Culture Agent

המיתוסים בנצרות הם בעצם שיקוף של מיתוסים קדומים יותר ביהדות, שמן הסתם עובדו ב״בית המדרש״ של תלמידי ישו. במיתוס היהודי היחס בין בת פרעה למשה דומה מאוד ליחס בין המשיח לאם המשיח. בקוראן, ששימר מסורות נוצריות שלא מאמין בשילוש, ישו נחשב כבנה של מרים אחות משה. כלב בן יפונה נחשב כמי שגם נשא את מרים (בשמה ״אפרת״, סוטה דף י״א עמוד ב) וגם נשא את בת פרעה (מגילה דף יג עמוד א) – ושתי אלה נחשבות לאמהות המשיח, כשהמשיח הוא כמובן דוד, שנחשב איש אפרתי, כשמה של מרים/אפרת (גם בסוטה י״א). דוד ומשה הם דמויות אב טיפוסיות של המשיח ולפיכך, בנצרות, של ישו. מרים ובת פרעה הן דמויות אב טיפוסיות של ״המדונה״. המיתוס היהודי מייחס למשיח מקור אלוהי, כך שהוא כביכול בנו של אלוהים ורק הופקד ביד אם כלשהיא כדי שתגדל אותו, ובשכר זה הוא נותן לה צ׳ופר שמכנה אותה בשמו. ויקרא רבה א׳ ג׳ ״ואלה בני בתיה בת פרעה ר' יהושע דסכנין, בשם רבי לוי: אמר לה הקב"ה, משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף אני, לא את בתי ואני קורא אותך בתי, בת-יה״. כל ההתפלפלויות הללו, לטעמי הן הוכחה ניצחת מספיק לכך שאגדות בגמרא לוקטו על פי מסורות שבעל פה מתקופת בית המקדש ואינם סתם המצאה מאוחרת ואינוס הכתובים.

בשיר papa don't preach יש בעצם אלגוריה על הקונפליקט הפנימי של מי שעובר חוויה מיסטית בדרך לפסגת התודעה, הרצון לעלות ולא לעלות כי אז לא יהיה לאיפה לעלות ויהיה רק לאיפה לרדת, המאבק ביכולת לשלוט על מצבו התודעתי תוך כדי חתירה תמידית אל הפסגה והמנעות מפני מעידה והסחפות אל תהומות השגעון והשכרון. בחוויה מיסטית שיש בה משהו שמצד אחד מושך מאוד ומצד שני מרתיע. המראות האלה הם נוראיים תרתי-משמע. רודולף אוטו קורא למצב הזה "מיסטריום טרמנדום". וגם השיר relax של פרנקי הולך להוליווד מדבר על הקונפליקט הזה, המאבק של הגבר להשאר בשלב של טרום השפיכה, ולא להגיע לשפיכה. להמנע מהרגע של אחרי השיא, שהגבר רוצה ולא רוצה להגיע אליו, כי הוא חמקמק.

מדונה הציגה את עצמה מאז ומתמיד כמו מריה הקדושה, כלומר ״המדונה״. בשיר papa don't preach היא מדברת על אב, על תינוק ועל הריון – לא חושב שזה מותיר המון מקום לספק שמדובר בסיפור שמרפרר לעיבור בלא חטא, ול״קורבן״ בתור ישו. בקשר לאוננות, בהופעה המפורסמת שלה ב-29.5.1990, מדונה דימתה תוך כדי ביצוע השיר ״like a virgin״ אוננות על הבמה, ומקרה מפורסם הוא, כשכמעט ונעצרה על ידי המשטרה. המשמעות האמיתית של השיר, שעוסק כביכול בהתאהבות שמשמשת כחוויה מתקנת, היא לדמות את מדונה למריה הקדושה, שמסומלת על ידי הצבעים כחול ולבן. מדונה הופיעה בטקס הפרסים של הMTV עם שמלת כלה לבנה, ובשיר עצמו היא מדמה את עצמה כמי שהיתה "עצובה וכחולה" (sad and blue) כמו הדימוי של "גבירתנו של היסורים", התגובה של מריה הקדושה למותו של בנה. מה שגרם לה להפסיק להיות עצובה היתה הההתגלות, האורגזמה כביכול. כמובן שגם ה״כחולה״ הוא המשמעות האמיתית מאחורי שם האלבום של papa don't preach, ״כחול אמיתי״.