Culture Agent

ג׳ון מרקו אלגרו טוען בפרק 5 ב״פטריה הקדושה והצלב״ שקדמונינו העריצו פטריות כי לא הצליחו להבין מה גורם להן לצמוח, הם לא ראו שום זרע שמפרה אותן וכמובן לא היה להם מושג מה זה נבג. הדבר הזה נחשב כ״לידת בתולין״, ואלגרו עושה מטעמים רבים מהאנלוגיה בין ישו לפטריה פסיכדלית. אבל זה לא הפאנץ׳ שאני רוצה כאן. גם בגמרא יש את הפליאה הזאת לגבי פטריה שהיא דבר ש״אינו נזרע ומצמיח״.

מאחר שפטריות היו צומחות אחרי הגשם, קדמונינו היו משוכנעים שהרעם הוא זה שמפרה את האדמה וממנה צומחות הפטריות. לכן העריצו את אל הרעם. קארל ראק טוען בספרו ״אנתאוגנים, מיתוסים ותודעה אנושית״ (פרק 3) לא רחוק ממנו, שעובדי האלילים העריצו את הרעם מפני שסופת ברקים נראתה כמו יחסי מין בין השמים לאדמה, ולבה שיצאה מהר געש נראתה כמו זרע שנשפך החוצה מתוך הפות.

בצעירותן פטריות נראות כמו ביצים (ראו: תמונה מצורפת) שכשהן ״בוקעות״ נשפך מהן נוזל צמיגי שנראה כמו רוק או לחלופין זרע. אלגרו טוען שזו גם הסיבה לקשר אטימולוגי בין הרוק לבין הזרע. ההסבר שלו הוא בצורה שאני לא מבין אותה דרך השפה השומרית, בטענה שיש קשר בין המילה חלק להוצאת זרע לבטלה (The Hebrew word for “smooth, slimy” derives from a Sumerian phrase meaning “semen running to waste”). לי יותר נראה שהכוונה לדמיון בין המילה רוק, לבין הוצאת זרע לריק. או בין המילה פטריה לפטר רחם, כלומר הדבר הראשון שמבתק את הרחם ומרחיב אותו. ה״בקיעה״ הזאת מהביצה. וואטאבר.

אלגרו טוען שבשפה התלמודית ״רוק״ זו שפה נקיה ל״זרע״. לא הצלחתי להתחקות אחר המקור שלו, אבל במסכת יבמות כ״ד אחד מהסימנים לכך שאשה זנתה היא שמצאו ״רוק למעלה מן הכילה״, ומדובר מן הסתם בנוזל שקוף במקום חשוד. כמו כן יצחק יוליוס פרויס בספרו ״הרפואה במקרא ובתלמוד״ (מאגנס, פרק ב׳ עמ׳ 128) כותב ״המקרא משתמש לעיתים קרובות במונח רוק שמשמעותו מה שנפלט החוצה״. באותו הקשר אלגרו מפרש את המילה ״ריר חלמות״ בפסוק באיוב ו׳ ״היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות״ כאותו הנוזל מהפטריה, כלומר חלמות זו פטריה, ולנוזל הזה יש טעם תפל כמו של רוק.

מה שחשוב יותר הוא שהוא טוען שהמודל של בית המקדש הוא מודל של חדירה לתוך חלל, כלומר קודש הקודשים הוא סוג של רחם. שוב, קארל ראק מסכים איתו (פרק 1) בטענה שהטקסים של החברות הקדומות התקיימו במערות, משום שמערה היא הרחם של האדמה, ובמעשה הקבורה הנשמה נולדת מחדש. אלגרו מרחיב בקשר ללידה מחדש, שלטענתו טקס החניטה שבמהלכו מרחו את הגופה בחומרים ארומטיים שונים היה בעצם הכנה של המת ללידה מחדש. הטקס לטענתו הוא אנלוגיה לשפיכת זרע, ומריחה שלו על הגופה. לטענתו זה גם מקור המילה המקבילה לחניטה בשפה השומרית [1]. במקרה או לא, אותם החומרים שאיתם קברו מתים, כפי שלפחות מדווח בברית החדשה, היו ממרכיבי שמן המשחה וקטורת הסמים – התערובות ששימשו את הכהנים למשיחה של מלכים, מאותה הסיבה: הכנה של האובייקט המשוח אל מפגש עם האל, או לחלופין וידוא שהאל ממלא את חלקו בעסקה ונותן את ברכתו לארץ.

ובנקודה הזאת מגיע אלגרו אל השיא. לטענתו המילה ״כהן״ מקורה במילה השומרית ״GU-EN-NA״, שמשמעה ״שומר הזרע״. בדקתי באנציקלופדיה המקראית ושם טוענים שבערבית כאהין זה ״חוזה עתידות״, אך כנראה שהמושג הזה שאול מהכנענית והארמית ולכן מקורו של השם ״לא ברור כדי צורכו״.

[1] כשחניטת יעקב מתוארת בספר בראשית, החונטים נקראים ״רופאים״. כלומר, לטענתו, ריפוי אינו אלא טקס פריון שבמסגרתו מורחים על אנשים חומרים שונים ש״מלמדים אותם על אודות הכל״ אם משתמשים ברפרנס לאגרת יוחנן הראשונה. ישו מתועד בבשורה על פי יוחנן כמי שהחזיר לעיוור את מאור עיניו עם רוק. באיגרת של יעקב ובבשורה על פי מרקוס מתואר ריפוי חולים על ידי משיחה בשמן. אלגרו טוען שהמוטיבציה לרפא אותם בצורה כזו היתה בראש ובראשונה ריפוי רוחני באמצעות מריחת אותו ״זרע״ – הלא היא הריטואל הכהני של משיחת שמן המשחה.