by Negus of Pop

Culture Agent

הסם שהמציא את הדתות

הסומה היא משקה פסיכדלי שחכמי הדת ההודית הקדומה שתו כדי "להפוך לבני אלמוות". ומאוחר יותר הברהמינים. וגם האלים ההינדים לטענתם שותים את זה. משהו בסגנון האמברוזיה של היוונים. משהו בדיוק כמו ההאומה של הזורואסטרים. ההודים והפרסים הם צאצאיהם של הגזע ההודו-אירופיים, שנפוצו לפי התאוריה של קורגן לפני כ-5000 שנה מהערבה הכספית לרחבי העולם, אלה שלמזרח, אלה שלמערב. וכולם לקחו ביחד איתם את הסומה. ובכן מהי הסומה?

חוקרים דנו בשאלה במשך שנים. שתי תזות עיקריות הן זו של גורדון וואסון שסובר שמדובר בפטריית האמניטה מוסכריה, וזו של ויקטור סאריאנידי, שהסיק על פי ממצאים מהקומפלקס הארכיאולוגי בקטריה-מרגיאנה בנווה מדבר במדבר קארה קום בטורקמניסטן, שמדובר בשאריות של קנביס ואפדרה (שרביטן).

האם אכן כך? אם שואלים את וויליאם סקוט שלי, אז לא. או שהחוקרים עצמם לא שלמים עם הצעתם כמו וואסון, או שהניסויים שנערכו אינם תקינים או לא מדויקים, או גם ככה נראים תלושים, כמו לדוגמה האתנוגרף אורל שטיין שסובר ש״אי אפשר ליישב את אופיו של המיץ המתקבל מצמח השרביטן, שהוא מר במיוחד ורחוק מלהיות טעים אפילו כתרופה, עם מה שמזמורי ריגוודה והאווסטה מראים״.

אם כן, מהו הסומה? שלי מציע מועמד חדש: פטריית הארגוט. הוא סובר שהפטריה והמתכון שהפיקו ממנה לכדי דיסה פסיכדלית הם בעלי חשיבות חיונית להבנת ההיסטוריה המוקדמת והתצורה החברתית של החברה ההודו-אירופית. מה שמייחד את התרבויות האלה, חוץ מזה שהן העריצו דגנים וסוסים, הוא פולחן לאל השמש, לאש ולאלה האם. הפולחן אליהם היה באמצעות שימוש בסם קדוש, וכל המיתוסים והאגדות נבנו למעשה סביבו. כך שגם המיתולוגיה היוונית בסופו של דבר, שהיא של עם שגם הוא הודו-אירופי, וגם הדרואידים הקלטים, כולם מתכוונים לאותו הדבר. אצל היוונים היה ידוע לדוגמה שבמיסטריה של דמטר השתמשו בקיקאון, משקה שההנחה היא שמבוסס על פטריית הארגוט. את ההנחה הזאת ביססו גורדון וואסון עצמו, אלברט הופמן שגילה את ה-LSD (שמופק מהארגוט) וקארל ראק ב-1978.

ראק עצמו חתום על המלצה בעטיפת הספר בו טען זאת שלי לראשונה, ״האליקסיר״. זאת לצד המלצה של ריצ׳רד אוונס שולטס (שכתוב משום מה כ״שולץ״), אבי האתנובוטניקה וחקר האנתאוגנים, ומי שגילה לעולם את הפיוטה, האיווסקה וכו׳. ואולי הקשר הזה עם ראק מסביר את התעלומה הבאה: אם תחפשו את השם וויליאם סקוט שלי באינטרנט, כנראה שלא תמצאו כלום. עד שניתן לחשוב שהאיש הזה אינו אמיתי, כי כאמור אין לו שום אזכור, גם בספרים אחרים שכתב ויצאו בשנים האחרונות, בהוצאות אנונימיות לגמרי, אף אחד מהם לא בהוצאה ממוסדת. גם בהם לא כתוב עליו כלום חוץ מאת שמו, והמעט שכתוב עליו בספר שהוציא ב״אליקסיר״, מציין שהוא ״חוקר נודע ומכובד המחבר מומחיות בתחומי הבוטניקה והספרות המדעית הקלאסית״.

״האליקסיר״ עצמו יצא ב-1995, תקופה שבה עיסוק באתנובוטניקה של אנתאוגנים היה פרינג׳ מנודה ואסור. ראק עצמו, שלקח את הסיכון של לפרסם כחוקר מתחיל ספר על אנתאוגנים פחות או יותר שרף את עצמו באקדמיה. במשך שנים, כולל בתקופה שבה נתן את ההמלצה על הספר, כל מה שנתנו לו כפרופסור היה ללמד לתואר ראשון בלימודים קלאסיים, וגם זה בקושי, במקום להנחות דוקטורטים. לעדנה שלו זכה ממש בשנים האחרונות, מן הסתם כחלק מ״הרנסנס הפסיכדלי״. מאז שטימותי לירי הפך את הפסיכדלים והאנתאוגנים למילים גסות, והממסד האמריקאי רדף כל דבר שיכול להיות אפילו ניטרלי, ותעזבו חיובי, כלפיהם, כל מי שעסק בתחום הוגדר כשוטה, אאוטסיידר או פושע.

רק בתפר המילניום, כשפורסמו המחקרים על ההשפעות החיוביות של הפסילוסיבין בפרוייקט שבבית החולים ג׳ונס הופקינס, ואלה של ריק שטרסמן מאונ׳ ניו מקסיקו על ה-DMT, פתאום נזכרו שהיו שחקרו את זה גם ב״שנים האפלות״, שהם קיימים ואפילו עשו עבודה לא רעה בכלל. אבל כאמור שלי היה מוקדם יותר. ואולי בגלל זה שלי הוא עדיין אנונימי, שאם לא כן, כנראה שגם הוא היה נמחק מההיסטוריה כמו ג׳ון מרקו אלגרו בשנות השבעים ומחקרו על השימוש בפסיכדליים בנצרות המוקדמת. או שמא מדובר בעצם בשם בדוי של חוקר מוכר יותר שמתבייש להתפרסם עם תאוריה חריגה כזאת, או בתחום חריג שכזה. לא ברור. גם לא ברור למה מאז כאמור הוא ממשיך לפרסם אבל לא זוכה לעדנה כמו שאר החוקרים, שכעת מזדהים בשמם וגם אז עשו זאת.

לא ברור, אבל אני יכול לציין בעניין שב-2018 הוא הוציא ספר המשך ל״האליקסיר״, בשם ״סומה והכהונה ההודו-אירופיות, ביות הדגנים ומקורותיה של הדת״. בספר הזה הוא חזר על דבריו, וטען שבעצם המהפכה החקלאית שהחלה בביות החיטה, הפכה את השמאנים שעד אז היו היחידים שבקיאים בצמחי מרפא למעמד שלם של כהנים שכעת בהיותם מחזיקים את הידע המציאו את הדת. המהפכה החקלאית המציאה למעשה את הדת, טען, ובאמצעות הידע השמאני חוצה התרבויות, כל תרבות החזיקה בצמח משלה שבאמצעותו השתמשו כדי לתקשר עם האלים. לחלק מהעממים היו צמחים ייחודיים להם, אבל לחלקם עברה המסורת ישירות בדמות הצמח המקורי ואולי מפני שהם באו במגע ישיר עם הודו-אירופיים.

הצמח הזה היה הארגוט, או יותר נכון ההפרשה המתוקה שנראית כמו טל דבש שבאמצעותה הנבגים מפיצים עצמם. זה מושך חרקים שמעיפים את זה רחוק, ובגלל שהדבר הזה נראה כמו טל היו בטוחים שזה הגיע מהשמיים. אולי אתם מכירים את הטיעון הזה מהתאוריה על "הסקרמנט הפסיכדלי של המן״ של דן מרקור. מרקור טען שהיהדות ירשה את הדבר מהיוונים, ושהסוד הזה נותר לפחות עד המאה ה-13 בקרב יהודים ונוצרים כאחד. אבל במרקור עסקנו כאן כבר בפעם אחרת.

הספר מ-2018 מחולק בגדול לשני חלקים: הפרק הראשון והארוך הוא כ-100 עמודים על ההיסטוריה הדתית של ההודו-אירופיים בכללם. החלק השני מתחיל בפרק השני והלאה ומדבר על תעלומת הסומה, החקר שהיה קיים עד אליו, הטענה על הארגוט והוכחות רבות מספור מתוך כתבי הוודות עצמם, שוואלה אם באמת תבדקו באמת מהללות את השעורה ואת ״מיץ הסומה הנוטף״ שהאלים עצמם חרשו בשדות ונותן כח ל״סוסים״ ול״שוורים״.

אולי אתם שמים לב לכך שיש כאן הרבה מרכאות, כי בסופו של דבר מדובר בפרשנות, באלגוריה, ובמילים רב משמעיות שהתרגום שלהן קשה מספיק בשביל להתבלבל. לכן התאוריה של שלי היא מושא לביקורת, אני מאמין, מפני שבסופו של דבר הרוב זה ניחושים שברוב המקרים חוטאים לקונצנזוס המדעי.

7 תגובות על 'הסם שהמציא את הדתות'

  1. סומה = גוף, לא?! אז הרשומה שלך עוד יותר מרתקת.
    שאלה – האם שיתפת את ינ”ה ברעיונות האלה שאתה מעלה? אני יודע מניזיון, שחומר הנשלח אליו ממופה וממויין לפני שהוא קורא בו ע”י עוזריו-עוזרותיו, ובכל זאת.
    כי החיבור בין ראשית החקלאות להתפתחות הדת נפלא, כי זו גם התזה שלו על “חוכמת החיטה” ששיעבדה את האדם.
    תודה לך.

    אהבתי

    1. ינ"ה זה יובל נח הררי? אני בטוח שהוא שמע ומכיר את תאוריית הקוף המסומם (stoned ape) שקושרת בין המצאת הדת לחוויה פסיכדלית. יובל נח הררי מודה שהחקלאות התפתחה בעיקר עקב תהליכים תרבותיים, והוא טוען שאין שום סיבה טובה לביית דווקא חיטה כי היא לא נותנת שום דבר לאדם. רק נשאר לחבר ביניהם: החיטה בויתה כי הדבר שהיא נותנת לאדם היא מצע לשינוי מצב תודעה ולרכישת "חיי אלמוות". למה הוא לא אומר את זה במפורש? אני מניח שזה כי היא עדיין רוצה להשמע רציני מבלי שיפסלו אותו באקדמיה.

      Liked by 1 person

      1. לפי היחס אליו, הביקורת הארסית מפי חבריי ההיסטוריונים וחובבי ההיסטוריה – הוא לא צריך להתאמץ הרבה. 🙂 אבל, נדמה לי שאתה על כל פנים רואה בתיאוריות גבוליות בעלות ערך רב. אצלי זה נותן תמונה מורכבת ועשירה יותר של המציאות.

        אהבתי

      2. אכן לא צריך להתאמץ הרבה. אלה וגם אלה מבססים את טיעוניהם על השערות אינדוקטיביות שזה דבר פסול בעיני חלק מהמדענים. בעוד שחוקרים כגון זהר עמר שכתב ספרים שלמים על ביות החיטה, מעדיפים להסתמך על עובדות ולא על השערות. עמר לדוגמה כותב רק על מה שהוא יכול לומר בוודאות או בסבירות גבוהה ולכן הרבה מאוד פעמים הוא מסביר ש"כנראה שלעולם לא נדע ולכן חבל לבזבז על זה את הזמן".

        Liked by 1 person

  2. גיגלתי את השם של זוהר עמר. אינני מומחה בנושא, אלא הדיוט סקרן מאוד. איזה שני ספרים אתה ממש ממליץ לי, כהדיוט סקרן ותאב ידע, לרכוש ולקרוא? תודה מראש.

    אהבתי

    1. הרבה מהספרים שלו יצאו בהוצאות פרטיות. אני חושב שכדאי להתחיל אצלו עם הספר ״צמחי המקרא״, שבו הוא מנסה לזהות שמות צמחים המופיעים במקרא עם צמחים המוכרים לנו כיום. הוא מחלק את הספר לכמה חלקים: צמחים המזוהים בוודאות, צמחים המזוהים ברמת זיהוי אמינה, צמחים הניתנים לזיהוי ברמת סבירות גבוהה אך לא וודאית וצמחים שלא ניתנים לזיהוי או ברמת סבירות נמוכה. בכל מה שקשור לרמת סבירות נמוכה ומטה, אלה דברים בסגנון הזיהויים בתחום הזה של אנתאוגנים. מאיפה אתה יכול לדעת לדוגמה שקנה-בושם זה קנביס?

      הספר נמצא ב״כותר״ אם אתה מחפש ולא מוצא בחנויות הספרים.

      Liked by 1 person

      1. תודה רבה.
        בדיעבד קנה בושם -קנביס, – נשמע הכי נכון.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: