוד המעגלים. ואחד מהריקודים שנטען ששימשו בפולחני הפוריות הללו הוא הדבקה, שהוא המקבילה הלבנטינית לכורייה, ריקוד המעגלים.

בני הצאן, ובעיקר האיילות היוו סמל של פוריות. גם ארטמיס נחשבה כאלת פוריות, לפני שהפכה לאלת הצייד, ונחשבה כפטרונית של היולדות. כשאישה יולדת היא מוציאה מתוכה דבר כלשהוא, ותוך כדי הלידה היא רועדת ורוטטת. על כן, המילים חיל וחלחלה נקראות בעברית כך משום שהן מתארות רעד. הרעד היא תכונה שמתוארת בספר תהלים אצל יולדות, ״רעדה אחזתם שם חיל כיולדה״, אבל רעד שכזה הוא גם תנועת הריקוד. ריקודי הפוריות הקדומים היו למעשה סימולציה של לידה, ובחברות פגאניות היו רוקדים במסגרת פולחני פוריות ועושים סימולציה של לידות, כלומר ריקודי רעדה שמדמים לידה. מקורם של ריקודי הבטן לדוגמה הוא בריקודים כאלה.

בני הצאן נחשבו כסמל פוריות כנראה כי הם גם הולכים בצורה שנראית כמו ריקוד הדבקה. סוג של רעד. בריקוד הזה רוקעים וזעים. אנו רואים שבמזמור כ״ג, כשמדברים על עדר צאן, מדברים על מעגל, ״נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו״. את הפסוק ״מלפני אדון חולי ארץ״, מתרגם תרגום השבעים σαλεύω שמשמעו אמנם להזדעזע ולשקשק אבל גם סתם לנוע ולמוט. כשישעיהו מדבר על רעידת אדמה הוא מדבר על התמוטטות הארץ, ובפועל הזה משתמש שוב תרגום השבעים. וכך גם בספר תהלים, ״תמך אשרי במעגלותיך בל נמוטו פעמי״. אנו רואים שהמילה מעגל מוקבלת לפועל ״למוטט״. בספר שמואל, המילה מעגל מוקבלת למילה חיל, ״ויבא המעגלה והחיל היצא אל המערכה והרעו במלחמה״. מה שאנו מבינים הוא שתנועה במעגל לקול תרועה, נחשבת ״מחול״. כך לדוגמה מסופר בעוד מזמור על ריקוד איתני הטבע, ״וירקידם כמו עגל, לבנון ושריון כמו בן ראמים״. ומי יודע אם עגל לא נקרא כך, משום שגם הוא נע וזע בתנועה שנראית כמו ריקוד. גם פרה נחשבה כסמל של פוריות, והיתה סמלה של האלה, כמו חתחור.

נ.ב בשמואל א׳ י׳ ה׳ וישעיהו ל׳ ע״ט, חליל היה כלי בו נהגו לנגן בפסטיבל שלהם (חג, כלומר מעגל) שבו הם הלכו במעגלים ורקדו.