Culture Agent

הקנה נחשב כ״קמע״ של המשיח. המשיח הוא כמובן אלגוריה למצב הגבוה ביותר של התודעה, הנבואה. לקנה יש כמה וכמה משמעויות בעברית, וניתן לכנות בשם זה גם מקל, שבט, מטה, ענף וכן זרוע. התפקיד של הקנה ביד המשיח הוא להיות הן מקל הליכה (משענת), הן מקל שאיתו הוא מוביל את בהמתו ומכה אותה בהתאם לצורך כדי לכוון את דרכה (שבט). הקנה הוא גם הכלי שעימו ה׳ מכה את עם ישראל לאותו הצורך. בשלבים מתקדמים הקנה הזה הופך להיות החרב של המשיח שאיתה הוא מנצח את הרעים, ובחלק מהמקרים הוא אפילו לא צריך חרב כי הוא משתמש בידיים חשופות ובכח זרועו משל היה צ׳אק נוריס או מקגייוור.

בסימבוליזם היהודי מדובר במטה שעובר מהאדם הראשון ועד למשיח דרך כל מיני צמתים חשובות ודמויות מיתיות בהיסטוריה. המטה הוא אותו מטה אהרן שבאמצעותו הביאו את המכות על מצרים, איתו בקעו את הים, אותו הציבו כנס ועליו כרוך נחש נחושת וכן הלאה. משה רבינו עצמו, בזמן שהמטה היה ״בגלות״ אצל יתרו, שלף אותו מהסלע משל היה המלך ארתור. המטה הוא מין מקל במירוץ השליחים המשיחי וכמובן ישמש גם בתור המקל שעליו יונף ״נס המשיח״ ו״דגל התורה״. אנחנו רואים שמטה כזה, או שבט, היה בשימוש של כל אחד מהשבטים במדבר ועליו היה מצויר הסמל. קנה הוא גם החוטר שצפוי לצאת מגזע ישי. קנה הוא מאותו השורש של הפעולה איתה ה׳ ברא את העולם, ״קונה שמים וארץ״.

הספר החיצוני, ״חיי אדם וחוה״, טוען שגם קין נקרא על שם הקנה הזה, כי זה היה הדבר הראשון שבו החזיק והביא לאדם וחווה (פס׳ כ״א), קנה יש למנורה, קנה יש במידות המקדש אצל יחזקאל (פרק מ׳), וקנה או יותר נכון מטה אהרון ההופך לנחש גם מתואר אצל יחזקאל כ״סמל הקנאה המקנה״.

אחד מהשבטים שנספחו לעם ישראל הוא הקיני, בני יתרו. ״יתר״ משמעו קצה ענף. בערבית שמו של יתרו הוא ״שועייב״ מפני ש״שעב״ גם כן פירושו קצה ענף. משמעות שמו על פי הקוראן היא מפני שהיה נביא מונותאיסטי בקרב בני מדיין הפוליתאיסטים, והוא הטיף בפניהם לעבור את אללה. אנשי מדין היו עובדי אלילים ונקראו "אצחאב אל-אייכה" (أَصْحَابُ ٱلْأَيْكَة), כלומר עץ בעל ענפים. אני לא נכנס לשאלה אם מדובר בפולחן האשרה או לא, מפני שמה שחשוב בענייננו הוא שכהן מדיין נקרא גם הוא על שם אותם הענפים, שאינם אלא שם אחר לקנה, ועל כן נקרא שבטם ״קיני״.

בני הקיני היו חרשי מתכת. בארמית ובסורית ״קנאה״ משמעותו חרש מתכת או צורף כסף וזהב, ובערבית המשמעות של המילה היא בעל מלאכה המעצב צורה בחומר. בדברי הימים א׳ פרק ד׳ נאמר שבני משפחתו של עתניאל בן קנז, הלא הוא יעבץ, היו מומחים בחרשות נחושת לעיצוב כלי המקדש. במדרש רבה רות, מנסים לדרוש את היוחסין המסובכים הללו והלא מובנים בפרק הזה ומקשרים בין פסוק המתאר יוחסין לא ברורים של בני שלה בן יהודה לבין מגילת רות, באמצעות מדרש שקושר את צאצאי שלה אל בני רחב, שגם היא היתה גיורת והחליטה לדבוק בעם ישראל ובשכר זה זכתה לכל מיני דברים. מובן שמנסים לדבר על בני הקיני. באמצעות הקישור הזה, הם דורשים מדרשים על תכונותיהם וכישוריהם של המשיח ושל ענקי רוח ותורה אחרים: אומנויות שונות שהיו בשימוש בית המקדש – אורגי הפרוכת, חרשי מתכת לכלי המקדש, חקלאים שמגדלים עצי בשמים לשימוש בפולחן המקדש וכו׳. כלומר, חרושת מתכת נחשבה למלאכה מקודשת שקשורה לפולחן. כך מובן כיצד בצלאל בן אורי, כביכול בנו של חור בן כלב, ממשפחתו של עתניאל בן קנז, היה חרש מתכת. בספר בראשית נאמר שהיו עשרה עממים בכנען, השבעה הידועים וגם ״הקיני, הקנזי והקדמוני״ שלפי המדרש עזבו לפני כיבוש כנען ולכן המצווה להלחם בשבעת העממים היא רק שבעה – מה שמסביר שגם צאצאי קנז הם בעצם גרים שהסתפחו לישראל כמו הקינים.

תובל קין בנו של למך, שבעצמו צאצא של קין בנו של אדם, היה ״לוטש כל חורש נחושת וברזל״. כך שברור מה מקור שמו, קין – חרש מתכת. אמנות חרשות הברזל היתה לפי ספר חנוך, משהו שבני האדם למדו מהעירים, מלאכים שנפלו או שדים שלימדו אותם כל מיני סודות ומדעים הקשורים לשאול, בין השאר גמולוגיה (תורת אבני החן), מטלורגיה (תורת המתכות), בוטניקה (תורת הצמחים) וכו׳. כך מנסים לקשור בין הגזע המקולקל והמקולל של בני קין, לבין חטאי דור המבול, כאילו שחרשות מתכת וטכנולוגיה בכלל הן חטא. אני לא רוצה להתרחק מהנושא עליו אני כותב, אבל אני רק מנסה להראות כיצד ״קנה״, מצד אחד קשור לענפי עצים ומכאן, מן הסתם, לצמחים מקודשים, ומצד שני קשור לאלכימיה ורפואה. ובכלל לא דיברתי על זה שהתריאק, תרופת הפלא הקדומה, הכילה גם צמחים, גם אבני חן ומלחי גופרית ונחושת, וגם ארס נחש. שמות הנחש חוזרים פעמים רבות בספרי היוחסין בדברי הימים בקרב בני כלב, קנז ומשפחתו של דוד המלך. כמו לדוגמה בני משפחתו של חור, או אשחור, שנאמר שהיו אנשי חרושת מתכת (״חרשים״), ״אנשי רכה״, ״בני עיר נחש״, ״קינים הבאים מחמת אבי בית רכב״.

אלא שבעוד שרוב החוקרים טענו שמקור השם קיני הוא ב״קנאה״, חרושת מתכת, חיים רבין לעומתם טען שמשמעות השם היא מלשון ״לדעת בבירור״. במצרים ההלניסטית גם ידיעה וגם חרשות מתכת נקשרו יחדיו בפולחן של הרמס-תחות באמצעות הקורפוס ההרמטי, תערובת של מיסטיקה ואלכימאות. אין לנו אלא להסיק שגם בתנ״ך, כל המוטיבציה של העיסוק במתכות ואבני חן, היא הרמטית. דהיינו, הידע המטאלורגי הוא ידע שעימו השתמש האל כדי לקבוע סדרי עולם. ה׳ הוא הקנא המקורי, שהוא הרי מצד אחד ״כי ה׳ קנא שמו אל קנא הוא״, ומצד שני ״קונה שמים וארץ״. פעולת הקניין היתה הפעולה עימה ברא אלוהים את העולם, ״ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז״. וקניה היא גם הדרך להשיג את ה״גנוסיס״: ״ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה״ (מילולית: השלב הראשון בחכמה הוא לרכוש אותה, אם תרכוש אותה, כל מה שתרכוש בהמשך יהיה האינטלקט), ״אמת קנה ואל תמכור חכמה ובינה ומוסר״. באמצעות מזיגת יציקות מתכת זו לזו הופכים אחת לשניה באמצעות טרנספורמציה/מעבר – כשאותו ההיפוך הוא הדגש בפולחן הדתי, בין אם מדובר בהיפוך הלב ובתשובה, ובין אם מדובר במעבר לרמות תודעה אחרות. גם במיתולוגיה היוונית מסתבר, דיוניסוס נחשב כאל הטרנספורמציה, אך גם אל היין, שצומח על אדמת הטרה רוסה רווית המתכות, האדומה כנחושת. בארמית ובערבית נקרא היין ״חמרא״, כאילו כדי לרפרר לאותו ה״חומר ביד היוצר״, כלומר אותו תהליך של נפחות שבמסגרתו מחממים מתכת לטמפרטורה שבה היא הופכת לנוזלית ומהנוזל הזה יוצקים כל צורה שרוצים.

לסיכום: באמצעות פרשנויות שונות של הפועל ק.נ.ה, אנו מקשרים בין שינויים של מצבי תודעה, אלכימיה וגנוסטיקה. זו הסיבה כנראה שכל האנתאוגנים נקראים על שמו של הקנה.