Culture Agent

אם אנתאוגנים זה דבר כל כך טוב, למה הדת הממוסדת היתה כל כך נגד זה? תשובה נפוצה היא כי הממסד הדתי מנסה להדיר את ההמונים ממגע ישיר עם הנשגב ומתעקש לתווך את המגע הזה באמצעות נציגיו, ובכך הוא מנסה למכור להם חוויה דתית חלקית כדי להותיר אותם ברמת תודעה נמוכה ולשלוט בהם. יכול להיות. לואיס אנגיט מציע תשובה אחרת בספרו "The Return of the Dragon".

בחזיונות פסיכדליים חוזר דימוי הנחש. האנושות העתיקה זיהתה בין צמחי רעל לנחש. או שהנחש באמצעות הארס שלו, הרעיל את הצמחים הללו, או שההפך, הנחש אוכל את הצמחים האלה ויונק מהם את הארס. אבל יש אנלוגיה בין הנחש לצמחי הרעל, ויש אנלוגיה אפילו גדולה יותר בין האפקט של הרעל ושכיבה ללא תזוזה כשאתה תחת השפעתו לבין התנהגותו של הנחש, או של הזוחלים האחרים כמו התנין לדוגמה, שלעיתים אינם זזים ונראים כמו פסל. מה קורה להם אז? כנראה שהם תחת ההשפעה. ההשפעה הזאת כפי שהיא נחווית אצל האדם היא מלחמה בשדים פנימיים, או כפי שבפולקלור נפוץ הדימוי של מלחמה כנגד דרקון. הזוחלים הם הדימוי לחוויה פסיכדלית או חוויה עצבית אחרת שנגרמת תחת השפעת רעל.

ולעיתים החוויה הזאת נגמרת במוות, כי הנחש הפנימי שנמצא בתוך תודעתו של מי שלוקח סמים דורש לעיתים קורבן אדם. גם הדימוי הזה של מפלצת שדורשת קורבנות אדם כדי להרגע וכדי להפסיק ולתקוף אנשים נפוץ בפולקלור. אנחנו רואים שאלות הפריון בדרך כלל מתוארות כאלות נחש, או בתולות שנחש כרוך סביבן. אנחנו רואים גם שבדתות שבהן היה נפוץ שימוש במשני תודעה היה נהוג גם קורבן אדם. ובעיקר אנחנו רואים שהתנ״ך מגנה קורבן אדם בדיוק כפי שהוא מגנה כישוף, ואם מסתכלים על תרגום השבעים רואים את זה אפילו טוב יותר, התיאור לכישוף בשפה היוונית, pharmakeia (φαρμακεία), הוא מילה עם שתי משמעויות: או עיסוק בעל טבעי, או עיסוק בצמחי מרפא. הדתות שנגדן נלחם התנ״ך היו אם כך לא בהכרח דתות פוליתאיסטיות, כי אם דתות פסיכדליות שבהן היה נהוג קרבן אדם. וזהו כל הסוד.

אם נסתכל על על המערכת האלוהית, נראה שבאופן כללי גם בדתות הפוליתאיסטיות ובעיקר בקרב הפילוסופיים בני אותן הדתות נפוצה אותה היררכיה שמוכרת גם בדתות המונותאיסטיות של אל בורא, ושל משרתיו שבמונותאיזם הם מלאכים ובפוליתאיזם אלים פחותים או חצאי אלים. מונותאיזם ופוליתאיזם לא בהכרח שונים, קיימת הרי הגדרה של משהו שנמצא ביניהם בשם הנותאיזם, כך שכל ההבדל ביניהם הוא המשקל שנותנים לכל כח פחות (או כפי שזה נקרא ביוונית ״דיימון״, Daemon, δαίμων).

האזהרה הגדולה של הדת מפני הסמים אינה מפני שיש משהו רע באנתאוגנים, אלא כי יש בהם משהו מסוכן, שעשוי לגרום למשתמשים לא מיומנים בהם למות, ועשוי לגרום לאנשים לא מהוגנים להדריך אנשים תמימים להשתמש בהם ובכך להרוג אותם. האנשים האלה, המטפלים השרלטנים, אינם אלא כהנים לעבודה זרה – יטען אנגיט.