Culture Agent

שאלה: אם בתנ"ך, או יותר נכון, ב״ברית הישנה״, מופיע הציווי בעשרת הדיברות (וכמובן לא רק) לשמור את יום השבת, כיצד זה שבמדינות נוצריות דווקא ביום ראשון לא עובדים? כיצד מתייחסים או מתעלמים בנצרות מהקדושה של השבת?

ובכן. בנצרות לא שומרים שבת. לא צריך לשמור שבת. הנוצרים מתעלמים מ״שמירת השבת״ כי לדעתם הם שומרים על השבת, כפי שאמורים לשמור על השבת. לפחות אלה מהם שלא יהודים. היהודים מביניהם אמורים לשמור על השבת, אם הם מחוייבים, אבל הנצרות היא כנסיית הערלים, וככזו – המצווה לא חלה עליהם גם ככה. השאלה היא אם זה כי הם לא מחוייבים או כי המצווה בטלה. והתשובה: המצווה בטלה.

אבל ראשית כל למה יום ראשון? קונסטנטינוס, קיסר רומא שהתנצר והפך (את עצמו ומאז בעיני הכנסיה) לאבטיפוס של מגן הנצרות, פסק שיום מנוחה יהיה ביום ראשון, שהוא יום השמש. הבעיה היא שיום השמש מרמז על כך שלא מדובר במשהו נוצרי, אלא דווקא משהו רומי. יום המנוחה הזה היה אזרחי. יום ראשון לא נקבע כמנוחה על רקע דתי. מה גרם לנוצרים לאמץ אותו בכל זאת? רק לאחר שראו שחלק מהנוצרים ממשיכים לשמור את יום השבת, מחשש שיתיהדו, קבעו שיום ראשון הוא יום מנוחה גם על רקע דתי.

ביום ראשון היה נהוג בקרב הנוצרים עם זאת לבצע את טקס סעודת האדון. הם קראו לו ״יום האלוהים״, כי ישו קם לתחיה על פי הכתוב בברית החדשה ביום ראשון. אבל יום ראשון לא היה יום למנוחה. לא היה להם יום למנוחה, בשבת לא נחים, בשבת עושים את עבודת האל. גם היהודים הסכימו שהעניין של מנוחה הוא לא מסיבה סוציאלית אלא רק כדי לפנות זמן לעבודת האל, ומשום כך הנוצרים לא ראו את עצמם כמי שמבטלים מצווה כלשהיא. הם פשוט ראו את היהודים ש״מהדרים״ במצוות המנוחה, ככאלה שמפספסים את הנקודה במקרה הטוב, וכשמתחזים לצדיקים במקרה הרע. הנוצרים נהגו לומר שבשבילם כל השבוע הוא שבת אחת גדולה. היסוד הזה שאחרי ביאת המשיח כל השבוע הוא שבת מוכר גם ביהדות, ״יום שכולו שבת״.

כנראה שהסיבה לא לשמור שבת, כמו גם לא לקיים ברית מילה, טמונה בכך שמרגע שהגיע המשיח וניתנה ״הברית החדשה״, ״הברית הישנה״ בטלה. והשבת היא חלק מ״הברית הישנה״. היא אכן נקראת בתורה ברית, ״ברית עולם״. למעשה כל דבר שקשור ל״ברית״ בין עם ישראל לה׳, בטל ומבוטל, ה׳ בעצמו ציווה לתת ברית חדשה ״לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי״. תאולוגיית ההחלפה אומרת, עם ישראל הפרו את הברית בכל מקרה, אבל גם אם היו שומרים אותה – הברית הוחלפה. לא בהכרח שהמהות של עם ישראל הוחלפה (למרות שכן), אלא המהות של הברית הוחלפה, ומעתה היא לא מחייבת את מי שרוצה לקשור את גורלו עם ה׳. מה שנותר מהברית קשור לאותה הצהרת הנאמנות הפנימית – הכוונה יותר חשובה מהמעשה.

שמירת השבת היתה אצל הנוצרים אלגורית. ב״דידכה״ מתואר מה מבחינת הנוצרים היא שמירת השבת: התאספות, סעודה משותפת, הודיה ו״הקרבת קורבן״ באמצעות התוודות על חטאים. הנוצרים הקדומים התעקשו להבדיל עצמם מהיהודים. ב״דידכה״ רואים התייחסות כזו גם בקשר לשבת, ״הזהרו לא להדמות ל׳צבועים׳, שצמים בשני וחמישי. במקום זה העדיפו לצום ב׳יום ההכנה׳״. ימי שני וחמישי הם הימים בהם אומרים תחנון, הימים שבהם היהודים מתכנסים בשווקים, ובית הדין מנצל את זה על מנת להתכנס. באותה הזדמנות שקוראים בתורה, גם מתוודים על החטאים – עד כאן זהה לחלוטין למה שאנחנו מתארים כפולחן נוצרי, בהבדל אחד קטן: היהודים נחשבו כמי שמקפידים בעניין הזה של תחנון וצום, על אף שהדבר הזה היה מבחינתם יותר כלפי חוץ. כך טענו הנוצרים. ושוב, צריך להבין את הקונטקסט של המחלוקת הנוצרית, הם ביקשו להיות יהודים טובים יותר.

ב״אגרת ברנבא״ מסבירים שמצוות השבת אמורה להיות שמירה על לב טהור וידיים טהורות. כאלוהים אמר שהוא נח ביום השביעי, מסבירים, הוא התכוון שהעולם יהיה קיים ששת אלפי שנה ובאלף השביעי יהיה יום הדין, ורק אחרי שיום הדין יתקיים וישפטו את הרשעים. רק אז יהיה אפשר לנוח. בהקשר הזה הוא אומר ש״היום השמיני״ יהיה העולם שאחרי יום הדין, עולם מושלם. כנראה שהוא מתכוון שגם בברית המילה עושים את זה ביום השמיני, בגלל הסמליות של ה-8, שהוא זה שבא מיד אחרי 7. ניתן לשים לב שגם ישו ריפא בשבת, והתיר לתלמידיו גם לקטוף שיבולים, כך שכנראה שהיתה מסורת אחרת של שמירת שבת שאינה שביתה מלאה ממלאכה. המסורת היתה ששבת קשורה למספר שבת, והיום שממחרת השבת הוא היום השמיני.

בעניין המסורת הזאת, יש לציין את השבת הקומראנית. כפי שאנו רואים ממגילות ים המלח, הקונספט של שבת היה בעל משמעות אחרת. לוח השנה בנוי ממחזורים של 4 עונות, בכל עונה 13 שבועות של 7 ימים ובסך הכל שנת שמש: 364 ימים. לשמור את השבת זה להצמד ללוח השנה ולחגוג את המועדים במועדם, ובעיקר להקריב את הקורבנות המיועדים לכל מועד במועד שלהם. מי שכתב את מגילות קומראן סבר שאין לקורבנות שמקריבים בבית המקדש תוקף ושמה שמחליף אותם באמת, לפחות כל עוד מי ששולט בבית המקדש הוא הרשעים, זו הקהילה עצמה והטקסים שהיא מקיימת: נתינת צדקה,תפילה משותפת והודיה משותפת לאל בארוחות. שזה בעצם בדיוק מה שהנוצרים גם דגלו בו – שמירת שבת סמלית באמצעות מעשים שמחליפים את הקורבנות. כמו כן, התפילות הכי חשובות שלהם היו ״שירי עולת השבת״, כך שבעצם הפסגה של השבוע היתה בתפילה מיוחדת שנאמרה בשבת. וה״שבת״ עצמה הפרידה בין המחזורים של ה-7. שוב אנו רואים, שבת לא היתה בקטע של מנוחה אלא בקטע של שמירה על לוח שנה. ואולי דווקא משום כך, משום שלוח השנה הוא שמשי ובניגוד ללוח השנה היהודי הירחי, הנוצרים אימצו כל כך בחום את השנה השמשית הרומאית ואת ״יום השמש״ הרומאי.