Culture Agent

פרופ׳ יונתן אדלר מאונ' אריאל הוציא לאחרונה בהוצאת אונ׳ יל ספר בשם, "The Origins of Judaism: An Archaeological-Historical Reappraisal". בספרו טוען פרופ׳ אדלר שלפני מרד החשמונאים לא היתה באמת יהדות ממוסדת, ושהיהדות כפי שאנו מכירים אותה היתה אוף-שוט דתי יהודאי על טרנדים דתיים הלניסטיים.

אדלר מקפיד לטעון שהוא נמנע מספקולציות. כל הספר שלו מלא בדיווח על ממצאים ארכיאולוגיים, ועל מה ניתן להבין על סמך התארוך שלהם. והמסקנה היא שאף אחד מהם אינו מוקדם למאה השניה לפנה״ס. על סמךזה הדבר היכול שהוא יכול לעשות זה לשער, וההשערה מגיעה בקטנה בפסקה האחרונה של הספר.

זה שאין הוכחות שהיתה יהדות לא אומר שלא היתה יהדות. כל הממצאים שיש בידיו הם מהמאה השניה ומעלה, ולכן הוא רק יכול לנחש שהיה לפני כן משהו. או לחלופין לנחש שלא היה, ולהציע 2 חלופות:

1. שמה שהיה, היה ידע למתי מעט, ובעקבות העקרון של החוק היווני, ״נומוס״, שהיה חקוק על קירות המקדשים והיה מחייב, היהודים הרגישו צורך שיהיה להם גם חוק כתוב ולקחו את התורה כטקסט מחייב.
2. שהחשמונאים שידוע שייהדו בכח אוכלוסיות זרות כדי לשלב אותם בממלכתו כשדת היא גורם מאחד, מן הסתם גם עשו דבר דומה כלפי האוכלוסיה היהודית כך שגם אם העם לא שמר לפני כן על המצוות קלה כבחמורה, התפקיד היה יותר לאומי. סוג של פרופגנדה ישראלית.

בעניין אזכור הפסח ביב, כביכול מהמאה הרביעית, טוען אדלר השחזור של הכתובת שכולל את המילה ״פסח״ הוא שחזור של אותיות חסרות, וזה לא חד משמעי. אך לצורך העניין הוא מניח שהזיהוי נכון. גם אם נכון, זה לא אומר הרבה.

המסקנה של אדלר עשויה לתמוך ברעיונות נוספים שמסתובבים לאחרונה וטוענים שהיהדות אינה אלא סוג של דת הלניסטית או ראקציה להלניזם. דורון מנדלס לדוגמה מראה דבר דומה בקשר להיסטוריה המצרית והבבלית, ששופצו באופן סינקרטי בהתאם לרוח ההלניסטית – כמו גם המיתולוגיה ששילבה אלים יוונים או זיהתה אותם עם מקומיים. הסינקרטיזם היה גם רעיוני וגם דתי, בין אם מדובר על שילוב עם המחשבה הפילוסופית או הפוליטית. כך גם טוען מנדלס שקרה להיסטוריה היהודית, שהומצאה או שופצה בהתאם לאידאלים ההלניסטיים האלה. הוא מתאר את זה כ"היסטוריה יצירתית".

מארן ניהוף מדגימה את העניין בפן הדתי כמי שמשתלב עם הפילוסופיה היוונית. פילון לדוגמה לקח אמנם את התורה כטקסט מחייב, אבל נטה לפרש אותו ברוח הפילוסופיה היוונית ולא ראה בכך סתירה כי אם השלמה.

בארט ויסוצקי מבית המדרש לרבנים, טוען בספרו ״Aphrodite and the Rabbis״ שהיהדות היתה מלכתחילה דת יוונית-רומית, וההווי שלה היה דומה מאוד להווי של היהודים באמריקה כיום שרואים את היהדות כתרבות. בתקופה בית המקדש היהדות כתרבות היתה לשלוח תרומות לבית המקדש ולקיים את המצוות הבסיסיות. אבל הרעיון היה בעיקר לנקוט בדרך חיים ״על פי הטבע״, בדומה לסטואיות לדוגמה.